"להיות לו לעם סגולה" (כו, יח)
הרה"ח ר' חיים דוב (בער) מייזעלס ז"ל, היה גבאי צדקה בעיר וויליאמסבורג ועסק בצדקה וחסד באופן נדיר. יש כמה וכמה לימודים ויסודות ביהדות שהוא הורה בהם דרך, וכדאי מאוד לדבר עליהם, כי בכוחם להשפיע על כולנו ללמוד איך להסתכל על עבודת ה' שלנו.
יהודי זה השקיע את כל כולו לעזור ולסייע לאחיו היהודים בכל האופנים, ועסק בגמילות חסד יומם ולילה, תוך שהוא מחדש חידושים נפלאים בהוצאות כוחותיו מתוך תוכו יותר ויותר.
הנה הרבה אנו עוסקים בזה, שהקב"ה שלח את האדם למלא את שליחותו. לכל אחד יש תפקיד, והאדם צריך להתבונן כפי שראינו בחובת הלבבות ולשאול את עצמו: "מה הם הכלים שהקב"ה נתן לי ואיך אני יכול לפעול באמצעותם בעולם?". ובכן, הרבה חושבים שמדובר באיזו חקירה פילוסופית שצריך לקחת שנים עד שמגיעים אל המסקנא. שואלים את האדם: "מה נראה לך הם הכלים שלך? מה הם הדברים שאתה יכול לעשות?". והוא משיב: "איני יודע", כאילו צריך לעשות עכשיו מחקרים עמוקים. על האדם לראות באופן הפשוט ביותר מה הוא אוהב לעשות ולהתחיל לעשות.
יהודי זה עסק בגיוס כספים לצרכי צדקה בכל האופנים האפשריים, ובכל עת חידש בשליחותו. הוא לא הפסיק מלחדש בה, ולמצוא בה עוד הבנות ועוד אפשרויות לקיימה באופן מועיל יותר.
לו סיפרו את כל האמת על אודות מצבם
נדבר תחילה על החידושים. הנה היהודי חידש שצריך לעזור לכל מיני האנשים. בתחילה עזר לנצרכים הפשוטים, ואז קלט שיש אנשים שעובדים לפרנסתם ונקראים בעלי פרנסה, אך עוברים במצבים ממש לא פשוטים ומתביישים לפנות לעזרה. אכן ידוע ומפורסם שכל אותם אנשים שפשטו רגל למחצה, לשליש ולרביע, ולא היה להם להוצאות שבת ויו"ט, הגם שהיו מתביישים לפנות לעזרה, ממנו לא התביישו, כי השתמש בכל כוחותיו שחנן אותו הבורא להתייחס אליהם בחביבות שאין כמותה, עד אשר נמס לבם ונפלו כל המחיצות. לו סיפרו את כל האמת על אודות מצבם. והוא היה מגייס מיליונים רבים כדי לעזור לאותם יהודים בדרך כבוד, ועשה זאת במדרגה העליונה ביותר של מתן בסתר, כמבואר ברמב"ם, באופן שלא יידעו מי קיבל וממי קיבלו, והיה שואב מזה חיות עצומה.
הנה ידוע שהדרך לפנות לאדם ולבקש ממנו כסף, היא מהדברים העדינים ביותר, לדעת איך מצד אחד לתבוע בחזקה, ומצד שני להמשיך להיות אתו בידידות ולחייך אליו הגם שאינו רוצה ליתן. מדובר בדבר עדין שבנפש, אשר בדרך כלל האדם טועה בו, כי הוא ציפה וייחל וקיווה מפני שבטוח היה שהלה יכול לתת את סכום גדול, ועד שכבר העיז לגשת אליו ולבקש ממנו, הוא מקבל ממנו סירוב. להישאר עכשיו עם החיוך הרחב, אינו דבר של מה בכך.
מה שביקשתי ממך אתמול סכום גדול, אינו קשור למה שאני מבקש ממך היום…
אכן רבים מספרים עליו, שהיה מגיע תמיד עם תביעה חזקה, וכיון שהלה סירב, היה מצליח להפך זאת ברגע כמימריה כאילו התכוון רק בבדיחות הדעת.
יכול היה לבוא יום אחר יום לאותו עשיר ולומר לו: "מה שביקשתי ממך אתמול סכום גדול אינו קשור מה שאני מבקש ממך היום. אתמול ביקשתי לעני אחד והיום אני מבקש לעני אחר. פרשייה חדשה שאינה קשורה כלל". כן שמעתי ממנו בעצמו כמה פעמים: "מה הקשר בין פרשה לפרשה? עד כה הוצאתי מיליונים למתנות לאביונים, ועכשיו אני מוציא מיליונים לקמחא דפסחא. מה השייכות? לקמחא דפסחא עדיין לא נתת".
