אליעזר (לייזר) רוט
שנת הלימודים מתקרבת אל סיומה, ועבור פעילי 'אחינו' מדובר בתחילתה של תקופה עמוסה במיוחד.
"את הפעילות אנחנו מתחילים בתחילת שנת הלימודים", מספר הפעיל הוותיק הרב שמואל הורביץ המכהן כרכז אזורי בפרויקט טורונטו מבית 'אחינו'.
"במסגרת פרויקט טורונטו אנחנו מבקרים בקביעות בבתי ספר תורניים ברחבי הארץ, יוצרים קשר אישי עם הילדים בכיתות ח', ומכינים אותם לקראת העלייה לישיבה".
פרויקט טורונטו הוקם כבר לפני למעלה מחצי יובל שנים, לאחר שצוותי הניהול הביעו בפני הנהלת 'אחינו' את כאבם הגדול על כך שהעמל והיגיעה שמושקעים בתלמידי החינוך העצמאי בפריפריה ובערי השדה לאורך שנים, יורדים לטמיון ברגע שילדים אלו מסיימים את חוק לימודיהם בבית הספר היסודי, ועולים לתיכון.
"רבים מהילדים לא המשיכו לישיבות, וגם אלו שכן המשיכו לישיבות הקדושות, במקרים רבים לא הצליחו להיטמע בישיבות ונפלטו החוצה", מסביר הרב הורביץ.
"המשימה שלנו היא קודם כל לדאוג שכל הילדים או לפחות רובם המכריע יעלו לישיבה ולא ילכו לתיכון חילוני וכדו'.
"מדובר על עבודה בכמה מישורים", הוא מפרט, "קודם כל צריכים לשכנע את הילד. להסביר לו שזה לא כזה מפחיד כמו שמציירים את זה בתקשורת שצורכים בביתו. שבישיבות יש בחורים שנהנים ושמחים ומאושרים, זה לא כזה שחור כמו שזה נראה…
"בהמשך יש לנו עבודה מול ההורים. הרי מי שקובע לבסוף אלו ההורים, הם גם צריכים לשלם את שכר הלימוד שיוצא יותר יקר מלימודים במערכת החינוך הממלכתית. לא רק זה, הורים רבים רוצים שהילד שלהם ילמד מקצוע ויוציא תעודת בגרות. לימודים בישיבה זה לא חלק מהתוכנית שלהם.
"ואם הצלחנו לשכנע את הילד, וגם את ההורים שלנו, עדיין יש לנו עבודה… אנחנו צריכים עכשיו לשכנע את הישיבה שתקבל אותו. זה לא כזה פשוט, לפעמים הילדים האלו באים מרקע שאינו דתי בכלל, אפילו הישיבות שכן מותאמות לציבור של חוזרים בתשובה וכדו', לא תמיד מוכנות לקבל ילדים מכזה רקע. לכן אנחנו צריכים לעבוד גם מולם".
חוסר היכרות
הרב הורביץ מסביר שעבודת השכנוע היא רק חלק קטן מהסיפור: "החלק הכי חשוב והכי קריטי זה ההתאמה. יש מגוון סגנונות של ישיבות מתאימות לסגנון הזה של הבחורים, ויש הבדלים ביניהן. יש ישיבות ששמות דגש רב על הישגים לימודיים ויש ישיבות שמשקיעות בעיקר בהווי החברתי ובתמיכה הרגשית, יש ישיבות שבהן מעודדים את הבחורים להמשיך הלאה, לישיבות טובות יותר, ויש כאלו שההיפך, הן מקבלות תלמיד ורוצות לבנות אותו כמה שיותר, להחזיק אותו אצלן עד שהוא יהיה בנוי מאוד מבחינה רוחנית.
"לא כל ילד מתאים לכל ישיבה, והבעיה היא שהילדים עצמם וכמובן ההורים שלהם, לא מבינים בכלל בעולם הישיבות, אין להם שמץ של מושג מה ההבדל בין ישיבה פלונית לישיבה פלמונית, וכאן נכנס התפקיד שלנו כפעילי 'אחינו' להתאים לכל תלמיד את הישיבה ההולמת אותו, את תכונתו ואת רמתו הרוחנית והלימודית".
"אנחנו תמיד צריכים ללכת בין הטיפות ולמצוא דרך לרצות את כל שלושת הקדקודים של המשולש: הילד, ההורים והישיבה שאליה אנחנו רוצים להכניס אותו. לפעמים מגיע גם קדקוד רביעי המורה או המנהל של בית הספר בו לומד הילד כיום, ואנחנו כבר מרבעים את המשולש וצריכים להסתדר גם עם דרישות או שאיפות של המוסד החינוכי שממנו מגיע הילד".
הפרשי עלות
"אחת הנקודות הרגישות היא כמובן נושא התשלום. לא פעם הילדים באים מבתים שבהם אין הפרוטה מצויה. הם בכלל מעדיפים שהילד יעלה לתיכון וילמד מקצוע, הצלחת כבר לשכנע אותם לשלוח אותו לישיבה ואז מתברר שבישיבה מבקשים שכר לימוד, כי צריך לממן את העלויות של הפנימיה והמבנה והצוות, והאוכל שהבחור צריך לאכול…
"ההורים כמובן עלולים להתנגד. מילא הם מוכנים לתת לילד צ'אנס ללימודים בישיבה, אבל למה לשלם על כך?
