סיפר הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א: שמעתי מצדיק מופלג אחד, בנש"ק שליט"א שזכה להשיא את בתו לפני כשבועיים ימים, וכה היה מעשה: מזה זמן רב קבע את זמן החתונה בט"ז לחודש סיון, כידוע שבזמננו אנו צריכים המחותנים לסדר את התאריך של החתונה ע"י 'בי"ד של עשרים ושלושה' בעלי מלאכות, ה"ה בעלי האולם, מזמרים ומקישי כלי זמר וכו', גראמער ל'קבלת פנים', עורכי חופות ומצווה טאנץ, יש המגדילים לעשות ומזמינים צלמים, עורכי פרחים וכו' וכיו"ב… ואילו בן דודו קבע לעשות נישואין לבנו באותו אולם ב'חמישה עשר בו'.
והנה, זמן קצר אחר שסידר את זמן החתונה עם כל הנ"ל, פנה אליו בן דודו בבקשה, הואל נא בטובך לשנות את זמן החתונה ליום ט"ו לחודש, היות והנני רוצה להשיא את בני ביום ט"ז, כי מתחילה קבעתי ליום ט"ו, אבל זה עתה נודע שביום זה יש יא"צ לזקנתו של המחותן שלי והוא מעדיף שלא לערוך את החתונה ביום זה.
מתחילה חשב בעל המעשה שלא להתייחס לזה כלל, שהרי כאמור עליו לערוך עתה שינויים בקרב כ"ג בעלי המלאכה לשאול אם הם פנויים עבורו ביום ט"ו ולהזמין אותם מחדש, ובפרט שהיא"צ אינו אוסר לזקנתו של החתן להשתתף בשמחת החתונה. אבל הלה שהוא בעל מידות מופלג העביר על מידותיו כדרכו בקודש ושינה את הזמן ליום ט"ו לחודש.
מה עשה הקב"ה, הנ"ל מצא את עצמו באותם הימים בעיר הבירה לונדון לצורך עסקנות, ובבואו לפני אחד הנגידים, בתוך כדי דיבור נודע להם ששניהם עתידים להשיא את צאצאיהם בט"ו לאותו החודש, ומן השמים סבבו שזה הנגיד ישאל כמה הן הוצאות ליל הנישואין, ושלח למיודענו את הסכום במלואו – במזומן, כחודש לפני מועד הנישואין.
הוסיף לי בעל המעשה, כי אילו היה עומד על שלו – ובצדק, כי מדוע יטרח כ"כ הרבה לכבוד בקשתו של בן דודו כשאין בה כל צדק, לא היה מקבל מאותו הנגיד יותר מ-360 פונט כ'הכנסת כלה', ובזה קיבל ממנו שלושים ידות ככה. ראה נא כוחו של מעביר על מידותיו ומוותר משלו…
(באר הפרשה בלק תשע"ח)