העיד ע"ע שהוא גוי
נשאל רבנו במעשה באחד שנכנס לחנות בצפת לאחר הפסח וביקש מהמוכר תעודה שמכר חמצו , ואמר לו המוכר שאינו צריך למכור, שהוא גוי. האם יכול לסמוך עליו. והשיב שיהודי לא אומר על עצמו שהוא גוי, ואם אומר שהוא גוי ברור שהוא אמת ואפשר להאמין לו.(רשימות הגרמ"ב זילברברג)
גר שירש חמץ בפסח
נשאל רבנו: גר צדק מכר חמצו לאביו הגוי ובאמצע חוה"מ מת אביו, האם נאסר כל חמצו דהרי קנה החמץ ואינו יכול עכשיו למוכרו או לא? ואמר רבנו דהנה איתא בגמ' קידושין יז, ב עכו"ם יורש אביו דבר תורה אבל גר יורש אביו רק מדרבנן שמא יחזור לסורו ע"ש ו א"כ מכיון שזהו רק ירושה מדרבנן לטובתו שלא יחזור לסורו, כאן שהוא בודאי אינו רוצה לעבור בבל יראה וזה לא לטובתו כלל, הוי כגדר א"א בתקנת חכמים ואינו יורש את אביו כלל, דרק ירושה דאורייתא חל בע"כ, ונשאר חמץ של הפקר כמו גר שמת קודם הפסח או חמץ של שאר יורשים הגויים ומותר לאחר פסח.
(הגרי"א דינר קובץ קול תורה פב עמ' קסא)
הגעלת כלים
רבנו היה מניח על השיש במטבח חתיכות עץ גדולות, ועליהם מניח נייר כסף. [ושנה אחת נקרא בער"פ למקום ציבורי ליד כפר סבא להגעיל כלים, והלך לשם בהוראת החזון איש עם כמה רבנים, וביניהם הגר"ש הרשלר ויבדלחט"א הגרי"ג אדלשטיין].
ערב פסח שחל בשבת
כשחל ער"פ בשבת הוסיף רבנו בנוסח הביטול 'ולהוי הפקר אם צריך להפקיר', דאל"כ הוי הפקר שלא לצורך ואסור. [דהנה
במשנ”ב (סי' תל"ד סק"ח) כתב וטוב לומר ליבטיל ולהוי הפקר, לחוש להתוס' דביטול הוא הפקר, אכן דעת הרמב"ן ריש פסחים דביטול לא הוי הפקר, וראייתו מהא דמותר לבטל בשבת ויו"ט והלא אסור להפקיר בשבת, וא"כ בער"פ שחל בשבת להרמב"ן לא עביד שפיר אם יאמר לשון הפקר, ולכן יאמר ליבטל ואם צריך הפקר שיהא הפקר].
(שיעורי הגרב"צ פלמן)
שריפת חמץ ע"י שליח
את החמץ היה נוהג רבנו לשרוף בעצמו, ובשנים האחרונות היה שולח שליח שישרוף בשבילו. וכפי שסיפר רבנו, שמעתי שהגרי"ז היה שולח שליח שישרוף את החמץ שלו בערב פסח ולא היה מקפיד לשרוף בעצמו. ואמר דכיון דאינו אלא מנהג, עיין שו"ע או"ח סי’ תמ"ה ס"א, אין צריך לשרוף בעצמו ואפשר גם ע"י שליח.
הקנאת חמץ לבנים
נשאל הגר"ח קניבסקי האם ראוי שכל אחד יקנ ה לבניו הגדולים [והקטנים מדין חינוך] כזית חמץ בע"פ לקיים מצות תשביתו [ומצות שריפה אליבא דר' יהודה] ופסק שאף שלמעשה לא נוהגים כן, אם הקנה להם תע" ב. אלא שצריך להיזהר שכשמקנה לקטן צריך לראות שיישרף היטב משום שאם לא כן יתכן שמכשילו באיסור ב"י משום שאינו יכול לבטל החמץ, ובמיוחד אם ביטול מתורת הפקר כמו שמשמע שפסק המשנ ”ב. אך רבנו אמר שאין לחשוש לזה. [כלומר שאין לחוש ולהקנות להם חמץ כדי לקיים מצות ביעור].
