סיפר הגה"צ סאנטוב שליט"א (הובא בגיליון 'נעם שיח'):
פעם התקשר אלי ידידי עוז הגה"צ רבי יהושע פירער שליט"א, רב ודומ"ץ דחסידי באבוב בטורונטו, ומדי דברי עמו אמרתי לו, שהיות ובימים אלו חל יומא דהילולא של רבו הרה"ק מבאבוב (רבי שלמה השני) זי"ע, אולי הוא יכול לספר לי איזו עובדא מרבו הנוגעת לימים אלו – ימי בין המצרים – שאוכל לשתף בזה את הציבור, ונוכל ללמוד ממנה חיזוק לענייני בין אדם לחבירו, והסכים הרב שליט"א וסיפר לי עובדא נפלאה:
פעם היה אחד ששכר בעל מלאכה שישפץ את ביתו. לאחר העבודה, ביקש הימנו הגוי בעל המלאכה את שכרו, ואז הלך היהודי עמו והסתובב עמו בכל הבית לבדוק את מלאכתו, והראה לו בכמה מקומות שהעבודה אינה בדיוק כפי שרצה, זה לא "פערפעקט" (perfect). ואז אמר לו הגוי: "מאז שבית המקדש שלכם נחרב, לא צריך להיות אצלכם כל דבר פערפעקט"…
היהודי השתומם מאוד לקבל כזה "פסק" מגוי, ושאל אותו מנין לך דיבורים אלו?
הוציא הגוי מכיסו תמונה של הרה"ק מבאבוב זי"ע ואמר לו: "ראביי [רבי] זה אמר לי כך"… היהודי עמד משתומם לשמוע מה בפיו, והגוי ממשיך לספר:
"לפני שנים נקראתי אצל הרבי לתקן דבר מה בביתו. מיד כשבאתי, הושיבני הרבי ונתן לי ארוחת בוקר לסעוד את לבי, ואח"כ התחלתי במלאכתי. לאחר העבודה כשאמרתי לרבי שסיימתי, אמר לי הרבי שזה מאוד טוב ורצה מיד לשלם לי. שאלתי בפליאה: וכי אין הרבי בודק את מלאכתי אם זה כראוי? אולי אין העבודה בדיוק כפי שצריכה להיות, וזה לא 'פערפעקט'? אולי צריכים עדיין לתקן דבר מה ולעשותו ולגמרו כראוי?
"השיב לי הרבי: קח את הכסף, ואל תדאג… וסיפר לי על בית המקדש שהיה ליהודים, ונחרב ונשרף, ואמר מעומק לבו: מאז חורבן הבית המקדש לא צריך להיות כל דבר פערפעקט"…
*
סיפר האדמו"ר מבאבוב שליט"א: פעם נכנס חסיד אחד אל אביו הרה"ק מבאבוב זי"ע, ואמר לו שהוא רוצה להתחיל להוציא עיתון מטעם חסידות באבוב, והרבי התנגד ושלל רעיון זה מכל וכל.
התעקש האיש ושאל: "למה ניגרע? – למה נהיה שונים מחסידות פלונית ופלונית שיש להם עיתון מטעם החסידות?"
השיב לו הרבי בנועם שיחו: עיתון – ציייטונג – הרי הוא "פֶּה". אם יהיה לנו עיתון, נצטרך לומר על כל דבר ודבר "מיינונג" – דעה ועמדה, ולחוות דעות על דא ועל הא. וזה אינני רוצה! – אני רוצה לשבת בפינה שלי ולקרב כל יהודי באשר הוא אל אבינו שבשמים. אני רוצה "פֶּה" – אבל דווקא "פֶּה סגור"…
*
מחותני הרה"ג רבי שמעון גאלדבערגער שליט"א ר"מ בישיבה דמאנסי סיפר לי דבר נפלא:
לאחר פטירתו של הרה"ק רבי שלמה מבאבוב זי"ע, נכנסו אצל בנו מ"מ הרה"ק רבי נפתלי צבי זי"ע והראו לו את נוסח המצבה שכתבו על אביו. הנוסח היה ארוך מאד, וכתבו שם את כל מפעליו הכבירים לה' ולתורתו וכל מה שפעל לאחב"י להחיות עם רב.
לאחר שעבר על כל הנוסח, אמר להם הרבי שאין לו מה להוסיף חוץ מארבע מילים, שלדעתו הן העיקר, וביקש שיוסיפו את המילים: "ושתל בהם מידות טובות"…
*
סיפר הגה"ח רבי שמעון שפיצר שליט"א (הובא בגיליון 'הבינני'), מה ששמע מיהודי אחד, שפעם נכנס אביו לשולחן הטהור בליל שבת והרבי היה אז באמצע דרשה מלהיבה בעניין הצורך לגדל זקן, וכיון שתפס בזווית עינו שהגיע יהודי בלי זקן, תיכף ומיד שינה את טעמו ועבר לדבר בעניין אחר. כל-כך היה נזהר בכבודו של כל יהודי ביראתו שמא תגרם לו חלישות הדעת על ידו.
*
עוד סיפר הגה"ח הרב שפיצר שליט"א מה ששמע מבעל המעשה:
ילדתי בת למזל טוב בשעה שלוש לפנות בוקר. בבוקר לאחר תפילת שחרית נערכה ברית אצל הרבי, ובין כיבוד לכיבוד ניגשתי אל הרבי ובישרתי לו על לידת הבת.
הרבי הושיט לי את ידו למזל טוב, ואז הרים את עיניו מעבר לכתפיי והסתכל על אחד שעמד מאחוריי ואמר: "נו, א שידוך"… הסתובבתי לראות על מי הסתכל וחקקתי את הדברים בזכרוני.
כעבור שנים, התגלתה אצל בתי איזו בעיה רפואית, והתעוררה דאגה בביתי שזה יפריע לה בשידוכים, וסיפרתי להם אותו מעשה כדי להרגיע את רוחם.
כשבתי הגיעה לפרקה, החלטתי שאינו עושה כלום ונותן להשגחה לנהל את העניינים. שידוכים רבים עלו ונפלו כשכמה וכמה שדכנים מנסים את מזלם, ובסוף נגמר השידוך – עם לא אחר מאותו יהודי שהרבי הסתכל עליו בשעתו.
בשמחת האירוסין, אני והמחותן הבטנו זה בעיניו של זה ונזכרנו באותו מעשה, כשהרבי אמר: "נו, א שידוך". התפעלנו מהתגשמות הנבואה.
ואז אמר לי מחותני: "הבה ואוסיף לך על הסיפור פרט אחד שאינו ידוע לך. דע לך שבני החתן צעיר מבתך הכלה בעשרה ימים, הוי אומר, באותה שעה שהרבי ניבא את נבואתו, עדיין לא היתה בתי בעולם"…