לפני שישים שנה, בזמן העלייה הגדולה מארצות הגולה לארץ הקודש, עלה גם סבי יחד עם משפחתו לארץ ישראל. הם הגיעו מפרס, והסבא רבא רצה שסבי – נער בן שלוש עשרה, ייכנס ללמוד בישיבה קדושה.
הבעיה היתה שסבא לא ידע מאומה. בקושי הכיר את הא"ב ואת התפילה מתוך הסידור. חוץ מזה – שום דבר לא. לא חומש, לא משנה, לא גמרא. איזה ראש ישיבה יסכים להכניס בחור כזה לישיבה שלו? אולם הסבא רבא לא ויתר. הוא ניסה ישיבה אחרי ישיבה, ועם כל התשובות השליליות הוא התעקש לנסות עוד.
בישיבה אחת קראו לו לראיון. סבי נסע עם אביו לראיון, והראש ישיבה שאל אותו בעניין 'קם ליה בדרבה מיניה'. רגע לפני שאביו אינו יודע מה לעשות עם עצמו והיכן לטמון את ראשו בשעה שבנו יענה 'איני יודע', הוא נדהם לגלות שהנער בן השלוש עשרה עונה ברהיטות על השאלה, נכנס לפרטים ומגלה בקיאות של ממש בעניין. הראש ישיבה נהנה כל כך מתשובתו, עד שקם, נשקו על מצחו והכניס אותו לישיבה בברכת 'ברוך הבא'.
לאחר הראיון שאל אביו את סבי: "איך ידעת לענות תשובה כל כך מפורטת?"
ענה סבא: "זה הדבר היחיד שאני יודע. אתמול נכנסתי לבית הכנסת, ובדיוק היה שם שיעור ואני הקשבתי. המגיד שיעור דיבר בדיוק על 'קם ליה בדרבה מיניה' והסביר הכל בבהירות נפלאה, וכך ידעתי היום לענות על השאלה של ראש הישיבה, ששאל אותי בדיוק על זה!"
ומההשגחה הפרטית המופלאה הזאת זכה סבי להיכנס לישיבה קדושה ולעשות חיל, והקים משפחה מפוארת ודורות ישרים מבורכים.
(השגחה פרטית)