ביום רביעי בבוקר, בשבוע שעבר, אמר רבן של ישראל שליט"א למקורבו הרה"ג רבי ישעיהו אפשטיין שליט"א: "כבר שתיים עשרה וחצי, עוד מעט מנחה". הרב אפשטיין שאל את רבינו שליט"א: "הרב רוצה משהו?" השיב לו רבינו שליט"א: "אני רוצה?! אני רוצה רק מה שד' רוצה, רק מה שד' רוצה אני רוצה!"
ביום שישי בבוקר, רבינו שליט"א למד בחדרו זמן רב, התעייף לפני מנחה ונמנם על הכיסא. שאלתי אותו: "סבא רוצה להישאר על הכיסא או ללכת למיטה?" אמר לי מרן שליט"א: "מה שד' ירצה, זה מה שיהיה בסוף". ראיתי שזה פרט שלאחרונה רבינו שליט"א חוזר ומדגיש.
כשסיפרתי את הדברים בבית בשולחן שבת, אמרתי: יש כאן מסר עצום. כל ימי חייו עומד לפני רבינו שליט"א רק דבר אחד: אין לו רצון עצמי כלל, כל מה שעושה הוא רק דבר שהוא משוכנע שזהו רצון ד'.
אדם בא ואומר, "אני רוצה ככה", "בא לי ככה"… כל אחד ורצונותיו האישיים, לא עבירות חלילה. אצל מרן שליט"א לא קיים רצון שלו שאינו קשור לרצון ד'. אפילו השאלה הפשוטה לכאורה האם לנמנם מספר דקות על הכיסא או לעלות למיטה, הכל נע סביב רצון ד'.
*
הרבנית ע"ה תמיד הייתה מספרת, ואני רואה את הדבר עד היום בחוש, שבכל פעם בסיום הארוחה היה רבינו שליט"א שואל אותה מה מברכים ברכה אחרונה.
האם לא ידע מה אכל ולפי זה מה הברכה? ברור שידע, אבל כשסיים לאכול, כעבור שניה כבר לא שם לב מה אכל! אכל כדי השיעור של היכולת והכח לעבוד את השם, ומיד כשסיים כבר לא היה מונח באוכל.
פעם סיפר לי רבינו שליט"א, שדודו, מרן החזון איש זיע"א, אמו הייתה מכינה לו את האוכל. פעם אמר החזון איש לאמו: "אני אף פעם לא יודע אם אני לפני האוכל או אחרי האוכל, כשאת מגישה לי את האוכל אני יודע שאני לפני האוכל"…
*
לפני למעלה מעשרים שנה, כשחזר רבינו שליט"א משמחה משפחתית, שאל את הרה"ג רבי ישעיהו אפשטיין שליט"א: "כבר אכלתי ארוחת ערב או לא?" כלומר, אם תאמר שאכלתי, אני פונה מיד לסדרים שלי וממשיך. האוכל אפילו לא עובר לידו, אלא הוא אוכל כי צריך וממשיך בלימודו.
מרן הגראי"ל שטינמן זצוק"ל, אמר לי כמה פעמים: "תדע לך שלא מעניין אותי כלום, ואל תשכנע אותי בדברים. כל דבר אני מחשב האם זה יוסיף לי לעולם הבא או לא, מה שלא נכון לי לעולם הבא – פשוט לא מדבר אלי, לא מטריד אותי ולא מעניין אותי".
פעם אחת כשחזר מאחד ממסעות החיזוק בחו"ל, ישבתי בחדר והביאו חוברת תמונות שמסקרת את המסע. הסתכל עלי רבינו זצוק"ל בחיוך ואמר לי: "הרי למעלה הכל מצולם, אין לי מה להסתכל בזה. אם זה היה נפקא מינה הייתי מסתכל, אבל למעלה הכל מצולם, אין לי מה להסתכל"…
(גיליון 'במה')