סיפר רבי אברהם ישעיהו הבר זצ"ל: כשהייתי בפוניבז', היינו שומעים ועדים מהגר"ח פרידלנדר. הוא היה מרבה לומר ועדים לכל מיני קבוצות. היה פעם אחת אלול שמם לגמרי. ר' חיים היה באמריקה, לטיפולים למחלתו שממנה לא הבריא. היה אלול בלי שום שיחת מוסר.
פתאום בער"ה, בנו נכנס לבית המדרש ותלה מכתב שר' חיים שלח לבני הישיבה (בסוף זה נדפס בשפתי חיים על ימים נוראים. כדאי מאוד לקרוא אותו – אבל בעיון. צריכים לדעת שר חיים במוסר היה כמו ר' שמואל בסוגיות).
חז"ל אומרים, כל שנה שרשה בתחילתה, מתעשרת בסופה. ר' חיים כתב שבשבילו, במצב הנוכחי, קל מאד להרגיש שאין לו כלום. אבל בדרך כלל אדם מרגיש שיש לו חזקה דמעיקרא על החיים שלו. כמו שאני חי עכשיו, ובריא, ויש לי פרנסה, וההורים שלי שלומם טוב וכו', מסתמא גם בשנה הבאה יהיה כן. כך היא ההרגשה שיש לנו.
אבל ההרגשה האמיתית שצריכה להיות היא שאין לנו כלום לגבי השנה הבאה. התקציב שקיבלנו בשנה שעברה, כבר פקע. אנחנו נכנסים לשנה החדשה בלי שום תקציב. אנחנו נחיה בשנה החדשה רק אם מקבלים תקציב חדש. בר"ה כל כמה דכייף אינש טפי עדיף. כל מה שאדם ירגיש עצמו יותר כנוע, עדיף. זו סגולה שכתובה בגמ'. התחושה ש"אין לי כלום" היא תחושה מאד חשובה לר"ה. (מתוך גיליון עבודת הימים הנוראים על פי משנתו של הגאון רבי אברהם ישעיהו הבר זצ"ל, מתוך סידרה של ועדים שמסר בישיבת נתיבות חכמה).
"נגמר לי המלאי"
כשהיו באים אל בעל הבן לאשרי זצ״ל לבקש ברכה עבור בנים זרע חייא וקיימא, וזה היה לקראת סוף השנה, היה אומר בפשטות: ״נגמר לי המלאי, ואני מקבל מלאי חדש בראש השנה, תבואו ותיכנסו אלי לאחר ראש השנה״.
פעם כשביקר במעונו אחד ממקורביו לאחר ראש השנה, פנה אליו רבינו ואמר לו בשמחה רבה: ״קיבלתי השנה מן השמים לראש השנה חמשה בנים זכרים ושש בנות נקבות, וכבר חילקתי את כולם ליהודים הצריכים ישועה״.
ידוע ומפורסם שראש השנה היה אצלו אחד מן הזמנים החשובים ביותר, בהם היה יכול לפעול ישועות בקרב הארץ יותר מכל השנה כולה. מסופר שפעם באו אליו שיברך איזו ילדה שהייתה חולה מאד, ואמר לבני משפחתה: ״תחכו עד ראש השנה ואפעל בעדה ישועה״. ולמרבה הפלא, בעיצומו של יום ראש השנה לפתע החלימה הילדה וקמה על רגליה ונעלמה המחלה במקום כלא הייתה, וכיוונו את השעה, וזה היה בדיוק כשרבינו התפלל תפילת מוסף והזכירה לרפואה בתפילתו.
(גיליון מליצי יושר).