בדיוק לפני שלושה שבועות הייתי במירון לשבת ושכחתי את הכיסוי לחלה שעלה לי הון רב. התקשרתי לבעל הצימר אבל לא היה לו פנאי לחפש עבורי והוא הציע שאשלח מישהו אחר לחפש מכיוון שהוא לא גר באזור…
שמעתי שגיסי נוסע למירון לכבוד שבת, התקשרתי אליו וביקשתי ממנו אם אוכל להטריחו ולבדוק האם הכיסוי היקר לליבי עדיין שם בדירה. גיסי התקשר בחזרה כאשר הגיע למירון וסיים לפרוק את משאו בצימר שלהם. הוא אמר לי: "אני מקווה מאוד שאמצא את הכיסוי לחלות, מכיוון שזה עתה שמתי לב ששכחתי לקחת את הכיסוי חלות שלנו!!!"
הוא הלך לכתובת שנתתי לו ולשמחתנו הרבה הוא מצא את הכיסוי והשתמש בו לשבת. נפעמנו מהמחשבה שהכל כבר גלוי וידוע לפני כיסא כבודו, וכבר היה מתוכנן מראש שגיסי ישכח את הכיסוי חלות שלו, ומשמים גרמו שאנו נשכח את שלנו ובכך היה לו כיסוי יוקרתי לכבוד שבת קודש.
*
זמן רב שלא היתה לנו עוזרת, והנה סוף סוף השגנו עוזרת טובה. קבענו איתה ליום רביעי בשבוע. באותה תקופה חיכינו זמן רב לתור לרופא מומחה, ובדיוק התקשרו שהתפנה תור ליום רביעי לשעה ארבע. לא היתה לנו ברירה ולקחנו את התור הנדיר, ולגבי העוזרת, חשבנו לשלוח אותה לאחותה של אשתי או משהו כזה…
והנה ביום שלישי התקשרה העוזרת והתנצלה שבאופן חד פעמי תגיע ביום חמישי במקום ברביעי, כמובן ששמחנו מאוד מההשגחה הפרטית שהסתדר לנו מצויין…
וההשגחה הפרטית המשיכה ללוותנו גם הלאה…
בדקנו וראינו שיש לנו אוטובוס מבית שמש שיגיע לשערי בית החולים בשעה שלוש ורבע, ונצטרך להמתין עד לשעה ארבע לתור, רק שלאוטובוס חזור תהיה המתנה ארוכה, אבל העיקר שיש תור… הן אני והן רעייתי הודינו להקב"ה על ריבוי חסדיו עימנו.
עודנו מודים והמזכירה של הרופא צלצלה ושאלה אם יש אפשרות שנקדים במעט את התור לשלוש וחצי…
"בשמחה!!!" השבנו. הגענו לבית החולים בזמן ולא חיכינו 45 דקות אלא חצי שעה בלבד, וסיימנו את הפגישה בדיוק בזמן הגעת האוטובוס חזור לכיוון הבית שלנו ללא כל עיכובים…
לשמחתנו לא היה גבול, עד כמה בורא עולם משגיח עלינו עד לפרט הקטן כגדול!!!
(טיב הקהילה)