אחד מקוראי 'הפותח' שיגר לנו אנקדוטה 'מתוקה' – כפי שהוא מגדיר זאת – שהתרחשה עמו בשבוע שעבר.
"אין בסיפורי זה איזה מעשה עצום, איזו תועלת נשגבה, איזה מקרה 'מבהיל', ובדיוק לכן הוא מתוק. מה שנקרא 'השגחה פרטית'. 'קריצת עין' כביכול מהבורא ית'.
"נולד לי אחיין למז"ט, ואמו – אחותי שוהה בביתנו למנוחה. הורי הרך הנולד משתדלים ליטול לו ידיים לסירוגין לאחר הלילה, וכמנהג הידוע. לשם כך אני מסייע לגיסי במלאכת נטילת הידיים לתינוק הקטן.
בשבוע שעבר, ביום ז' בסיוון, תוך כדי הנטילה נגעתי בידי התינוק לפני שנטל את ידיו, והסתפקתי במי שנגע במי שלא נטל ידיו האם צריך ליטול ידיו שוב. נטלתי מספק, והרהרתי בשאלה, תוך שחזרתי לקרוא את שעסקתי בו קודם לכן, 'הפותח בכל יום' של דרשו, הגדוש בסיפורים מעניינים ומחזקים ובהלכות שונות הנוגעות ליומיום או הנלמדות לפי סדר המשנ"ב. הייתי באמצע קריאת העלון כשהלכתי לעזור בנטילת הידיים, וכעת התכוננתי להמשיך מהיכן שאחזתי.
והיכן אחזתי?…
לנגד עיני קורצת הכותרת: "נגע בבוקר במי שעדיין לא נטל ידיו – האם עליו לחזור וליטול ידיו?" משולחנו של הרה"ג רבי מרדכי הלוי שוורצבורד שליט"א מורה הוראה 'נאות שמחה' מודיעין עילית"…
בום! התמקדתי בנכתב, ושם הובא שהגאון רבי חיים פלאג'י האריך בזה, ובספר שיח תפילה להגר"י טשזנר שליט"א כתב בשם מרן הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל שאין צריך ליטול, דאין הרוח רעה עוברת בנגיעה, ועוד הביא בשם האור לציון שכתב לחלק בין אם ידיו רטובות, ועיי"ש בכל הדברים.
אין שום הסבר לתזמון המושלם הזה מלבד האמונה, שהבורא משגיח על כל אחד ואחד מאיתנו, בכל פרט ממש, בכל רגע ורגע…