"שמעו נא בני לוי" (ט"ז, ח')
רבים הם היו הבאים אל רבינו מרן ראש הישיבה, כשבפיהם פרשיה סבוכה ומורכבת אשר הסובבים להם נוגעים בדבר ושלא לטובה. כאן בניה שלא כחוק, שם פתיחת עסק שלא כדין.
הרבה מאוד ניזוקים מעלים כמושכל ראשון אפשרות לגשת אל הרשויות המקומיות ולהתלונן. אמנם, אין להם ענין שמפר החוק ייענש בגינם, אולם ענין גדול להם להניא את הסובבים להם מלהזיקם.
כאשר היו מעלים אפשרות שכזו בפני רבינו, נתקלים הדברים בהתנגדות נחרצת: "הלשנה היא ענין חמור מאוד, חז"ל אומרים – 'מוסרים אין להם חלק לעולם הבא'".
לתוספת תוקף הענין מוסיף רבינו את אשר ארע עם הגר"א: פעם אחת נסע הגר"א בעגלה. לפתע עצר העגלון מנסיעתו, לצד הדרך צמחה תבואה של גוי. העגלון לקח מהתבואה, והנה השגיח בו הגוי בעל השדה. משום מה סבר הגוי שהגר"א הוא הוא הגנב, והפליא בו את מכותיו. אולם הגר"א לא העמידו על טעותו, וספג את המכות במקום העגלון. כאשר המשיכו בדרכם אמר הגר"א: "אם הייתי אומר שלא אני גנבתי, היה מתברר ממילא שהעגלון הוא זה שגנב, הייתי נחשב למוסר, ולא היו מועילים לי כל התורה והמצוות שעשיתי, הייתי מאבד את כל העולם הבא שלי".
ומסיים רבינו:" אנשים לא שמים לב, ומכל מיני סיבות מלשינים למס הכנסה, לעיריה וכדומה. צריך לדעת שזה חמור מאוד!"
השתדלות – עד היכן?
אם נציץ ולו דרך חרך צר, אל עולם העסקנות וגיוס תרומות עבור מוסדות וישיבות, נגלה שמאחורי כל ישיבה ומוסד תורני עומדת דמות אחת לפחות, העושה לילות כימים בכל כוחה למען המטרה הנעלה. כיתות רגלים, נסיעות לחו"ל, שיחות, שכנועים, שמירת קשר רציף ומה לא?
השתדלנות לשם שמים למען התורה ולומדיה אין לה גבולות, וכל מאמץ שווה את התוצאות. מה בכל זאת הגבול? האם גם לעסקנות נשגבה זו יש מחסום? מסתבר שכן, כך עולה מסיפורנו:
נקישה מנומסת נשמעה על דלתו של הגביר. בני הבית חשו לפתוח. משולחים מארץ ישראל הם דבר שבשגרה כאן בבית הגביר שבחו"ל, וגם הנתינה, ב"ה, הפכה לשגרה ברוכה.
הפעם היה זה הרה"ח ר' מרדכי קרימלובסקי שליט"א.
"שלום, שלוח אני אליכם מאת הגאון רבי אברהם גניחובסקי לקבל את תרומתכם עבור המרכז הארצי לטהרת המשפחה בארץ ישראל".
הגביר שהיה ידוע ביחסו החם למצוות הצדקה, וביחסו האוהד והמכבד לגאון הגדול רבי אברהם זצ"ל, שינה את פניו למשמע שמו של השולח. פניו המאירות נעשו חתומות, והוא הפטיר ביובש: "אינני מעונין לתת תרומה, אפילו לא תרומה קטנה. בגלל הגאון רבי אברהם גניחובסקי היו לי הפסדים עצומים. אמנם מחלתי לו על ההפסדים אך עד כאן. נתתי לו מספיק!"…
הרב קרימלובסקי עמד כנדהם מתגובתו הבלתי צפויה של הגביר. אם רבי אברהם שלחו הנה, הרי שניסיון העבר הראה כי ידו פתוחה, וכי רוצה הוא לסייע בעדם.
"מה קרה? אלו הפסדים היו לך בגלל הרב גניחובסקי?"
הגביר גנח. "אספר לך.