זה מגיע מאמת אמיתית ביותר, ממילוי השליחות באופן הנכון. אנו לומדים זאת בשיעורנו בתורת לימוד ולא סתם להספיד את הנפטר. לימוד הוא לכל אחד מאתנו. אכן כן, האיש זכה ללמד לימוד עצום לאנשים רבים כל-כך. כל אחד בשליחותו – "התקדם עם זה עוד ועוד בכל מיני האופנים, ותראה לאן זה יוביל אותך".
באותו זמן שהיה מגלגל מיליונים, היה משמש בבית כאב לבניו
ולפני שממשיכים הלאה, נחוץ מאוד שלא להפסיד שום חלק. מעיד האיש שלמד אתו בחברותא, ומעידים עוד אנשים קרובים, שהיהודי לא היה עולה על יצועו לפני לימוד דף הגמרא שלו. הוא היה שב לביתו בשעה מאוחרת בלילה, אז היה מעיר את חבירו ולומדים יחדיו את הדף. אכן כשהאדם נזהר להיות ירא ושלם בשאר חלקי היהדות, הוא זוכה לסייעתא דשמיא עצומה במילוי שליחותו. ובנשימה אחת צריך לציין מה שמעידים בני ביתו, שבאותו זמן שהיה מגלגל מיליונים, היה משמש בבית כאב לבניו ובעל לאשתו, מבלי שיספר דבר או חצי דבר, על הדברים הגדולים שהוא עושה ומבלי שירגישו שהוא מקפחם מאומה.
חלק גדול הוא מהמעשה, כי כשאנו מדברים על מילוי השליחות, אם האדם אינו נוסע נכונה, אלא עושה מה שעושה כדי לבנות את עצמו ובגלל כן הוא מוותר על יראת השמים שלו, אין זה אותו מילוי שליחות שממלא את האדם בחיות, ואז נראה שהוא עוסק בזה רק כשיש לו מצב רוח טוב ושהוא מסתכסך עם אנשים רבים. אכן יש רשימה של סימנים הרבה שאפשר לראות על פיהם שאין האדם ממלא את שליחותו נכונה. כדי למלא את השליחות נכונה, צריך האדם להיות יהודי ירא שמים. כך הוא אצל כל אחד שרוצה למלא את שליחותו ואומר: "בזה אני רוצה לעסוק. למה? כי בזה נתן לי הקב"ה כוחות ובזה אני צריך לפעול".
"איך אתה מצליח לגייס סכומים גדולים כאלה?"
עוד דבר נפלא ששמעתי ממנו בעצמו, ולימוד עצום הוא בשבילנו. שאלתיו פעם בעת רצון: "איך אתה מצליח לגייס סכומים גדולים כאלה?". הסביר לי כאילו בהלצה, ולא ידע כמה עומק יש בזה: "אני ניגש ליהודי בר יכולת ואומר לו שאני זקוק לסכום עצום, הרבה מעבר למה שמקובל לבקש. מה כבר יכול לקרות? שיאמר שאני משוגע וישליך אותי מביתו?! נו, נו. מה הבעיה בזה?". הוא המשיך בהסברו: "אני פונה כך לעשרה אנשים, נניח שחמשה או אפילו שבעה מהם משליכים אותי מביתם, די לי בכך שהשלושה הנותרים מושיטים לי את הסכום שאני מבקש מהם".
אתם יודעים איזה לימוד עצום יש בזה? ונבאר: בדרך כלל, האדם אומר כך: "דבר ראשון אני צריך לשמור על דמותי. פשוט, הרי אינני יכול להיקרא משוגע. ואז אראה בתוך המסגרת השומרת על כבודי מה אני יכול לעשות". האמת שבהרבה תחומים בחיים שם לו האדם לעצמו גבולות כאלה. "להיות ער בלילה הרי איני יכול, לעשות דבר מה שתיגרם לי בושה על ידו גם אינו בא בחשבון. אינני יכול לקחת את הסיכון שיסתכלו עלי בעינים עקומות. עכשיו בתוך הגבולות האלה, בלי נדר אני הולך לנסות כמה שאני יכול". כך אומר האדם, ולאן הוא מגיע? בכל הדברים הוא כך. בכל מקום שהאדם ניגש. הוא עושה לו גבולות על גבי גבולות ואח"כ הוא מצטדק ואומר: "ניסיתי…"
איננו קולטים כמה זה עמוק, ובגלל כן, מי מפסיד? אתה בעצמך מפסיד, כי אינך מוציא את כוחותיך וממילא אינך מקבל את חיותך.
