"אלה הדברים"
שח רבי יצחק לוקסנברג שליט"א, רב שכונת 'נאות שמחה' במודיעין עילית:
המהלך של רבינו היה כולו פנימי. הוא היה דבוק כל כולו בהשי"ת בכח התורה, בבחינת סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, ורק זעיר פה וזעיר שם, היתה נחשפת הפנימיות.
הלכנו פעם לאחר השיעור בישיבה קטנה עם רבינו, ודיברנו עמו בלימוד. בדרך היתה שורת דקלים, שמישהו הצית בה את העלים היבשים. כאשר הם היו בוערים, זה היה מראה יפה כמו של לפיד, ואכן אנחנו, הבחורים, ראינו מיד את המתרחש והדבר עורר בנו ענין, אך רבינו לא שם לב כלל לנעשה סביבו. הוא הלך מהר כשראשו מורד כלפי מטה, ותוך כדי הליכה חשב ודיבר בלימוד.
אלא שבשלב מסויים, בגלל ההבזק החזק של האש הרים את ראשו, וכשהבחין בשריפה המשתוללת אמר: "פה שורף ושם שורף!!" [הכוונה לגהינום] וזהו. המשיך ללמוד כרגיל, למרות ההמולה.
כלומר, מעבר לכך שהיתה בשריפה תזכורת משמים לכך שבגיהנום שורף – לא ענין אותו כלום.
בנוסף, גם במעשה זה ניתן לראות היכן היה חי, באיזה עולם. הרי כל אדם רואה מהרהורי לבו, רואה מה שמענין אותו. וכאן במאורע שנמשך סך הכל כמה שניות, זה המסר שעלה בדעתו: בגהינום שורף!
"ולא ייענש שום אדם בסיבתי!"
סיפר עד ראיה, שזכה להתלוות לרבנו באחת מנסיעותיו לירושלים, שבמהלכה השתתף בשמחת בר מצוה לנינו. היה זה לאחר התקופה המתוחה שבה התנהלה הסתה פרועה כנגד רבינו, ובשל כך התעורר החשש שמא אינשי דלא מעלי ינסו לפגוע, חלילה, בכבודו של רבנו.
למגינת הלב החשש לא התבדה. כאשר רבינו יצא מהאירוע, קבוצת נערים ששהו במעלה הרחוב, החלו להתקדם לעברו כשהם פוערים את פיהם בצווחות קולניות. המלווים מיהרו לגונן על רבינו ולהכניסו לרכב בבהילות.
לאחר המחזה המביש, התעטף רבנו בשתיקה, וברכב שררה דומיה כבדה ורוויית מתח. כעבור מספר דקות, נעור לפתע רבינו משרעפיו ושח בקול: "אינני מבין מה מרוויחים אנשים שאינם מוחלים למי שציער אותם, הרי אותו אחד יכול להיענש על כך. הרי כל שחברו נענש על ידו, אינו נכנס למחיצתו של הקב"ה!".
הנוסעים ישבו בלי ניע על מקומם, נדהמים מגדלות נפשו של רבינו. אחד מהם העז ושאל: "הרי מצינו בגמרא שאמוראים הקפידו והיו שנענשו בסיבתם?" אולם רבינו הגיב מיד: "אבל מה מרוויחים מכך? הרי בסוף הכל בא בחשבון"…
"ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך"
ידוע שבשעה שאדם חוטא הוא מלכלך את נשמתו, ותפקיד הגיהנום הוא לנקות את האדם מהלכלוך של העברות, כדי שיהא ראוי לזכות לכל הפחות בחלק כלשהו של נצח.
הוסיף רבינו, ששמע לבאר כיצד יראה אדם שיכנס לעולם הבא ללא שהתנקה מחטאיו:
נצייר לעצמנו גביר שנתן הרבה כסף כדי להציל אדם גדול, והלה הבטיח לו שלאחר פטירתו ייכנס לגן עדן, וכך היה. אולם כשנכנס אותו גביר לגן עדן תכף, היו כל הנוכחים שם בורחים ומתרחקים ממנו, מחמת שלא יכלו לסבול את הריח הרע שבא מהעבירות שעשה. כך נשאר לבד ואמר לעצמו: "וכי זה גן עדן? הרי זה רע כגיהנום!".
על כן מוכרח האדם להתנקות מהחטא, כדי לזכות להתקרב אל הבורא יתברך, שהרי אין האדם יכול להיכנס לגן עדן וליהנות מזיו השכינה, ללא שקודם לכן יזוכך מחטאיו.
היהודי שפשט את הרגל
יהודי אחד פשט את הרגל, מפני שהיה מבולבל מאד בעסקיו, ולא ידע מה מצבו. רק כאשר הגיע לפשיטת רגל ממש, התברר לו כי הגירעון אצלו היה קרוב למיליון דולר!…
אמר אז רבינו זצוק"ל: "אילו היית שואל את אותו יהודי שפשט את הרגל, שבועיים קודם לכן מה מצבו, ודאי היה עונה: 'ברוך ה', אמנם המצב קצת לחוץ, אבל בסך הכל נראה שהכל בסדר'… בדיוק כפי שאדם עונה כאשר שואלים אותו מה מצבו הרוחני: 'ברוך ה'. אמנם אני לא גדול הדור, אבל סך הכל מצבי די טוב'…
"והאמת היא, שאם רק היה עושה חשבון, ובודק מה מצבו באמת, היה יכול למנוע את הנפילה המכאיבה.
"אוי לאותם אנשים שחיים שנים על גבי שנים בהרגשה ש'המצב בסך הכל טוב', וכאשר יגיעו לתת דין וחשבון בשמים – יגלו את 'פשיטת הרגל' הרוחנית שלהם… לגלות אז – זה כבר מאוחר מידי, כי לא ניתן לשנות דבר.
"כאן, עלי אדמות, יש לערוך מדי פעם חשבון, לבדוק את מאזן הזכויות והחובות שלו, וכך למנוע את הנפילה העתידית".
זהירות מופלגת שלא לפגוע בזולת
להלן מעשה אחד מני רבים על גודל זהירותו שלא לפגוע, חלילה, במאן דהו:
פעם ביקש ממנו תלמיד חכם אחד הסכמה על ספרו. אמר לו רבנו: "הרי אתה גר בעיר פלונית, ומסתמא רב המקום [שהיה תלמיד חכם גדול] ייתן לך הסכמה, ואתה תשים קודם הסכמה שלי, ואז תהיה חלישות הדעת לאותו תלמיד חכם ולכן אני לא מסכים!" [למרות שרבינו היה יותר מבוגר ממנו וכן היה זקן הדור], ורק לאחר שהבטיח לו שהרב דמתא יהיה הראשון, הסכים לתת לו הסכמה.
בהזדמנות אחרת אמר, שיש בידו עובדות ומימרות ששמע מפי ה'חזון איש' זצ"ל, אשר יכולות להכיל ספר שלם, אלא הרבה מהם אלו דברים שה'חזון איש' אמר על אנשים או שהתבטא משהו שנוגע לאנשים, וגם אם הסיפור יובא בעילום שם, אפשר ח"ו שמישהו ייעלב מכך, ולכן אינו מספר אותם.
(קטעים מלוקטים מתוך הספר 'ומתוק האור')