סיפר הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א:
אברך יקר שהמתין כמה וכמה שנים לזכות לברכת ה' ב'זרע של קיימא', הלך ביום תענית אסתר תשפ"א לשפוך שיח בציון ה'חזון איש' זי"ע, שם ראה את אחד מצדיקי הדור שליט"א וניגש לקבל ברכתו.
אמר לו הצדיק שיקבל על עצמו: א. לגמור הוא ובני ביתו את ספר התהילים בליל פורים. ב. שיקבלו על עצמם להוסיף מעתה בכל ערב שבת 'תוספת שבת' חמש דקות קודם זמן הדלקת הנרות.
וסיפר האברך כי אמירת כל התהילים עלתה לו בנקל, לעומת זאת הקבלה על תוספת שבת היתה כרוכה אצלם בקשיים מרובים, כי הוא נוהג לשמור את זמני היום על פי זמן רבינו תם וכמנהג קהילתו, ואף את תפילת המנחה של ער"ש הם מתפללים לפי זמן זה, ונמצא שאותה 'תוספת' היא כשעה קודם זמן מנחה, מכל מקום לא חזר בו ממוצא שפתיו, ובכל ערב שבת התאזרו בעוז ותעצומות וקבלו את השבת בזמן המוקדם.
וראה זה פלא, בעש"ק פר' וירא, חמש דקות קודם זמן הדלקת הנרות, נולד לו בנו בכורו במזל טוב, והראו מן השמים בחוש כיצד נולד הילד בדיוק בהגיע הרגע של קיום הקבלה הטובה.
באר הפרשה