"לכן אני באופן אישי תמיד מזהיר את הישיבות שאליהן אני רושם את הילדים, שאת הנושא הכספי ישאירו לי. אנחנו בארגון 'אחינו' משתדלים לעזור ולמצוא פתרונות.
"קודם כל, אני מרגיע את ההורים ומסביר להם שכשהילד בישיבה זה דווקא חיסכון כספי, זה פחות ילד להאכיל בבית. הרי כשהילד בבית הוא אוכל מעדן, גבינה, כמה פרוסות לחם, כמה ירקות ביום. זה כבר עולה 15 או עשרים שקלים ליום להאכיל ילד? אולי אפילו יותר. מה עם המזגן שהוא מדליק בחדר שלו, והממתקים שהוא מבקש לקנות מדי פעם, ועוד ועוד. אם תוריד 26 ימי ישיבה בחודש, כפול 25 שקלים ליום של הוצאות שחסכת, כבר הגעת לעלות של 650 שקלים, שזה פחות או יותר מקביל לעלות שכר הלימוד שהישיבה מבקשת…
"אבל בדרך כלל ההורים יותר מתעניינים במהות, הם דואגים לעתידו של הילד, חוששים שהוא יצא בלי מקצוע ביד, בלי יכולת להתקדם בחיים. ולכן יש מגוון רחב של פתרונות וסגנונות שונים של ישיבות כי אנחנו באמת משתדלים שיהיה לנו מענה לכל טענה ולכל הבעת דאגה של ההורים".
לא שחור לבן
אנחנו שואלים את הרב הורביץ בכמה ילדים מדובר, והוא מסביר שהמספרים מאוד משתנים משנה לשנה. "אני באופן אישי מטפל השנה בכ-40 תיקים, של 40 ילדים מארבעה בתי ספר שונים. בכל כיתה יש כעשרה ילדים, ואם לא נעבוד מולם, אני לא יודע אם יותר משניים או שלושה ימשיכו לישיבה.
"תבין, ההורים שם לא יודעים בכלל מה זו ישיבה, איפה נרשמים, מתי צריכים להירשם? איך מכינים את הילד למבחן קבלה. אין להם מושג בכלל. צריך לדבר, להסביר להנגיש להם את המידע, להשיג להם את טפסי הרישום ועוד, וכל זה, מעבר לעבודת השכנוע שעליה דיברתי מקודם.
"לפעמים ילד יכול להימנע מללכת לישיבה בגלל שטויות. זה נראה לו מוזר ללבוש חליפה וכובע בצבע שחור. הוא לא רואה את עצמו לובש את הבגדים האלו ובגלל זה הוא עלול ללכת לתיכון ולגדול בלי תורה ובלי יראת שמים, בגלל שטות כמו צבע החליפה.
"כמובן שכזה ילד אנחנו נרשום לישיבה שבה לא מחייבים לבוש ישיבתי מלא. יש ישיבות רבות כאלו. המציאות מלמדת שרוב הנערים בסופו של דבר כבר רוצים מעצמם להתלבש כמו בן ישיבה, אבל בהחלט אפשר להבין את אלו שחוששים ולא מתחברים לסגנון הלבוש שאליו הם נחשפים בדרך כלל רק במסגרת כתבות מסיתות המופיעות בתקשורת הארצית.
"יש כאלו שבשום אופן לא מוכנים לשלוח את הילד לפנימייה וצריך למצוא להם פיתרונות בקרבת הבית, ויש מקרים הפוכים. צריך לזכור שהתחבורה הציבורית בין הריכוזים החרדיים לערים כמו אשקלון, חדרה, בת ים, מזכרת בתיה וכדו', היא לא נגישה במיוחד, רוב הקווים בריכוזים החרדיים מתחברים לריכוזים חרדיים אחרים. אם אתה רוצה להכניס ילד שגר ביהוד לישיבה במודיעין עילית, אתה צריך למצוא לו גם פתרונות תחבורתיים שבלעדיהם אין בכלל על מה לדבר… זה לא פשוט בכלל".
קרש קפיצה
עד כמה אחוזי ההצלחה גבוהים, אנחנו מבקשים לדעת, והרב הורביץ משיב שהתשובה על כך אינה חד משמעית.
"השאלה למה אתה קורא הצלחה", הוא אומר, "אם לקחת ילד שמגיע מבית חילוני לגמרי, לא שומרים שם שבת בכלל, והצלחת להכניס אותו לסוג של מתיבתא שלומדים שם לימודי קודש רק חצי יום, זאת הצלחה או כישלון? בוודאי שזאת הצלחה, אבל האם זה מה שרצינו להשיג? לא בהכרח. היינו מעדיפים שהוא ילמד תורה כל היום. גם הילד עצמו לפעמים מעדיף ישיבה, אבל יש התנגדות של ההורים, ומה לעשות, בסופו של דבר ההורים הם אלו שמקבלים את ההחלטה הסופית.
"בעצם העבודה שלנו מורכבת ממנעד רחב של אפשרויות, אנחנו עובדים עם ילדים מרקעים שונים, ועם מוסדות לימוד בדרגות שונות. בסופו של דבר רוב רובם של הילדים אכן ממשיכים במסגרות תורניות, רובם אפילו לומדים בישיבות, וגם אלו שלא, אנחנו משתדלים להכניס אותם מלכתחילה במסגרת שתשמש עבורם כקרש קפיצה מצוין כדי להיכנס בהמשך לישיבה קדושה, דבר שבאמת קורה במקרים רבים מאוד".