בשעה שלוש וחצי לפנות בוקר צלצל הטלפון בבית משפחת כהן מבית שמש. אם המשפחה שהתעוררה הביטה על הצג כלא מאמינה: מה רוצה ממני הגננת שמחה בשעה כזו?
"רק רציתי להרגיע אותך שאין לך מה לדאוג. הבן שלך נמצא במקום מבטחים"…
גב' כהן לא מבינה. היא מביטה על מוטי בן השנתיים וחצי שישן שנת ישרים בעריסה הסמוכה: "אני רואה את מוטי כאן בחדר לידי, אני לא מבינה על מה את מדברת".
"לא, אני מתכוונת לילד הגדול יותר חיימקה שלומד אצלי בגן השנה".
"נראה לי שאת טועה", אומרת לה גב' כהן. "חיימקה ילד גדול וישן לבדו בחדר הסמוך. כשהוא צריך משהו הוא יודע להגיע ולהעיר אותי. חכי רגע, אני כבר בודקת".
היא יוצאת לבדוק. למרבה חרדתה היא מגלה כי דלת הבית פתוחה לרווחה ומיטתו של חיימקה ריקה…!
"אני לא מבינה, מה קורה פה?!" – היא כמעט מתעלפת מתדהמה מהולה בחרדה עצומה…
*
ר' אפרים, תושב בית שמש, נוהג להשכים קום טרם עלות השחר. "מאז גיליתי את הסוד הזה", הוא מספר, "חיי השתנו לבלי היכר. שעות יקרות ערך של עמל התורה באשמורת הבוקר – כל חפצי לא ישוו ביקרת איכות שעות אלו.
אותו בוקר, כהרגלי, אני צועד לבית הטבילה בשעה שלוש וחצי לפנות בוקר, ולתדהמתי אני רואה ילד קטן צועד לו מעדנות ברחוב. שאלתי אותו לשמו אך הוא סירב לשתף אותי בפרט שולי זה, רק את המידע הזה הסכים לנדב, כי הולך הוא ל"גן של שמחה".
הבנתי את הסיטואציה ואמרתי לו שאני אעזור לו ללכת ל"גן של שמחה". הרמתי אותו על זרועותיי והרגעתי אותו, אך בליבי חשבתי: ריבונו של עולם, איך אני מוצא את הגן של שמחה בשעה כזו?' התפללתי להשם יתברך כי יסייע בידי.
ואז נזכרתי כי ליד המכולת השכונתית ישנו לוח מודעות עליו נוהגים לפרסם מודעות הנוגעות בעיקר לנשות השכונה: מכירות וכדומה. אולי שם כעת, בעונת הרישום לגנים, אמצא איזה פרסום על ה"גן של שמחה".
נגשתי לשם. הארתי עם הפנס של הטלפון את המודעות ואכן בס"ד מצאתי את מבוקשי: "אמא יקרה, אם את מעוניינת שבנך יגדל לתפארת חייגי למספר…" חייגתי למספר. הגננת ענתה והתפלאה מי רוצה להירשם לגן בשעה כזו…
*
המעניין והמצחיק בסיפור האמיתי הזה הוא, שכאשר ר' אפרים לקח את חיימקה לביתה של הגננת שמחה, הוא סיפר לגננת בתום לב כי כואבת לו האצבע ולכן בא לספר לה… חיימקה שכח כי בחדר הסמוך נמצאת לה אמא שכה דואגת לו, ושוקדת כל העת על טובתו.
לעיתים בסערת האסונות ובחרדת הצרות אשר עוברים בימים אלו על לא מעט משלומי עמך בית ישראל יש לסיפור עם חיימקה משמעות אחרת, כדברי "חובות הלבבות" בהקדמתו לשער הבחינה וז"ל:
"…מפני מה שמוצא אותם בעולם ממיני הפגעים, ומה שמגיע אליהם מענייני ההפסד בגופם ובממונם, ולא הבינו סיבות אופני טובתם בהם ותועלות הניסיון והמוסר להם, כדברי הכתוב: (תהילים צ"ד) 'אשרי הגבר אשר תייסרנו קה ומתורתך תלמדנו', ושכחו כי הם וכל אשר להם טובות שהטיב להם הבורא נדבה וחסד, וגזר בהם בצדק כפי מה שחייבה חכמתו.
"ומה נדמו בזה אל אנשים עיוורים הובאו אל בית מוכן להם בכל תועלותיהם, והותקן על התיקון הנאה והנאות לתועלותם, והמציא להם שם רופא לרפואתם מעיוורונם, והם התעלמו מעסוק ברפואתם והמשיכו להיפצע ולהיכשל שם.
"אך מנגד, המשכילים להתבונן ולראות ולהודות על חסד השי"ת שבתוך הקשיים והצרות, יגדל שבחם ותרבה הודאתם למטיב להם, ויגיעו בזה אל התענוג וההנאה בהם בעולם הזה, ולשכר טוב לעולם הבא…"
(גיליון 'התחזקות וביטחון במשנת הזרע שמשון')