"ואת שבתותי תשמורו" (יט, ג')
נצטט כאן מתוך מכתבו של מרן החזון איש, המודפס בספר גנזי 'חזון איש'. מרן זצ"ל כותב שם על הדרך לעשיית תשובה בענין חילול שבת, ועל החובה להחמיר בזמני כניסת השבת, ולא להקל בכך בשום אופן. וזו לשונו הזהב:
'עיקר התשובה על אי־זהירות, הוא שימת־לב על להבא. ובאמת צריך להתרגל להחמיר בכניסת השבת, אף במקום מצוה, כי זה מצוי מאוד שבשביל מצוה נכנסין למצב נלחץ, וסוברין יכולני עדיין לגמור קודם השבת.
'ובאמת ראוי להחליט לפרוש אף במקום מצוה, ומוטב שיהיה המכשול בביטול המצוה, ממכשול של חילול השבת.
'ואמנם תיקונים הנזכרים בראשונים אין אנו ראויים להם, ודקדוק בשמירת השבת בכל ל"ט מלאכות הוא הטוב שבתיקונים'. עכ"ל החזון איש במכתבו.
הבה ניתן דוגמה למצוה העלולה להיעשות על־חשבון חילול שבת. כאשר אדם מתכונן לנסוע לשבת להוריו, והנה הוא מביט בשעונו ורואה שהשעה כבר מאוחרת. הוא יודע שגם אם יזמין מונית, יגיע לבית ההורים לאחר זמן כניסת השבת, ועד שהנהג ישוב לביתו – לבטח כבר תיכנס השבת, ויגרֵם לו חילול שבת מלֵא, רח"ל.
ואז הוא עושה חשבון לנפשו, אולי בכל זאת כדאי לנסוע בגלל מצוות כיבוד הורים! ועל זה כותב החזון איש, 'ראוי להחליט לפרוש אף במקום מצוה'!
***
הסוחר לא האמין למשמע-אוזניו
עובדה בדוקה היא, שגדולתם והצלחתם של אנשי-המעש, לא מפאת חוכמתם היתירה באה להם, אלא בגלל עוצם רצונם להגיע להגשמת שאיפתם ומטרתם.
ולמשל, כל 'גיבורי האומות', שעוררו בקרב אחיהם את ענין החירות, ופעלו לשחרור מעול הכובש, לא תבונתם ופקחותם היתירה, או תרבות-חייהם, גרמו לכך שיֵרָשמו לדורות הבאים לכבוד ותהילה, אלא מסירות הנפש שלהם, והנכונות להקריב נפשם על רעיונם, היא-היא שעמדה להם.
ולהבדיל, היו שטענו שהמוניטין שיצאו לסבא מסלבודקה בכל העולם כולו, עד שמעריציו כינוהו כגאון-הניתוח בכוחות הנפש, באו לו בשל בינתו הגדולה. אבל הוא גער בהם ואמר שההצלחה נובעת רק מתוך מסירות הנפש לתורה וליראה.
אמנם, אין ספק שעם התעצמותה של מידת מסירות הנפש אצל האדם, מתגבר גם מעין החכמה בקרבו. אבל, אין החכמה כי אם תולדה, והרי היא תשלום על נכונות ההקרבה העצמית למען כבוד השי"ת.
חוכמתו של עם ישראל לא באה מ…המוח
והנה, גם אצל בצלאל נאמרו הדברים הללו, שכן מובא במדרש רבה (ויקהל מ"ח): "ראו קרא ה' בשם בצלאל בן חור וכו', בשעה שבקשו ישראל לעבוד ע"ז, נתן נפשו על הקב"ה וכו'". למדנו, שהשיג בצלאל את החכמה עקב מסירות הנפש, ובזכות מרים זקנתו שמסרה נפשה למען ילדי ישראל, כפי שמובא שם, במדרש.
הרמב"ן מביא ראיה לכך שהחכמה לא באה לישראל כתוצאה מאימונו של המוח, שהרי מעולם לא התאמנו בני ישראל בשום מלאכת מחשבת, כי בהיותם במצרים, נחסמה מהם הדרך להשגת החכמה.
וכך כותב הרמב"ן על הפסוק "ויביאו כל איש אשר נשאו לבו": 'וטעם אשר נשאו לבו, כי לא היה בהם שלמד המלאכות האלה ממלמד, אבל מצאו בטבעו שידע לעשות כן'.
הרי רואים אנו בעליל עד כמה משפיע הרצון האמיץ להתאהב לפני הקב"ה – על חכמתו של האדם, עד שבכוח הרצון הלזה זכו ישראל לחכמה.
ובוא וראה כמה חשובה חכמה זו, בת מסירות הנפש, לפני הקב"ה, שהרי כמה פעמים הוכפלו ונשלשו מעשים אלה בתורה, ללמדנו שהקב"ה משתעשע ומתענג כביכול בכל ציץ וקמט-חן של חכמה זו.
למדנו, שתחילת הצלחתו של כל יהודי היא במסירות נפשו למען אלוקיו, וחירוף נפש כדי לעמוד בנסיונות הניצבים לפניו.
כל החיים הם בית ספר אחד גדול של נסיונות, וגם אם האדם בטוח שעבר את הנסיון האחד בהצלחה, עדיין ממתינים לו בדרכו הרבה נסיונות אחרים, וצריך לאזור חיל ולעמוד כנגדם, וככל שיידע ויבין שקשיי החיים והטרדות המפריעות לו בחיי היום-יום – הם-הם הנסיונות, כך ייקל לו להתגבר עליהם, ולעמוד איתן מול כל המשברים וההפרעות.
