מאת: הרב יהושע לייבזון
אז הנה זה הגיע
הרגע הגדול של ראש חודש אלול. עשרות אלפי צאן קדשים עולים מכיתה לכתה, עשרות אלפי בני הישיבות הקדושות עולים מדרגה לדרגה, מהחיידר לישיבה קטנה ומישיבה קטנה לישיבה גדולה ומשיעור לשיעור. עולים ומתעלים.
מי כעמך ישראל!
אחד מהפרויקטים החשובים של ארגון 'אחינו' הוא פרויקט 'גישמעאק בלימוד', בו מנסים לסייע ולעזור כיצד לקבל ולרכוש טעם ומתיקות בתורה, כדי להצליח בלימוד תורתנו הקדושה.
במסגרת זו אני רוצה להביא בפניכם כתבה מעניינת שקראתי, על הדרך המרתקת שהגאון רבי בן ציון פלמן זצ"ל למד עם ילדיו ועם תלמידיו.
וכך מובא בספר המרתק 'ללא שם':
הוא לא בחן אותם. אלא הם למדו בצוותא. בידידות, בסבלנות ובהסבר פרט אחרי פרט.
המטרה העיקרית שהייתה לו בלימוד עם הילדים, להשיג את התוצאה – שהילד יהיה שמח עם הלימוד, שהבחור ייהנה מהלימוד. הוא לא התכוון לבחון ולדעת האם הוא יקבל ציון טוב במבחן, המטרה הייתה אחת בלבד – שייהנה מלימוד הגמרא, מרש"י ומתוספות.
פעמים רבות היה קורה שלקראת סוף הלימוד, היה שואל: "הבנת יענקי?", ויענקי היה מגיב: "כן הבנתי".
"אז נסכם: הגמרא שאלה, והגמרא תירצה, בשאלה חשבנו שדווקא, ובתירוץ אנחנו מבינים אחרת. נפלא. אתה מבין יענקי את השקלא וטריא?"
"כן אבא, אני מבין".
"לא נראה לי שאתה מבין…"
הוא התחיל ללמוד איתו שוב מתחילה, הם למדו את הגמרא באהבה וחמלה רבה. ואז לפתע
הכריז ר' בן ציון: "יענקי, עכשיו אתה מבין!"
מה השתנה? מה קרה כעת?
כי יענקי העלה חיוך על פניו… בלימוד הגמרא, החיוך הזה, ההנאה הזו, היא ההוכחה הגדולה ביותר על הבנת החומר. בדוק ומנוסה!
ר' בן ציון לא בא על סיפוקו, עד הרגע שראה את השמייכל = החיוך, את הגישמאק על פני הילד! רק אז היה מרוצה, והיה מכריז: "הא, הא, עכשיו אתה יודע".
התקוה שלו שהילדים ייהנו מהתוספות, ולא דווקא מהחידושים, אלא מעצם לימוד הגפ"ת.
ובכן. ילדים רבים ובחורים, וגם אברכים, מתגלגלים בלימוד התורה, לא מתקדמים ולא מצליחים. ולמרות שמנסים לסייע להם לא מצליחים. מה המוקש שמונע מהם להצליח?
התשובה: כאשר הם לומדים את הגמרא, תמיד רובץ להם בראש ענן מסוים, מעולם הם לא מבינים את הגמרא במאת האחוזים, רק בשמונים, בתשעים, בתשעים וחמש, אבל לא במאת האחוזים. נשאר להם משהו, ענן וערפל.
זה מצוי במיוחד בצעירים, בילדים. ה'מלמד' או האבא, מתגלגל אתו שנה ועוד שנה, והילד מתקדם רק מעט. והם כאובים על מתיחת זמן לריק למען הילד, ומתאוננים: ריבונו של עולם, מה הסיבה שאפילו שאנחנו מוציאים למענו כל כך הרבה כספים, אין כמעט התקדמות?!
כי הדרך להתקדמות אמיתית היא, לשבת עם הילד בסבלנות, לא עשרה קטעים של גמרא, אלא קטע אחד קטן בודד, עוד פעם ועוד פעם, ועוד, מתחילה ממש, עד שהוא מבין באמת עד התכלית, עד שנהיה לו אור בעיניים! אור!
ואת האור בעיניים אתה רואה כאשר הוא מחייך. בשעה שקטע הגמרא בהיר לו בתכלית. אתה רואה אצלו את החיוך של ההבנה המאירה. כך ורק כך מתקדמים! ואם לא, מדשדשים במקום עשר שנים!
אבל מה עושים רוב הלומדים עם ילדים?
מנסים ללמוד סוגיה, לא מגיעים להבנה מושלמת, ואז עוזבים אותה ועוברים לגמרא אחרת מנסים שם אולי תהיה הצלחה, עוזבים באמצע גם אותה ועוברים לגמרא אחרת, ולומדים שוב את הגמרא האחרת רק בחמישים אחוז. משל למה הדבר דומה, לסוכריה שיש בה דבש בפנים, מוצצים את הסוכריה לא מוצאים את הדבש וזורקים אותה, לוקחים אחרת תחתיה מוצצים לא מגיעים לדבש ושוב משליכים, כדי להגיע לדבש יש למצוץ עוד ועוד עד שמגיעים לדבש שבפנים. ואז נהנים!
מוקד 'גישמעאק בלימוד' עומד לרשותכם כל יום בשעות הערב בטלפון 1-800-20-18-17 (השיחה חינם)