"מה טובו אוהליך יעקב" (כד, ה)
לאחר שהצליח להתפרנס, החל רבי יעקב יצחק (אביו של רבי חיים פנחס שיינברג זצ"ל) לחסוך מכספו כדי שיוכל סוף סוף להגשים את חלומו להעלות לארה"ב את אמו, רעייתו ושני ילדיו, הוא צבר פרוטה לפרוטה עד שכעבור כמה שנים, כאשר הצטברו הוצאות הנסיעה שלח את הכסף לפולין.
הידיעה בדבר העלייה הקרובה התקבלה אצל אמו, לזכות לראות את האבא אחרי שנים כה רבות, מאידך ידעו ושמעו היטב על הסכנות הרוחניות שבהם נתקלו היהודים באמריקה, אמו החליטה לקבל על עצמה, לעמוד על המשמר בעין בוחנת ופקוחה לדבוק בצורת החיים בה חיו בפולין.
מיותר לציין את ההתרגשות הגדולה כאשר התאחדה המשפחה אחרי שנים כה רבות, ילדים שלא הכירו את אביהם מעולם הולכים להיפגש איתו לראשונה. רבי יעקב יצחק מצידו שכר בטרם הגיעם לניו יורק דירה קטנה בקירבת חנותו, שם תתגורר המשפחה.
מלבד ההתרגשות הגדולה בעצם המפגש אחרי השנים הרבות בהם נאלצו להתנתק הרוויחה המשפחה רווח נוסף, חשוב לא פחות. בכל השנים קבע רבי יעקב יצחק עיתים לתורה, אולם מאז התאחדה המשפחה יכול היה להקדיש יותר עיתים לתורה, כאשר אשתו היתה זו שהיתה פותחת בכל בוקר את החנות ועד שגמר את כל קביעויות לימודיו וחסדיו היתה עומדת היא בחנות.
וכך היה סדר יומו, את יומו היה פותח בשעת בוקר מוקדמת באמירת כל ספר התהלים, כאשר לא סיים, היה משלים אמירתו לאחר תפילת שחרית. לאחר מכן היה לומד קביעויות שונות: משניות, חומש ולפני שיצא בית הכנסת היה מחפש את אותם עניים ומסכנים שהסתובבו והתגוררו בבית הכנסת או בסביבתו ולא היה להם היכן לאכול, היה הוא מאיץ בהם להצטרף אליו לביתו לארוחת בוקר, ארוחה שהיתה אם הבית מכינה בטרם עזבה בבוקר את הבית במיוחד עבור אותם עניים. לפעמים כאשר לא היו עניים בבית המדרש היה מגיע היישר מסדר לימודיו לחנות בלי לטעום מאומה לארוחת בוקר כשהיתה אשתו אומרת לו לא אכלת כלום? היה עונה: אכלתי, הלימוד הוא האוכל שלי.
בחנות המתפרה שלו היה מפעיל גם שירות של ניקוי יבש, לצורך כך היה מגהץ את החליפות והחולצות שנמסרו לכיבוס. בימי שלהי הקיץ הלוהטים של נוי יורק היה עומד ומגהץ, כאשר כל כולו נוטף זיעה וכל זמן מועט צריך היה לשתות. פעם נקלע רבינו לחנות ושאל את אביו: האם לא קשה לאבא לגהץ בימים כה חמים? ענה לו רבי יעקב יצחק, אכן זה לא קל, אך כשאני יודע שכך תוכל ללמוד תורה בשקט, אני עושה זאת בשמחה כה גדולה שזה בכלל לא מפריע לי.
ביתם היה בית צדקה וחסד, כל מי שבא וביקש לסעוד את לבו קיבל זאת בלב פתוח ויד נדיבה, לפי היכולת שהיתה להם באותה תקופה, זאת למרות שהם עצמם חיו בצניעות ופשטות מופלגת.
יצויין, שמיד כשהגיעו לארה"ב נתקלה אמו בתופעות ונסיונות מהם חששה, שנראה היה שאלו החיים באמריקה ולא ניתן לשנות וממילא חייבים להשלים איתם, אולם היא עמדה בנחישות להשאר במנהגם הישן ולא לשנות מאורחות יושר בהם חיו בפולין.
אהבת תורה
למרות שרבי יעקב יצחק ורעייתו היו עטורים במעשים טובים ומידות תרומיות רבות, בכל זאת הציר המרכזי בבית היה אהבה מופלאה לתורה ולומדיה. תמיד היתה תפילה שגורה בפיהם שיזכו לילדים וצאצאים תלמידי חכמים ויראי אלוקים, רבי יעקב יצחק היה כאמור גומר בכל יום את ספר התהלים לפני תפלת שחרית, ואילו רעייתו היתה מתפללת שלש תפילות ביום בבית הכנסת, דבר נדיר ובלתי מצוי גם היום, כל שכן באותם ימים בארה"ב.
בנם הגאון רבי שמואל היה מספר שבילדותו ארע שביום חורפי היה מזג אויר סוער וגשום עד שנראה היה שמזג האויר כה סוער שלא ניתן יהיה להגיע למלמד, אולם לא אשה כאמו תוותר, היא היתה נושאת אותו על כפיה כדי שלא יפסיד ולו ליום אחד מלימוד התורה. בכל ראש חודש היתה האמא מופיעה בתלמוד תורה והיתה נותנת לרבי סכום כסף, אמנם לא סכום גדול מדי, אולם עצם הבעת ההערכה וההתענינות, נתנו לילדים להבין עד כמה חשובה אצל ההורים ההשקעה בלימוד התורה. בשנים מאוחרות יותר כשהיו שני בניהם בני ישיבה היתה תקופה שהיתה האמא הולכת מרחקים גדולים ברגל, כדי לחסוך את דמי הנסיעה ולתתם לבניה הלומדים בישיבות, לעודדם.
כמה שנים לאחר מכן כאשר נישא רבינו והחליט עם הרבנית מיד לאחר נישואיהם לנסוע לעיירת מיר המרוחקת שבפולין, מתוך מטרה שרבינו יוכל להמשיך בצמיחתו וגדלותו בתורה, בעידוד חותנו הרב הרמן זצ"ל, עודדו אותם אף ההורים למרות שהיה זה צעד לא שגרתי, ואף תמכו בהם כלכלית בכל חמש שנות מגוריהם שם. לימים עודדו ההורים גם את אחיו הצעיר הג"ר שמואל לנסוע גם הוא מיד לאחר הגיעו למצוות למיר ואף שילמו ממיטב כספם כדי שילמד עם אחד מאריות החבורה הגאון רבי ליין מאלין.
המכות שהצמיחו
עם הגיעו של רבינו לארה"ב שכרו לו הוריו מלמד שילמדו תורה, אולם היות ולא היה תלמוד תורה באזור, למד במשך תקופה בבית ספר מקומי עם ילדים גויים, אותם ילדים היו מתגרים ומתעללים בו משום יהדותו. פעם אחת תפסו אותו כמה ילדים והשליכוהו מגובה ואף היכוהו מכות נמרצות, בעקבות זאת החליטו הוריו למרות היותו צעיר לשלוח אותו למתיבתא רבינו יעקב יוסף בניו יורק שהיה רחוק מעט מביתם, אך שם ילמד במחיצת ילדים יהודים כערכו ויגדל בתורה ויראת שמים.
רבינו היה נהנה לספר עובדה זו והיה אומר שכדאי היה עבורו לקבל את המכות הנאמנות ולעזוב את אותו בית ספר כדי לזכות להכנס ללמוד במקום תורה.