"לפני זמן מה בא אלי יהודי אחד ובקשה בפיו. היהודי הזה רצה ממני הלוואה גדולה בסכום של שלוש מאות אלף דולר (!) לא מקובל לתת הלוואות בסכום כזה, ואפילו לא מקובל לבקש הלוואות בסדר גודל הזה. אולם אותו יהודי היה מצויד בשטר ערבות 'מיוחס'. היה לו מכתב מרבי אברהם גניחובסקי, מכתב ערבות שאם הנ"ל לא ישלם את החוב הוא – רבי אברהם, ערב לפרוע את החוב במלואו. מה אומר ומה אדבר, אם רבי אברהם ערב – מי אני שלא אתן? נתתי לו את מלוא הסכום. אך למגינת לבי הוא לא החזיר את ההלוואה.
"משום כבודו של רבי אברהם – לא פניתי אליו לדרוש את כספי, לא הזכרתי אפילו ברמז את ענין ההלוואה, ואת היותו ערב בעד הסכום. מחלתי לרבי אברהם גניחובסקי מחילה גמורה. אבל", סיים הגביר, "לתת לו פעם נוספת – אינני מוכן!".
הרב קרימלובסקי יצא מבית הגביר בידיים ריקניות. כל ימי שהותו בחו"ל רבץ עליו הסיפור כמשא כבד. פרשיה בלתי נעימה בעליל.
כאשר שב הרב קרימלובסקי ארצה, סיפר לרבי אברהם גניחובסקי את אשר קרהו בבית הגביר, ואת אשר סיפר לו.
הרב גניחובסקי הקשיב לסיפור ו… שתק.
לא ההין הרב קרימלובסקי לשאול ולדרוש בפרטי המעשה, אף כי סבור היה כי שתיקתו של הרב אינה משמשת עדות ניצחת שלא היה לו מה לאמר בנידון… חלף זמן. הרב קרימלובסקי חש לביתו של הרב גניחובסקי כדי לסייע בעדו בענין כלשהו.
'אולי עתה כשאני עסוק במילוי בקשתו של הרב – עת רצון היא, זוהי ההזדמנות לפצח את תעלומות הסיפור עם אותו גביר'.
הפציר הרב קרימלובסקי ברב גניחובסקי, שיאות להסביר לו מה קרה שם.
למשמע תשובתו של הרב נהפכה הקערה על פיה, והתמונה השתנתה מקצה אל קצה: "השטר הזה שהגיש אותו יהודי לווה לגביר, היה שטר מזויף. מעולם לא חתמתי על הערבות הזו!"
"אם כך", הזדעק הרב קרימלובסקי, "עלי לשוב לגביר ולהסביר לו את הענין לאשורו".
"לא!", התנגד הרב גניחובסקי, "הגביר כבר מחל, ומה תועלת יש בדבר? זהו סתם סיפור לשון הרע".
ושוב ניסה, "אולי בכל זאת כדאי לגלות את אזנו של הגביר, ולספר לו שמדובר היה במעשה תרמית, שהרי אם ישמע זאת – יתרום לטהרת המשפחה!".
אולם הרב גניחובסקי לא רצה לקחת על עצמו את האחריות הכבדה הזו, האמנם מקרה זה נקרא לשון הרע לתועלת, ומותר לספר את הדברים כדי לקבל תרומה?
"שאלה כזו", פסק, "צריך לשאול את רבנו בעל 'אילת השחר'".
אמרו ועשו. שלחו את השאלה ביד הגרמ"י שניידר שליט"א. רבינו שמע את הסיפור מתחילתו ועד סופו, הרהר בדבר ונענה: "אינני רואה שום היתר לדבר לשון הרע בשביל לקבל תרומה!"
הנה כי כן… אם שאלנו מהו הגבול? עסקנות, איסוף תרומות עד היכן. הנה לנו התשובה.
אמנם המטרה הנשגבה שווה כל מאמץ, וכיתות רגלים אף בארצות נכר, אבל ההלכה היא הגבול. לדבר לשון הרע כדי לקבל תרומה? זה לא! לזאת אין שום היתר!
(מתוך הספר 'גדול בקרבך')