אליעזר (לייזר) רוט
דרכו של עולם, שכל אדם בטוח תמיד שהצדק עמו.
טוב, לא ממש כולם, אני למשל לא.
אני תמיד בודק איפה האמת, ורק אחר מסתכל איפה אני נמצא. אם אני רואה שסטיתי מהמחשבה וההשקפה הנכונה, כמובן שאני מתיישר ומחזיר את עצמי לגבולות הגזרה של האמת הצרופה.
זה לא רק אני, זה גם אתה.
כל אחד גם בטוח שהוא עצמו נמצא מחוץ למעגל הזה של הסתכלות עקומה ומעוותת ומניעים אישיים.
כל אחד סבור שבעצם הוא עצמו איש אמת שתמיד נאמן רק לאמת.
האנשים האחרים, הם אלו שתמיד חושבים על עצמם, ומשום מה הם סבורים שתמיד הצדק עימהם.
לא אני, וגם לא אתה.
אז זהו, שזה כולל גם אותי וגם אותך, כי בסופו של דבר, האמת היא דבר גמיש מאוד, וכל אדם נוטה למצוא אותה במקום אחר ובצורה אחרת.
הרעיון הזה ברור ויודע לכל בר דעת, ובכל זאת אני בוחר לכתוב אותו בימים אלו, לנוכח התהפוכות הפוליטיות שחווינו כאן בארץ הקודש בשבוע וחצי האחרונים.
אל דאגה, 'הפותח' לא התחיל לכתוב על פוליטיקה. הס מלהזכיר עניינים פוליטיים אצלנו, נשאיר אותם לבמות אחרות.
אבל יש משהו באפשר ללמוד מחילופי השלטון בישראל, גם מבלי להיכנס לפוליטיקה.
הפוזיציה!
בלשון הקודש נקרא לזה "המיקום", כלומר, כל אדם רואה את המציאות מהמיקום שבו הוא נמצא.
כל המציאות כולה מתחילה אצלי בתוך הנפש שלי, ומתוכי פנימה אני רואה את כל העולם החיצוני אלי. ולכן האמת תמיד תשתקף לעיני באופן שונה ממה שהיא תיראה לעיניים שלך או של כל אחד אחר.
ולכן אנחנו רואים שאותם חברי כנסת שרק לפני שנה וחצי זעקו בגרון ניחר כמה הממשלה מושחתת כשיש בה כך וכך שרים מיותרים וסגני שרים מיותרים עוד יותר, וחוקים נורבגיים ואחרים.
אותם חברי כנסת בדיוק, נשבעו עכשיו אמונים למדינה כשהם מבצעים את אותו המעשה בדיוק ועומדים לקחת מאותה מדינה שהם נשבעו לשרת נאמנה, משכורת גבוהה על עבודה שהם סבורים שהיא בכלל לא קיימת!!!
לעומתם, אלו שחוקקו במו ידיהם את החוק וקבעו את מספר השרים ואת החוקים הנורבגיים, הם אלו שעכשיו צועקים בגרון ניחר למחליפיהם "מושחתים נמאסתם".
למה? כי הפוזיציה השתנתה.
כשאני מקבל תפקיד והמשכורת שלי מתנפחת בהתאם, החוק הזה הוא צודק מאין כמוהו, וכשאתה מקבל אותו, מדובר בשחיתות חסרת תקדים, ובתפקיד מיותר שכל מטרתו לשדוד כסף מקופת המדינה.
ומה הכי עצוב בכל הסיפור הזה? שהבדיחה היא על חשבוננו.
לא! לא בגלל שהם מקבלים משכורת על חשבוננו… זה פחות מעסיק אותנו כרגע.
הבדיחה היא על חשבוננו, כי גם אנחנו, כן כן אני ואתה, גם אנחנו נגועים בנגיף הפוזיציה, לא פחות מאותם חברי כנסת. גם אנחנו משנים את דעתנו לגבי האמת והצדק, בהתאם לאיך שהדברים מסתדרים לנו עם מה שחשוב לנו.
והכי כואב זה שאנחנו בכלל לא מרגישים בזה. אנחנו בטוחים במיליון אחוז שמכל העולם דווקא אני לא נגוע בחיידק הזה. כולם כן! רק אני לא!
לכן כדאי שנזכור שה'פוזיציה' משפיעה לא רק לגבי תפקידים וכספים, היא קיימת בכל מקום ובכל זמן. לא רק בקרב פוליטיקאים ולא רק בקרב יריבים. גם אנשים האוהבים זה את זה רואים כל אחד את המציאות באופן שונה מעט.
הפוזיציה היא כלי יעיל מאין כמוהו לעוות את דעתו ומחשבתו של האדם, ורק אם נדע שהיא חיה, נושמת ובעיקר בועטת, אולי אולי נוכל לנטרל את השפעתה על עצמנו, לפחות באופן חלקי.