ר' חיים בער באמת היה איש חביב ולבבי, אבל הוא השכיל לנצל זאת. אף אחד אינו אוהב שמביישים אותו. ואילו הוא בא על מנת כן. הוא ידע היטב – "אני עושה זאת על מנת שאנחל בושה, ומה אכפת לי אם בסוף אגיע אל היעד?". זה היה הקו שהדריך אותו: "אתה יכול לצחוק עלי כמה שתרצה. אף אני אצחק עמך. העיקר שבסוף אקבל את הכסף ואעביר אותו לאלמנה או לנצרך".
הרי יחשוב עלי שאני משוגע!
הסתכלות כה נכונה היא. הנה יש שהאדם צריך לעשות איזו שתדלנות, אם לנסות להכניס בחור בישיבה, אם לנסות לדחוף איזה שידוך. לא תמיד זה קל. ופעמים הרבה הפחד הראשון שקופץ לו לאדם בלבו הוא: "איך אפשר? פלוני הרי יחשוב עלי שאני משוגע!". וזה מה שעוצר אותו. ואז חוץ ממה שהעולם אינו נבנה, האדם עצמו אינו נבנה. כל-כך חבל. אתה צריך שתהיה לך היכולת לעשותו על מנת כן. הקב"ה דורש זאת מן האדם.
וכן איתא בירושלמי סוף פאה שבאו להציע לרבי עקיבא לשמש כגבאי צדקה, והלך לבקש רשות מאשתו כשהוא אומר לה שהוא יודע שינחל בזיונות ועל מנת כן הוא הולך. הוא מוכן לשלם את המחיר כדי לשמש כגבאי צדקה.
וכך הוא בכל דבר שהאדם רוצה לעשות, כי לכל דבר יש מחיר. הן ידוע מה שאומרים העולם שהאדם רוצה לסיים את כל הש"ס בלילה אחד ועוד לישן טוב באותו לילה. בכל דבר שאתה רוצה לעשות, אתה צריך לשלם מחיר. ואם אינך מסכים לשלם את המחיר, לא תצליח בכך, ואתה בעצמך לא תגלה מי אתה.
הנה הכישלונות אף הם חלק מהמחיר. וגם את זה אפשר ללמוד מיהודי זה. האדם צריך להבין, שכדי להצליח הוא צריך לשלם מחיר של כשלון או של כמה כישלונות, על כל הבזיון והכאב שבדבר. בדרך כלל, כשהאדם נכשל, הוא מתחיל להכות על חטא: "מה הייתי צריך להכנס לזה בכלל?". אבל אם הוא מוכן לשלם את המחיר כי הוא חרוט לו במוח – "זהו תפקידי ואני מוכרח לקיים את תפקידי בעולם. אם אין אני לי מי לי. זהו תפקידי המיוחד לי ואף אחד בעולם אינו יכול לקיימו במקומי. אני גוזל חיות מן העולם אם אינני מקיימו" – אזי הוא מתמלא חיות עצומה וכל הבזיונות מצטמקים לעומתה. וכיון שהוא עצמו חי, הוא משפיע חיות על כל סביבתו, והכל מסביב מתחיל לחיות ולשגשג.
עכ"פ מדובר בנקודות חזקות בענין מילוי השליחות. א. ללמוד לחדש בכל האופנים ולהתקדם עוד ועוד. ב. לראות כמה מילוי השליחות ממלא את האדם בחיות. ג. להיות מוכן לשלם מחיר. על האדם לומר: "אני יודע שילעגו עלי, אבל אני מוכן לכך כי אני רוצה למלא את שליחותי נכונה". ד. לעשותו נכונה בלי לוותר על קוצו של יו"ד בשאר חלקי היהדות. וכפי שאמרנו בהבלעה, שלא ויתר על סדר לימודו ושכל מה שעשה לא היה כדי להתפאר ולהגדיל את עצמו. ואע"פ שהרבה ממעשיו היו ידועים, הלא נתוודעו רק ממה שהיה מתרים את האנשים, אבל הוא עצמו לא היה מספר מאומה. זהו החלק שהקב"ה בוודאי רוצה שנעסוק בו, ונלמד מן האיש הצדיק איך לחיות את חיינו.
(חלק ערוך ומקוצר מתוך שיעור יום שני כ' מנ"א תשפ"ג, – מתוך הוצאת מכון 'הבינני')