(מחשבת עם)
פח שיש בו חמץ
מי שיש לו פח אשפה משותף עם אנשים שאינם נזהרים מאיסור חמץ בפסח רח"ל, יפקיר את חלקו בפח, ואז לא יעבור איסור כשאחרים יניחו שם חמץ, ומ"מ המפקיר חלקו יכול להמשיך להשליך אשפה גם בפסח, שהרי הוא . כזורק לפח הפקר, ואינו מראה ע"י השימוש שחוזר בו מהפקרו.
(אילת השחר בא יב, יט)
בירך ענט"י על מצה בער"פ ונזכר שאסור במצה
אחד נטל ידיו לאכילה ובירך ענט"י בער"פ, ונזכר שאסור במצה. והורו לו שאינה ברכה לבטלה כ מ"ש בשע"ת (סי' קנ"ח) מהריטב"א (בחולין קו) דאם בירך ענט"י ונמלך שלא לאכול לא הוי ברכה לבטלה. אכן רבנו אמר שירחוץ תפוח ויאכלנו כשהוא רטוב, דלהגר"א (מעשה רב או'פא) מברכין על טיבולו במשקה.
(שיעורי הגרב"צ פלמן)
אמירות בערב פסח
רבנו היה אומר סדר קרבן פסח בערב פסח, וכשהיה די זמן אמר את הסדר הארוך שע"פ הגר"א (במעשה רב או' קצ). [והסתפק רבנו האם האומר פרשת פסח מצרים, נחשב כאילו הקריב פסח דהרי זה היה פסח לשעה. (אילת השחר בא יב, ג). בשנים האחרונות היה אומר גם את אגרת רבי שמשון אוסטרופולער בערב פסח. ואת שמות המלאכים אומר רק במחשבה. [ובשעורים למס' ברכות אמר רבנו: באגרת של רבי שמשון אוסטרופולער שאומרים בערב פסח יש הרבה שמות של מלאכי חבלה, ואי"צ להזכיר שמותם. גם
אפשר שבמלאכי חבלה אין כ"כ קפידא, לפי שאינו מקדושה, ובמלאכים עיקר הקפידה משום הקדושה, ומ"מ יש להקפיד בכך, ולומר האותיות ודאי שרי, מיהו בשם המפורש אף זה אסור].
אכילת פירות
רבנו לא היה אוכל פירות בערב פסח, כדי שיאכל את החרוסת לתאבון. [ועי' ברמ"א בסו"ס תע"א שכ' דאי"צ להקפיד בזה]
לשבת וללמוד
אחד שאל פעם את רבנו מה לעשות בער"פ כדי להתכונן לפסח, אמר לו רבנו: לשבת ללמוד. ואח"כ מה? לשבת וללמוד!
(צדיק כתמר יפרח עמ’ סא) ואצל רבנו היו מתקיימים שיעורים בליל בדיקת חמץ, ובערב פסח לפנות בוקר, תמידים כסדרן.
ואמר רבנו: דבר גדול הוא שיסדו ישיבות בין הזמנים לחזק את רפיון הידים מתורה בימים אלו, ואע"פ שנותנים תמורה כספית על לימוד זה מ"מ עדיף מכלום הוא, ומ"מ טוב מזה הוא שילמדו לש"ש בלבד. ואפילו בימי בין הזמנים של ערבי הפסחים שמוטל על כל בחור לסייע להוריו בביעור החמץ, הרי אם יעזור בבית ג' או ד' שעות עדיין ישארו לו חמש או שש שעות פנויות ללימוד תורה, וכל מה שילמד בזמן זה כולו ריוח, וע"כ גם אם לא יכול ללמוד בעיון שילמד לכה"פ בבקיאות.
