מחשבה טובה
דיברתי עם חבר לפני כמה שבועות, והוא סיפר לי בכאב לב איום ונורא, שיש לו אחיין שעזב את דרך הישר. לא רק שהוא אינו לומד, אלא למרבה הכאב הוא אפילו לא שומר שבת. מה נראה לי שאפשר לעשות? אמרתי לו, "אני מקשיב הרבה לשיעורים של הרב יהודה מנדל שליט"א (בקו השגחה פרטית), והוא מכניס בעצמות שצריך לראות את הטוב ולדבר טוב. בוא תסתכל חיובי על האחיין שלך, ובזה תוכל להמשיך לו ישועה".
"חיובי? מה חיובי? אני לא רואה בו שום דבר חיובי, ישמרנו ה' ויצילנו".
אמרתי לו: "אתה יודע מה? תן לי את השם שלו". הוא נתן לי את השם שלו, ואני התפללתי עליו לפני ה' שיחזור בתשובה. אמרתי: "ריבונו של עולם, הרי לבחור הזה יש הרבה כישרונות והוא יכול להצליח מאוד ולעשות לך הרבה נחת. הן 'כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו' ואם יש לו יצר הרע כה חזק, בוודאי יש לו נשמה גדולה וגבוהה. אנא ה' עשה שאור נשמתו יתגלה". וכך הוספתי עוד דברים
טובים של לימוד זכות ומעלות טובות שישנן בבחור הזה. אמנם איני מכיר אותו אישית, אבל ודאי שהוא יהודי יקר מאוד ויש לו תפקיד חשוב בעולם.
ככה התפללתי מעומק הלב כמה ימים. אחרי חמישה ימים בלבד מתקשר אליי חברי ומספר לי דבר פלא: "תאר לעצמך שהאחיין הזה שסיפרתי לך עליו, התקשר אליי וביקש ממני שאתן לו חיזוק ואלמד אתו בחברותא, וזה אחרי שנה שהוא לא לומד בכלל. פעם ראשונה שהוא מבקש ממישהו שילמד אתו".
התרגשתי. כמה גדול כוחם של מחשבה חיובית, של דיבור חיובי, של הסתכלות טובה. אחי ורעי, אפשר לשנות את כל המצב מהקצה אל הקצה על ידי ראיית הטוב.
עליו עומד העולם
כשמגיעים למירון ומוצאים שם סטנדר כדי להתפלל או ללמוד, לא עולה במחשבה שיש אנשים שטורחים ועמלים לסדר את הריהוט על הצד הטוב ביותר. הם עוקבים אחרי מצב הכיסאות והשולחנות, וכשמגיע הזמן, גם קונים ריהוט חדש. לאחרונה, בשלב של החלפת הריהוט ניגש אחד מחברי ההנהלה במירון, שהוא נציג של גדול בישראל, אל אחד הגבאים האחראים ואמר לו: "עכשיו, כשמחליפים ריהוט, אני מבקש שתציבו סטנדרים גדולים שאפשר להניח עליהם גם גמרא וגם רשב"א, כך שיוכלו ללמוד במנוחת הנפש".
שאל אותו הגבאי, "בשביל מה אנשים באים לכאן, למירון? בשביל ללמוד או להתפלל? תראה איך כולם עומדים ומתפללים כאן". הנציג התבונן סביבו, ואכן, כולם מתפללים. רק בצד יושב בחור אחד ולומד. לידו יש גמרא ועוד ספר, ובדיוק בשביל לומדים מעין אלו הוא מבקש סטנדרים רחבים יותר. "הנה, תראה, כאן יושב בחור ולומד", הראה עליו הנציג באצבעו. "ובשביל בחור אחד צריך סטנדרים מיוחדים?" "בוודאי", ענה הנציג, "הרי הבחור הזה לומד תורה. עליו עומד העולם!"
מה הוחלט בסוף? אתם מוזמנים לבוא למירון ולראות. החלק המעניין שייך דווקא לבחור:
אחרי שהם סיימו את השיחה, ניגש הבחור לנציג ואמר לו, "אני כל כך מתרגש מהמילים שאמרת. כבר תקופה ארוכה שקשה לי מאוד בישיבה. נשברתי. כמעט שהחלטתי לעזוב את הלימוד. רק שקודם לכן באתי הנה, לציון של רבי שמעון. ישבתי כאן כמה שעות ובשלב מסוים החלטתי ללמוד. בדיוק אז אתה רואה אותי ואומר עלי שאני מחזיק את העולם. אם כך, אני חוזר לישיבה. בעיניי זה כמו שרבי שמעון בר יוחאי בעצמו שולח אותי לישיבה. לא ידעתי שאני כל כך חשוב".
שנה אחר כך, בפורים, ביום אשר קיבלו עליהם היהודים את התורה מרצון, נפגשו השניים במסגרת מגבית של הישיבה. "זה שאני לומד תורה, זה בזכות החיזוק שלך אז", הזכיר לו הבחור.
(גיליון השגחה פרטית ויקרא – צו)