…אשתף אתכם במשהו שאולי מעולם לא שמעתם: אם אתם מקווים להגיע לעולם הבא לאחר מאה ועשרים שנה, עליכם לדעת שלעולם לא תכנסו בזכות עצמכם. כמובן, ברגע שתגיעו לשם, זכויותיכם הן אלו שיקבעו את מקום מושבכם – האם תשבו במושבים האחוריים או הקדמיים, אולם כרטיס הכניסה שלכם לעולם הבא – הוא רק משום שאתם חלק מעם ישראל, ו"כָל יִשְׂרָאֵל יֵש לָהֶם חֵלֶק לְעוֹלָם הַבָּא".
מה שאתם שומעים כעת הוא דבר חשוב ביותר! לעולם לא תוכל לזכות לעולם הבא רק בזכות עצמך. רק על ידי התנהגות נכונה וחיבור לכלל ישראל, אתה שומר על חברותך בעם הנבחר וזוכה להבטחה הגדולה הזו של "כל ישראל יש לָהֶם חֵלֶק לְעוֹלָם הַבָּא". אותם אלו השמחים בכך שהם חלק מעם ישראל ומברכים "שלא עשני גוי", הם מתפארים בהיותם יהודים שומרי תורה ומצוות, ויש להם קשר ליהודים יראי ה' – אלו הם האנשים שיצאו זכאים במשפט ביום הדין הגדול.
הכנה ליום הדין
כיון שכך הם פני הדברים, עלינו להבין, שבדיוק כפי שיום הדין הגדול והנורא לאחר מותו של האדם תלוי בקשר שלו לעם ישראל, הדברים אינם שונים בכל מה שנוגע לאלול ולהכנה ליום הדין כאן בעולם הזה.
כל עתידנו, בעולם הזה ובעולם הבא, תלוי בקשר שלנו עם עם ישראל, ומי שמעוניין למצוא חן בעיני ה' בראש השנה, תקוותו היחידה היא לעמוד בפניו יחד עם כלל ישראל, החביבים עליו מכל דבר אחר, לא תצליח לעשות זאת לבד.
אלו דברים חשובים ביותר! אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להישפט כיחידים! כולנו מקווים לזכות לשנה נוספת, ועל כן עלינו לדעת שלא נוכל לזכות לכך בזכות עצמנו, זקוקים אנו לזכויותיהם של עם ישראל כולו.
זו הסיבה שכאשר אנחנו עומדים בראש השנה ומתחננים לה', "כָּתַבְנוּ בְסֵפֶר הַחַיים", אנחנו מתפללים בלשון רבים ולא בלשון יחיד, כי כוונתנו היא לאומה בכללותה; כולנו כאחד יחד – כך אנו עומדים לפני ה' בראש השנה, ולכן הוא אומר, "מעתה לא אדון אתכם כיחידים אלא כישראל עם סגולתי, אותם אני אוהב עד אין קץ".
מדיבורים למעשים
והנה, כדי להפוך את הרעיון הזה למציאותי יותר, כדאי לנו למצוא דרכים מעשיות כיצד ליישם יסוד זה. עד כה דיברנו על המתווה הכללי של השקפה זו, של השאיפה לעמוד בפני ה' לדין יחד עם כלל ישראל, אך אם נצליח לנצל את חודש אלול כדי ליישם את העיקרון הזה בחיי היום יום שלנו, זו תהיה דרך רווחית ביותר להתכונן לראש השנה – לא רק לדבר על 'להיות אחד עם עם ישראל', אלא לנקוט בצעדים שעל ידם נוכל להביא את השאיפה הגדולה הזו לידי מעשה.
כולנו יודעים ש"וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוך, זֶה כְּלַל גדול בתורה" – אנחנו יודעים שזו אחת המצוות החשובות ביותר – אבל בל נשלה את עצמנו; העניין אינו פשוט כלל וכלל, ואם לא תרגיל את עצמך בזה, לעולם לא תקיים את המצווה הזו. אתה יכול לומר את המילים, אתה יכול לדבר על זה, אבל לעולם לא תעשה את זה, כי זה לא דבר שמגיע מעצמו.
אהבה מדבקת
אומר לכם כעת דרך עבודה ששמעתי מאחד מגדולי ישראל לפני שנים רבות. הוא אמר כך: בחר לך אדם אחד, אל תספר לו על כך, אבל תתחיל לאהוב אותו מרחוק. תסתכל על הפנים שלו – 'אה, אני אוהב את הפנים היהודיות הללו'. אינך צריך לומר לו דבר. אתה לא צריך להיות חבר שלו, אינך צריך אפילו להתחבר אליו, פשוט תתאמן על לאהוב אותו. האנשים יתאמנו על אנשים והנשים על הנשים. תאהבי אישה אחת. אל תספרי לה על זה. אל תתקשרי אליה כדי לשוחח עמה. פשוט תאהבי אותה.
לאט לאט, לבך מתמלא באהבה ליהודי אחד, וזה מדבק – לאחר זמן מה אהבה זו תתפשט גם לאחרים. אתם תגלו שאתם מסוגלים לאהוב יהודים, ולאט לאט אהבה זו תכלול עוד ועוד יהודים. ברגע שתתרגלו לכך, יהיה קל להמשיך הלאה את האהבה. זה משהו שאפשר לתרגל כל הזמן, ברחוב, גם עם אנשים שאינך מכיר כלל.
