מספר הרב אשר טורק שליט"א, שזכה לשמש בימי בחרותו את כ"ק האדמו"ר בעל 'נתיבות שלום' מסלונים זצ"ל:
היה זה במוצאי שבת קודש ליל י"א חשוון, יום היארצייט של מרן הס"ק בעל 'יסוד העבודה' מסלונים זי"ע. לאחר סיום ה'טיש' שנערך לרגל ההילולא, נסענו עם כל הציבור להתפלל על קברה של רחל אמנו לרגל יום פטירתה שחל באותו יום.
הציבור שהיה שם באותה עת, מטבע הדברים היה גדול מאוד, והיות ורצינו לאפשר למרן זי"ע להיכנס אל פנים הציון, היינו מוכרחים לפנות עבורו מקום בתוך ציבור האנשים.
אולם הרבי בעדינותו הראה מורת רוח מכך שאנשים נדחפים כביכול עבורו, ולאחר כמה רגעים הורה לנו להפסיק. ואז הוסיף ואמר לנו: "יהודים אינם חוצצים!". דהיינו, למרות שאנו עומדים מרחוק, ובינינו לבין הציון עומדים יהודים רבים, הם אינם חוצצים, והרי זה כאילו אנו עומדים ממש בצמוד לקבר. וכך נעמדנו להתפלל מרחוק, ולמרות המרחק הגאוגרפי חשנו שאנו ליד הציון, שהרי יהודים אינם חוצצים…
"הרבי הוסיף והזכיר בהקשר לזה את הפסוק "רבים מכאובים לרשע והבוטח בה' חסד יסובבנהו" (תהלים לב), ופירש אותו כמין חומר: "רבים, מכאובים לרשע" – כשיהודים נדחפים סביב אדם, והדחיפות מציקות לו ומכאיבות לו, הרי אלו מכאובים רק ל'רשע'. אבל, "הבוטח בה' חסד יסובבנהו" – אדם שהינו בדרגה גבוהה, בבחי' "הבוטח בה'", הוא רואה את הרבים הסובבים אותו כמקור החסד – "חסד יסובבנהו", הוא לא רואה אותם כמכאובים אלא חש שהכל סובב אותו בחסד ורחמים.
והיו הדברים עבורנו לצו – "יהודים אינם חוצצים", ואין כל צורך לדחוף עבור הכניסה אל הקודש.
(ביטאון 'נחלתנו')