בעת חוליו של האדמו"ר הזקן מסאדיגורה זי"ע אחרי שנשתחרר ממאסר, באו אחיו הקדושים לסאדיגורה לבקרו, ביניהם רבינו אדמו"ר הזקן משטפנשט זי"ע. בעת ביקורו היה נוכח באחת הפעמים שהרופא הגדול שטיפל בו הגיע לבקרו.
כשיצא הרופא מחדרו של הרבי היה נשמע ממנו כי אין עוד שום אפשרות – בדרך הטבע – שיתרפא. אולם רבינו אדמו"ר הזקן משטפנשט לא שעה כלל לדברי הרופא, אלא פנה לאלה שסבבוהו באותה שעה ואמר:
הרה"ק רבי ועלוולע מטשערניסטראה אמר יום אחד למשמשו לפנות בוקר [וי"א שהיה זה הרה"ק רבי וואלף מז'יטאמיר זי"ע, שאמר לתלמידו ומשמשו הנאמן רבי שניאור ז"ל] שייצא לחוץ לראות אם כבר האיר השחר.
יצא המשמש, אך לא הבחין אם באמת כבר עלה השחר או לא, אבל היה משוכנע שברגעים אלו ודאי עומד כבר להאיר השחר. חזר ונכנס להרה"ק זי"ע ואמר: "ס'איז שוין מחויב טאג צו ווערין" – כבר חייב כעת השחר לעלות. כשכוונתו, שלכאורה ממש כעת אמור השחר להאיר.
כששמע ממנו הרה"ק זי"ע את הביטוי 'מחויב', נתרגש ואמר: "מה זה מחויב?! אם השי"ת יצווה שיהיה יום – יהיה יום, ואם לא יצווה שיהיה יום – אזי לא יהיה יום".
סיים רבינו אדה"ז משטפנשט זי"ע ואמר: "מאחר שאנו רואים שאצל הצדיקים הגדולים אפילו דברים שנחשבים בוודאי לדרך הטבע – אצלם זה נחשב שלא כדרך הטבע. אם כן גם להיפך, מה שנחשב שלא כדרך הטבע, יכול להיות אצלם דרך הטבע. ואם כן אין בדבריו של הרופא כלום.
ואכן כעבור שעה קלה השתפר מאוד מצבו של הרבי מסאדיגורה.
(ע"פ 'אמונת אמת' – שטפנשט עמוד קנ"ב, הובא בגיליון 'באר בשדה')