והוסיף: בזמנים אלו של ערבי פסחים הרבה מבקשים להדר במצוות ולקיימם בהידור, ואמנם דבר גדול הוא אבל מ"מ אין זה כמו תורה!, והיא המצווה הגדולה ביותר שיש להדר בה, והיא המצווה המשפעת ביותר בעולם וכמ"ש החזו"א באיגרותיו )ח"ג סי' סט( שאם היו לומדים תורה לאמיתה היה הדבר משפיע רוח טהרה בעולם ועל ידה היו נמנעים הרהורי כפירה בעולם, וככל שיוסיפו לומדי התורה ללמוד כראוי תרבה השפעתם יותר ויותר.
אפית מצות
רבנו לא נהג לאפות מצות בע"פ, וכשהיה בכפר סבא ביקשו מרבנו שיבוא לאפיה של ע"פ, והיה שם, אבל כמדומה שלא אכל מהמצות האלו. את המצות היה מביא לו בנו הגר"מ, מחבורה שנעשית בירושלים, ועושה בהם את כל הקנינים, קונה בחצר, ועושה הגבהה, ומשלם כסף כדי לקנות גם בקנין כסף, ואינו רוצה להסתמך שיהיה זקפן במל וה וכדו', אלא משלם במזומן . [היתה תקופה שעשה מצות בחבורה של כולל פוניבז'] .
נשים שבירכו שהחיינו מבעוד יום
אמר רבנו לגבי אשה שבירכה שהחיינו בהדלקת נרות בערב פסח מבעוד יום שאף שיצאה יד"ח ברכת שהחיינו על היו"ט, מ"מ צריכה לחזור ולצאת יד"ח בשהחיינו שבקידוש, כיון שבליל פסח צריך לברך שהחיינו בין על היו"ט ובין על כל מצוות היום, והרי א"א לקיים את
מצוות ליל פסח לפני צאה"כ וכמש"כ תוס' בריש פרק ערבי פסחים (צט, ב) א"כ הברכה שבירכה מבעו"י אינה עולה על מצוות היום, לכן צריכה לשמוע שהחיינו בקידוש ולענות אמן כדי לצאת יד"ח. אבל בשאר הימים טובים שמברכת שהחיינו בהדלקת הנרות לא תענה אמן על ברכת שהחיינו שבקידוש כיון שכבר ברכה לבדה, ויהיה חשש הפסק בין הקידוש לשתיה, [א"ה ראה להלן בענין שהחיינו בליל שביעי של פסח שכתב רבנו שכבר הוכרע שאינו הפסק]. ובשנה שחל פסח בשבת הרי כל הנשים מדליקות מבעו"י ודלא כשאר השנים שהרבה נשים מדליקות בליל יו"ט עצמו, א"כ צריך לשים לב לכך שצריכות לצאת בשהחיינו של הקידוש למצוות היום.
(מנחת בנימין מקראי קודש ס"ל).
ליל התקדש חג // הדלקת נרות
רבנו היה נוהג בביתו להדליק נרות בערב יו"ט קודם השקיעה, וכך נהגה הרבנית בחייה ע"פ הוראתו. [אבל שאר בני הבית שמדליקים שם על השולחן, מדליקים בלילה]. ולא היה מברך שהחיינו אלא בקידוש. ועי' מטה אפרים (סי' תקצ"ט ס"ט)
הלל בליל פסח
את ההלל בליל פסח נהגו בכולל חזון איש ]שם היה מתפלל רבנו בשנים מסוימות[ לומר בלא ברכה. אמנם בזמנים שהיה מתפלל בירושלים בפסח, היה הש"ץ מברך ומוציא את כולם. וכן בשנים האחרונות שהתקיים מנין בביתו, הג"ר אהרן ישעי' רוטר שמנהגו מארץ מולדתו – רומניה להגיד הלל בברכה, היה ניגש לעמוד ומוציא את כולם. [ובשנה הראשונה שהתפלל רבנו בביתו אמר להרה"ג רבי ישעיהו לוינשטיין שייגש לעמוד, ואמר לו 'אתה התפללת בפוניבז' ושם מברכים על ההלל, ולכן תברך ותוציא את כולם']. וסיפר רבנו שבבריסק לא נהגו לומר הלל בברכה בתפילת ליל פסח, ורק בבית הכנסת שנקרא 'בית כנסת הרב', שהוקם ע"י מהר"ם פאדווא, ששם
היה הרב, הג"ר אברהם יצחק בלייווייס, שהיה המו"ץ השני של העיר בריסק מעדת החסידים, אמרו הלל בברכה בליל יו"ט. [ראה בקובץ משולחן מלכים פסח עמ' תתרכ"ה הע' 391 שהביא רב"ש המבורגר שסיפר לו רבנו כעי"ז, והוסיף שאינו יודע האם המהר"ם פאדווא הנהיג דבר זה או שהקהל ביקש ולא מנע מהם].
