סיפר הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א:
שמעתי ממכירי בעל המעשה סיפור של ישועה גדולה והשגחה פרטית שאירע לידידו המטופל בבנים, ביום שישי ערש"ק ואתחנן נחמו תש"פ.
ידידו זה, לצורך 'השתדלות' לפרנסתו עוסק בענינים הקשורים לתיירות (נסיעות לאורחים מחו"ל וכדו'). ולאחרונה שאין השיירות מצויות, הוא נאבק מאוד על חיי היום יום, וממש כל פרוסת לחם היא מציאה גדולה עבורו.
והנה הגיע זמנו לשלם שכירות של חודש אב על הדירה שהוא דר בה, ובלית ברירה הבטיח לבעל הדירה שלמחרת תשעה באב יפרע את דמי השכירות. ויהי יום שישי בבוקר ועדיין חסרים לו חמש מאות דולר…
האברך היה נבוך ואובד עצות, אלא שהתחזק באמונה ובטחון ולא אבדו עשתונותיו. יצא האיש לחצר ביתו והלך אנה ואנה, פתח סגור לבו ודיבר בדברים פשוטים אל הקב"ה, וכך אמר בלשון השגורה בפיו: "איך דארף האבן נאך פינעף הונדערט דאלער פאר שכירות געלט, איך בעט דיר באשעפער, זיי מיר ממציא די געלט" (אני זקוק לעוד 500 דולר עבור השכירות, אבקשך רבש"ע, המצא לי את המעות).
אחרי שעה קלה שם פעמיו לחזור הביתה, והחל חושב לעצמו – אולי הגיעה הישועה בתיבת הדואר? הוא מוציא את המפתח ופותח את תיבת הדואר, והנה נמצאת שם מעטפה עם חמש מאות דולר במדויק! בצירוף פתק שכתוב בו וז"ל: "לכבוד… הי"ו, נזכרתי שאני חייב לך חמש מאות דולר משנת תשס"ט, א גוטן ערב שבת".
האברך נותר משתומם, בראותו יד ה' בגלוי ובמוחש. ואכן, ארך לו הזמן עד שנזכר מהחוב ההוא שכבר עברו עליו י"א שנים, ורק עכשיו הלווה נזכר לשלמו – בעתו ובזמנו כשהוא כה זקוק לסכום זה בדיוק נפלא. למען תדע כי אין כה ' אלוקינו בכל קראינו אליו.
ללמדנו כי 'הרבה דרכים למקום' וגם מי שמעולם לא הלווה מעות, או שיודע בבירור שאין בריה אחת בעולם החייבת לו מעות, עדיין, אם יפנה לבורא מתוך בטחון ואמונה, בכח התפילה יפעל את כל המצטרך לו ברוח ובגשם, באופן שלא העלה על דעתו מתחילה. וכמו שאומרים משם הרה"ק רבי פנחס מקאריץ זי"ע: "מי שחי באמונה ולבו בטוח באלוקיו, אז הקב"ה מושיעו באופן שלא יעלה על הדעת".
(באר הפרשה)