הרב ישראל ליוש
"אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ" (ויקרא י"ט, ג')
סמיכות הציווי על מורא האב והאם לציווי 'קדושים תהיו', אומר דרשני!
גם משפט הסיום "אני ה' אלוקיכם" מעורר תמיהה, מדוע נדרשת אזהרה זו במורא אב ואם יותר מכל המצוות?
תמיהות אלו יובהרו עפ"י הספור הבא: הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל, פסע פעם בעיצומו של יום השבת ברחוב, והנה הוא רואה יהודי מבוגר, מתאמץ ונושא בכבדות ספסלים, לידו צועדים בניו ברוגע ובשלווה, ואינם מסייעים לאביהם במשאו הכבד.
התפלא הגרשז"א: הכיצד יתכן הדבר? להניח לאב לשאת לבדו משא כבד כל כך? והרצה את תמיהתו לפני הבנים. "אנחנו מחמירים שלא לטלטל בשבת", ענו הבנים לר' שלמה זלמן, "אבינו אינו מקפיד ע"כ, ולכן הוא נאלץ לשאת לבדו את הספסלים".
היטב חרתה תשובתם לר' שלמה זלמן, ובמשך כמה ימים חזר בפני שומעי לקחו על מעשיהם של הבנים, הכיצד אפשר להכביד על האב במקום 'חומרא'?!…
אולי בכך נבין את אזהרת התורה על מורא האב בשווה למורא ה', לבל נקל ראש ונחמיר, כביכול, ונירא מה' על חשבון מורא האב.
●●●
אביו של אחד מתושבי בריסק חלה, והוא שלח לבקש מבנו שיבוא לסעוד אותו ולתמוך בו, אלא שכיון שהאב גר בעיר רחוקה, הוצאות הדרך היו גבוהות וכבדות על כיסו של הבן.
נכנס האיש אל הגאון רבי חיים מבריסק זצ"ל, ושאל אותו: "הרי אמרו חז"ל, שכיבוד אב משל אב, וא"כ כיוון שאין בידי כדי הוצאות הדרך, האם פטור אני מלנסוע אל אבי?".
ענה לו הרב בחריפות לשונו: "אכן אינך צריך להוציא עבור הוצאות הדרך ממון כה רב, עליך ללכת אל אביך ברגל!"…
●●●
היה זה לילה חורפי במיוחד, והנה לנגד עיניהם של תושבי העיר 'סלנט', מתגלית דמותו של אדם מבוגר מזיז את השלג אנה ואנה ומיישר את הדרך. תמהו היהודים: "מה ליהודי זקן להסתובב ברחוב בלילה קר כל כך, ועוד להתעסק בשלגים?".
משהתקרבו אליו נדהמו לראות, שאדם זה אינו אלא מורם ורבם, הגאון רבי זונדל מסלנט! "מה פשר מעשים אלו?'", שאלו התלמידים. "בכל בוקר" – ענה הרב – "אמי משכימה מוקדם בבוקר לתפילת שחרית בבית הכנסת, מכיוון שראיתי שהדרך מלוכלכת בבוץ ובשלגים, אני סולל כעת עבורה דרך מביתה לבית הכנסת, כדי שתיקל עליה ההליכה לבית הכנסת".
כל סיפור באתר המיוחד הזה כמו מכת חשמל ללב של״ע הפסיק לפעום.
תזכו למצוות!