הכנות לסדר
בדרך כלל את הסדר היה מתחיל רק אחרי זמן 'זעקסטיל' [-ששית היום שהם ב' שעות זמניות אחרי השקיעה]. לא חילק לילדים קליות ואגוזים. בנו הגדול הג"ר משה היה מיסב על שולחנו בליל הסדר, ובשנים קודמות היה עולה רבנו לבית בנו בירושלים. היה לובש כובע וקיטל בליל פסח. את הקערה מסדר כפי סדר האר"י, ג' מצות, ומניחן בנרתיק אחד. כשיש מקום היו מניחים את הסימנים ליד הקערה, וכשא"א היה מניח על הקערה. את הקערה היו עושים לו, לבנו ולנכדים הנשואים המסובים שם. הזרוע והביצה היו נוהגים בביתו לבשל ואח"כ לצלות מעט שיהי' נראה צלוי. עי' סי' תע"ג ס"ז. היו מניחים על השולחן את כלי הכסף של פסח. [ועל דברי המשנ”ב (סי’
תע"ב ס"ק ו') שהמהרי"ל הי' מניח על שולחנו בליל פסח כלים נאים משכונות של נכרים לשמוח בראייתם. ציין רבנו שכעי"ז מבואר במהרי"ל בליקוטים בסוף הספר, שהעידו על ר"ת כשהי' רוצה ללמוד תמצית מהלכה חמורה, הי' נותן לפניו תל של זהובים לשמוח בהם, ונתרחב לבו ולמד בכח עכ" ל 2. (ימלא פי תהלתך עיונים בתפילה עמ' שצד)] ושנה אחת, כשיצא הספר ימלא פי תהלתך על תפילה לפני פסח, והיה לרבנו שמחה גדולה מזה, אמר שיניחו את הספר על שו לחן הסדר, כי זהו ה'כלים נאים' שלו ותתרבה השמחה. [ואח"כ הראו לו שמסופר (ס' בינה לעתים ניסן או' רי"ז) כעי"ז על הג"ר הלל ליכטנשטיין מקלמייא, שבליל הסדר היה נוהג לעטר את שולחן הסדר עם כל חיבוריו שהיו לו בכתי"ק. והכריז "הרי דוד המלך משמיע טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף, ואני מקיים את הדין יפה, ומעטר השולחן של הסדר בכלי זהב". וע"ע בגמ' ברכות נא, א 'עיטור, רב יהודה מעטרהו בתלמידים'].
להסיבה היו מביאים כסא מיוחד עם משענת, ומניחים שם ב' כריות, ובשנים קודמות היה עושה הסיבה כשהוא שוכב באלכסון ממש.
'הנני מוכן' בליל הסדר רבנו היה אומר את 'הנני מוכן' שנדפס באור השנים לבעל הפרדס. (רבנו הוציא לאור ספר זה מחדש, וראה בס' כאיל תערוג גדולי הדורות עמ' נו ואילך על אודות ספר זה).
נשאל רבנו מה הטעם שדוקא בליל הסדר מקפידים להזכיר לפני כל מצוה הנני מוכן, לפני הקידוש וארבע כוסות, ולא מצינו שמקפידים כל השנה לומר הנני מוכן לפני הקידוש, וכמבואר במשנ”ב (סי' תע"ג סק"א) שיש לאמרו בפסח. ואמר רבנו: מכיון שיש בליל הסדר כ"כ הרבה מצוות, אם לא יאמר הנני מוכן לא ישים לב ויעבור כך על המצוות, לכך צריך לתת הדגשה על כל מצוה .
(צדיק כתמר יפרח)