סיפר אחד מחשובי מרביצי התורה שליט"א, מקים עולה של תורה ועומד בראשות ישיבה נודעת, שהתייתם מאביו כבר בימי ילדותו, ואמו נאלצה לשמש כ'מנקה' בבתי אחרים כדי להביא מעט פרוטות להחיות נפשה ונפש עוללה.
יום אחד חשקה נפשו ב'כתונת' (חולצה) חדשה, אך אותה אומללה לא היה בהישג ידה סכום נכבד כזה, אמנם הילד לא ויתר בשום פנים ואופן והפציר בה לילות כימים והתחנן עד שלא יכלה לעמוד כנגדו, ובצר לה קימצה מפת לחמם, חסכה פרוטה לפרוטה עד שעלה בידה לקנות הכתונת.
הילד התרגש כל כך עד שרצה תיכף ומיד ללבוש את הכתונת ולצאת עמה לרחוב העיר להראות לכל את הודו ותפארתו… כחתן יכהן פאר… אמנם אמו לא הסכימה לכך אלא אמרה לו שלכבוד 'ראש השנה' יזכה בבגד החדש.
בקוצר רוח המתין לראש השנה, ולבש את הבגד בשמחה עצומה ויצא לבית הכנסת, אך לדאבון ליבו לא היה אחד ששם ליבו ליתום האומלל שכה שש ושמח עם הבגד החדש… הוא הרגיש שחרב עליו עולמו ממש ונפלה רוחו עדי תהום… וכמעט שהחליט לעזוב את 'כרם בית ישראל'.
אלא שאינה ה' לידו וראה התקהלות גדולה ברח' רלב"ח בסמוך לבית המדרש דחסידי גור, לשם הגיעו המון עם תושבי עיה"ק ירושלים ת"ו לזכות לקבל ברכת 'לשנה טובה' מאת הרה"ק ה'בית ישראל' זי"ע, והחליט שאף הוא רוצה לעבור אצל הרבי.
הבחין בו ה'בית ישראל' מרחוק, וברגע כמימריה קלט את הילד והבגד ואת לבבו השבור ורצוץ, ומיד הגביה הרבי את 'בית הצוואר' (צווארון) של כותנתו ורמז לו בעיניו על בגדו…
ומסיים אותו ראש ישיבה, שהשתתפות זו בעומק הרגשותיו חממה את ליבו ונתנה לו 'א שטיק' חיות ('זריקת חיים') ממש, ורק מכוחה הגיע להיכן שהגיע, וכל התלמידים שהעמיד ומוסדות התורה שפתח המה רק בזכות נתינת הלב של הרה"ק זי"ע.
(באר הפרשה)