הם באים בהמוניהם, כולם. בעבר הם היטלטלו על גבי חמורים בדרך שנמשכה כמעט שבועיים, והיום באוטובוסים וברכבים פרטיים, עומדים כחום היום בתחנות המוצא או ממתינים שעות על גבי שעות בפקקים המשתרכים.
כל הדרכים מובילות מירונה. את כולם תראה שם. מכל הסגנונות, מכל התלבושות, מכל העדות ומכל המבטאים.
הם לא מקובלים או יודעי ח"ן המכירים בשגב ערכה של תורת הנסתר שגילה רשב"י, ואף לא בהכרח בעלי השגה החשים את אור פנימיות התורה שהתנוצץ בעולם על ידו. ליבם מוליך אותם לכאן, למקום בו הם אהובים ורצויים, מוערכים ונושאים חן. כאן מסתכלים עליהם אחרת, כאן מביטים עליהם באור שונה ממה שהם רגילים, והמבט הזה נוסך תעצומות בנשמתם ופותח את שערי ליבם.
ספר הזוהר של רשב"י, התנא הגדול הטמון כאן רצוף גילויים על עומק הטוב שבכל נשמת יהודי ובביטויים מפליגים על אהבת הבורא לישראל. הוא מעניק מבט חדש לגמרי על המהות שלהם, מבט שבכוחו "לפטור את כל העולם מן הדין", את כולם ממש.
טוב או רע, חייב או זכאי – זה מאוד תלוי איך מסתכלים על האדם. איך מסבירים אותו. כאן, אצל רשב"י, הם זכאים. כאן הם טובים, כאן מתעורר בהם החשק להמשיך להיות זכאים וטובים, להצדיק את האמון שהוא נותן בהם.
כמו גבעול הנמשך אל האור הם נשאבים לכאן, משרכים את רגליהם במעלה ההר אל האוהב הגדול שרק הוא יודע מי הם באמת. כמו פרח הנפתח מול קרני השמש הם מפשירים מול גלי האהבה המקרינים אל נשמתם, דומעים ומחייכים חליפות, רוקדים ובוכים.
מכאן הם יוצאים מחוזקים, עם תחושה שהם שווים יותר. מכאן הם יוצאים עם מבט אחר על עצמם, מבט שנותן להם כוח ועוצמה פנימיים. כי מבט חיובי, מעריך ואוהב יכול לחולל נפלאות. הוא מאיר לאדם את עצמו באור אחר וחיובי וממריץ אותו להוציא את כל הטוב שבו החוצה. הוא יכול לפתוח מעיינות נסתרים שהיו חבויים עד היום תחת הררי ייאוש ושליליות ולהנביט ניצנים חדשים של תקווה ואמונה.
יותר מכל פעולה של חינוך, ביקורת או ניסיון לשנות ולשפר, פועל המבט החיובי והמעריך, ויותר מכל מעשה חסד וסיוע רב כוחם של אהבה ואמון לחולל נפלאות ולהצמיח ישועות.
כי בחביבותא תליא מילתא.
(המבשר שבועי, תשס"ט)