וָאֲבָרְכָה מְבָרֵכָיך
ונוסיף כעת עוד נקודה מעשית. לא רק שאנחנו הולכים לאהוב את אחינו היהודים, להעריך אותם ולראות את גדולתם, אבל אנחנו נעשה לנו הרגל לברך אותם, אחת העצות אותן העניק לנו הבורא יתברך. עצה שעל ידה נוכל להזדהות עם כלל ישראל, הוא מה שאמר לאברהם אבינו (בראשית יב, ג), "וְאָבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ", ובלעם אמר (במדבר כד, ט), "מְבָרְכֶיך ברוך".
לדוגמא – אתה עובר על יד ישיבה – תהיה זו ישיבת סאטמאר או באבוב או מיר או רבינו חיים ברלין – בעודך עובר על יד בנין הישיבה, תוכל לומר כך: "יהיה רצון שיתן הקב"ה חיים ארוכים לכל הבחורים הלומדים כאן. שכולם יהיו שמחים ובריאים ושיצליחו בתלמודם".
אך אל תעצור שם. "יתן הקב"ה פרנסה, ברכה, נחת ואושר לראש הישיבה – ציין את שמו – "ולרבנית שלו, לבניו ובנותיו, לחתניו וכלותיו, לנכדיו ונכדותיו, יהי רצון שכל הרמ"ים ואברכי הכולל, נשותיהם, ילדיהם וחתניהם אבותיהם ואמותיהם, יחיו לאורך ימים ושנים, בטוב ובנעימים, ושתהיה להם פרנסה ברווח".
דמיינו כעת שאתם עושים כן בפועל! לא רק שאתם שומעים אותי ומעריכים את הרעיון הזה, ואולי יום אחד תשקלו אותו. לא, לא; אל "תשקלו את זה" – עשו את זה! אלול כבר כאן ואין זמן להתמהמהות.
מה טובו אהליך יעקב
בעודך הולך ברחוב, תור בעיניך אחר המזוזות, וכשאתה מוצא אחד, נצל את ההזדמנות וברך את יושבי הבית: "אה! ברכות יחולו על הבית הזה! יברך את בית ישראל!" אלו לא סתם בתים, אלו בתים קדושים. בתים כשרים עם יופי מיוחד. אז הקפד לעצור לרגע ולברך את יושבי הבית. היֵה ספציפי. אמור את המילים: "ריבונו של עולם, אנא ממך, שמור על בריאותם של כל בני הבית הזה. עזור להם לדור בשלום זה עם זה ולחיות חיים מאושרים ובטוחים, ועזור שפרנסתם תהיה מצויה להם. אנא ה', שלא יארע שום דבר תקלה בבית זה".
הבית הבא – עוד מזוזה. "יהי רצון שכל ילדיהם יצליחו בישיבות וימצאו שידוך טוב, ושההורים יזכו לרוות נחת מילדיהם, שכל יושבי הבית יחיו בבריאות ובאושר למשך שנים רבות, שכולם יחיו חיים נוחים, ושיהיו להם הנאה וסיפוק מילדיהם, שבבית זה יהיו רק שמחות".
תוכלו לברך את אחיכם בית ישראל גם אם אינכם עוברים ליד ישיבה או בית. יכול אדם לשבת בביתו ולומר זאת. עליכם לדעת שלפני הכל זה עסק משתלם ביותר. זו עסקה טובה, כי ה' הבטיח לאברהם, "ואָבָרְכָה מְבָרְכיך" – בכל מה שתברכו אותם, ה' יברך אתכם.
אולם יש כאן ברכה גדולה מזו. כי ברגע שאדם הופך ל"מברך", הוא כבר לא אותו אדם. הוא הופך להיות אישיות אחרת לגמרי. הוא מתחבר בגישה של חיבה, לא רק לעם ישראל, אלא לגדולי ישראל, לתלמידי חכמים וללומדי תורה – שהם ליבה של האומה. הוא מתחבר לכ"ק האדמו"ר מסאטמאר, לכ"ק האדמו"ר מבאבוב, לראשי הישיבות, לכולם.
הכנה טובה
אמנם לא תוכלו לנהוג כך כל הזמן, אבל מדי פעם, פעם ביום מעכשיו ועד ראש השנה, הקפידו להקדיש כשתי דקות לומר את המילים האלה. תרגלו את זה בכל יום מעכשיו ועד ראש השנה. אלו הם שיעורי הבית שלכם. ואל תברכו רק באופן כללי, ציינו שמות, פרטו.
הפרק הראשון של עבודה זו צריך להיות עכשיו – מיד כשתצאו מכאן. עשו זאת מיד. אחרת תשכחו מהעניין כולו, ויתכן שלא תיזכרו בו עד ראש השנה, ובכך תחמיצו הזדמנות כה מפוארת.
אולם אם תעשו זאת, אם תעשו את הדברים האלה שדיברנו עליהם כאן, עליכם לדעת שאתם צועדים במסלול של שלמות, וכאשר תעמדו לפני הקב"ה ביום הדין, הוא יסתכל עליכם בצורה אחרת לגמרי. אני מבטיחכם נאמנה – זה יעשה הבדל אדיר.
כאשר אתם עומדים לפני השי"ת ביום הדין, הוא יאמר: "הצורה שבה חייתם במשך ימי אלול, הכינה אתכם לקראת השנה הבאה. כל אחד מכם הוא אחד עם עם ישראל, אתם שייכים לצדיקים ולחסידים, אתם אוהבים אותם, מכבדים ומשבחים אותם, ומברכים אותם; ולכן אדון אתכם יחד איתם לכתיבה וחתימה טובה".
(קטעים מתוך שיחתו שהובאה בגיליון 'תורת אביגדור)