וכמו שכתב ה'מסילת ישרים' (פרק א'): 'השלוה מצד אחד והיסורין מצד אחד, עד שנמצאת המלחמה אליו פנים ואחור. ואם יהיה לבן חיל וינצח המלחמה מכל הצדדין, הוא יהיה האדם השלם אשר יזכה לידבק בבוראו וייצא מן הפרוזדור הזה ויכנס בטרקלין לֵאור באור החיים'.
אדם הנתקל בקושי מסוים, בכל תחום בחיים, ויודע שלפניו 'נסיון', שבאמצעותו רוצה הקב"ה לבדוק את מידת חוסנו ואמונתו, אדם כזה מסוגל לעמוד בגבורה מול כל הגלים והמשברים, המבקשים לנתקו מבוראו, ולצאת מהם בשלום.
כי כל יהודי מבקש להוכיח את נאמנותו לבוראו, וכשהוא יודע בוודאות שהקושי שבפניו הוא ניצב, הוא הנסיון, ייקל עליו להתאזר בגבורה נגד כל המשטינים.
וכשהאדם עומד בנסיון, משלמים לו מן השמים שכר כפול ומכופל, וכמו שהיה אצל אביו של הרמ"א.
הסוחר ביקש לרכוש כמות נכבדה
לא לחינם זכה רבי ישראל איסר'ל, לבן כמו הרמ"א.
רבי משה איסרליש נולד בשנת ה'ר"פ בעיר קראקא לאביו רבי ישראל איסר'ל, שהיה עשיר גדול ומראשי הקהילה, ואחד משני סוחרים יהודים, שהמלך הפולני, זיגמונד, העניק להם רשיון לפתוח חנויות מסחריות ללא כל הגבלה.
רבי ישראל החזיק עסק גדול של אריגים, ומפני כבוד השבת היה נוהג לסגור את החנויות בערב שבת כבר בשעה 12 בצהרים.
זאת ידעו כל לקוחותיו; אפילו שהחנות תהיה מליאה בקונים, יכריז רבי ישראל – בדיוק בשעה 12 – על נעילת החנות, ולא יעזרו אז תחנוניו של אף אחד.
פעם, ביום ששי, נכנס לחנות סוחר גדול וביקש לרכוש כמות נכבדה מאוד של סחורה. רבי ישראל איסר'ל מדד לו בדיוק את כמות הסחורה שביקש, והגיש לו את החשבון.
הסוחר אמר לבעל החנות שהוא זקוק לכמות יותר גדולה של סחורה, אבל השעון הראה כבר על השעה 5 דקות לפני 12, וכיון שההכנה והמדידה של כמות כזו, תארך זמן רב, הציע אפוא ר' ישראל לסוחר לדחות את סיום העסקה ליום ראשון.
אולם, הסוחר דחה את ההצעה באומרו שיש עוד זמן רב עד לכניסת השבת, ואם לא יגמרו ביניהם עכשיו, יבטל את כל העיסקה.
ר' ישראל הסביר לו שכך הוא נוהג תמיד, שבשעה 12 של יום ששי, הוא סוגר את החנות, וגם עכשיו לא ישנה את מנהגו, גם אם מדובר בעיסקה גדולה שיש בה חשש הפסד מרובה.
הסוחר לא האמין למשמע אוזניו, והיה בטוח שהמוכר היהודי מהתל בו. וכי מי יהיה מוכן לתת לרווח שכזה לחמוק מבין אצבעותיו?!
אבל כאשר השעון הצביע על השעה 12, ביקש ר' ישראל סליחה מהסוחר, ביקש ממנו לעזוב את המקום, וסגר את החנות על מנעול ובריח.
בליל שבת גילו לר' ישראל מן השמים שהיה זה עבורו נסיון מן השמים, לבודקו האם יתפתה לרווח הגדול, וישאר בחנות, או שמא כבודה של השבת יעמוד גם הפעם מול עיניו, והוא לא יוותר על מנהגו הקבוע.
מאחר שעמדת בנסיון, תזכה להוליד בן שיאיר את עיני העולם כולו, הבטיחו לו מן שמיא.
להכיר בנסיונות החיים
ננסה לבחון את הסיפור מנקודת המבט שבה פתחנו. אנחנו מסתכלים על אביו של הרמ"א כאישיות מאוד-מאוד דגולה, ובעלת חוסן נפשי עצום, ולכן אולי נראה לנו שהנסיון שעמד בו – אינו מתאים לדרגתנו.
ולא היא.
מעלתו של ר' ישראל איסר'ל היתה בכך שידע לאבחן מראש שהסוחר ההוא נשלח אליו מן השמים כדי לנסותו האם יכשל הפעם במבחן הפיתוי של רווח כספי ענק, או שמא יתגבר ויעמוד בעוז נגדו, ויוותר על מנעמי העולם, מול שמירה על ערך כה נכבד של שמירת השבת.
וברגע שידע אביו של הרמ"א שמנסים אותו, הוא עמד בכך.
ומַדְרגה זו שייכת לכל יהודי ויהודי, שיכיר בנסיונות החיים, ויידע שנסיונות הם, ואז יוכל לעמוד בהם, ושכרו ישולם בזה ובבא.
(מתוך הספר 'שבת בשמחה' בעריכת הרב משה מיכאל צורן)