כמה ספרים, כמה סיפורים, כמה חכמה ומוסר, אפשר היה לשאוב עד היום מהדברים שסופרו על רבן של כל בני הגולה, מרן ה'חזון איש', הוא הגבר הוקם-על, שנשא בעולה של היהדות החרדית שהשתקמה בארץ ישראל לאחר השואה הנוראה שכילתה חלק ניכר מהעם היהודי, התווה את השקפת התורה ודרך-החיים שלה בקרב כל שכבות הציבור ניווט, את הקהל בספינת התקופה הסוערת , ומלבד ספריו בהם הטביע את חותמו ההלכתי והתורני, ראו כולם את תבניתו וחותמתו גם במערכות הציבוריות.
אבל אם חשבנו ששמענו כבר את כל הסיפורים אודות מרן זצ"ל, יבוא המעשה דלהלן שהושמע בימי ה'שבעה' לפטירתו של הגאון רבי משה הלוי זצ"ל, מייסדו ומנהלו של ת"ת 'תשב"ר', וילמד שעדיין יש מה לחדש… הסיפור הושמע בפני האבלים על-ידי הרה"ג רבי אברהם-דב גריינימן, בנו הבכור של הגאון רבי שמריהו גריינימן זצ"ל.
הבית בו התגורר מרן החזון איש, ברחוב הקרוי כיום על שמו, נבנה במיוחד על-ידי יהודי משיקאגו, שרצה מאוד שהחזו"א יתגורר בו חינם, אבל גדול-הדור סירב, ואמר שאינו מוכן להיכנס להתגורר בבנין, אלא אם כן ישלם שכר -דירה מדי חודש בחודשו.
על פרשה זו בעצמה אפשר לכתוב רבות, אבל לא על כך באנו לדבר. בבנין זה התגורר גם מרן ה'קהלות יעקב' זצ"ל, וכאשר נפטר החזון איש, והתורם רצה להחזיר את המבנה לרשותו, יצא הסטייפלער מהדירה. הוא עשה זאת במהירות האפשרית, כדי שלא להמרות את רצון בעל-הבית, ויש מספרים שכבר בשעות הראשונות, בטרם עבר לדירה אחרת, הוציא מרן את חפציו לרחוב, כדי לא לעבור על איסור גזל.
בדיוק באותה תקופה פתח הגאון רבי שמואל גריינימן זצ"ל בהשתדלות להקים את הבניינים בשיכון חזון איש ברחוב רשב"ם, והביא גם את הרב לדרמן שהתגורר בתל אביב, כדי שיקים בית כנסת בשיכון. הסטייפלער עבר להתגורר בבנין בו התגורר בנו, מרן הגר"ח זצ"ל, ורק לאחר מכן העתיק את דירתו לבנין המפורסם ברחוב רשב"ם 10, שהפך לתל-תלפיות לכל כלל ישראל. אשתו הרבנית של מרן החזו"א התגוררה אף היא – לאחר שנפטר בעלה ועזבה את דירתם הראשונה – בבנין של הגר"ח, ברחוב רשב"ם 23 .
בשבועות ובחודשים שלאחר-מכן השתדל הרב לדרמן להזדרז ולסיים את בניית בית הכנסת, ואבא שלי – מספר הרה"ג רבי אברהם-דב – העביר לשם את ארונות הספרים שהיו בבית הכנסת בביתו של החזון איש. אנחנו התגוררנו, ממשיך הבן לספר, ליד 'תפארת ציון'. במשך כל ימות השבוע היה קשה לאבא להתפלל במנין 'הנץ' של לדרמן, אבל בשבת-קודש עשה מאמצים להגיע לשם, ולאחר התפילה היה נוהג להיכנס לבית הרבנית של החזון איש, ולברך ולהתברך בברכת 'גוט שאבעס'.
והנה, בשבת אחת, והיה זה כמה חודשים לאחר הפטירה, ולאחר שהעבירו כבר את בית הכנסת של החזו"א ללדרמן, מקדמת הרבנית ע"ה את פני הגאון רבי שמריהו זצ"ל, ואומרת: "הוא היה כאן הלילה".
הרב גריינימן מספר שגם הוא התלווה לאביו בביקור אצל הרבנית, ושניהם הזדעזעו למשמע המשפט שיצא מפיה. הם הבינו שהיא מתכוונת שבעלה, מרן החזו"א זצ"ל, בא אליה בחלום הלילה, אבל לא ידעו במה מדובר.
והרבנית המשיכה: "הוא שאל למה לא הוציאו את כל הדברים מהדירה? שאלתי אותו מה לא הוציאו, והוא השיב: 'את הסטנדר'".
בנו של הגאון רבי שמריהו מספר, שהסטנדר אליו התכוון החזון איש, לא היה כדוגמת הסטנדרים של ימינו, אלא דף של עץ שהיה מחובר לקיר, ועליו היה החזו"א מניח את הסידור ומתפלל. כמובן שמיד במוצאי השבת הגיעו לדירה ופינו את הסטנדר.
כששאלנו את פי מרן הגר"י זילברשטיין מה בדיוק אפשר ללמוד מסיפור זה, השיב לנו ואמר, שיש כאן הרבה דברים שאפשר להסיק, ובמיוחד באיסור גזל החמור, ועד כמה היה אכפת למרן החזו"א אפילו על דבר כזה הנמצא בדירה של אדם אחר.
(קול ברמה – בטאונה של רמת אלחנן בעריכת הרב משה מיכאל צורן שליט"א)