מֵהלכות לבישת הציצית
* לדעת השולחן ערוך, נוסח הברכה על 'טלית קטן' הוא: "להתעטף בציצית", ולדעת הרמ"א, מברכים על הטלית קטן "על מצוַת ציצית".
* לדעת המשנה ברורה, אם חוטי הציצית מסובכים זה בזה, יתכן שלא ניתן לקיים בהם את המצוה. ולדעת החזון איש, ניתן לקיים בהם את המצוה, ואף לברך עליהם.
* לפני לבישת 'טלית קטן' בכל יום, יש לבדוק אם לא נפסלו החוטים בחלקם הפתוח המשתלשל למטה. והמברך על הטלית קטן, עליו לבדוק את החוטים בכל פעם שעומד לברך עליה, גם בחלקם העליון הסמוך לנקב, וגם למטה. וכך יש לנהוג ב'טלית גדול', שמברכים עליה.
* יש מהראשונים שכתבו, כי את ה'טלית קטן' צריך ללבוש מעל הבגדים; וכן דעת השולחן ערוך. ולדעת האריז"ל, על פי הקבלה, יש ללבוש את הטלית קטן מתחת לבגד העליון.
* מצות ציצית היא 'חובת גברא', ולא 'חובת מנא', דהיינו, חובת האדם הלובש בגד שיש בו 'ארבע כנפות' לקשור בו את חוטי הציצית, אבל אין חובה לקשור חוטי ציצית בבגד שאינו לובשו.
מֵהלכות ברכת הציצית
* מנהג ישראל מקדמת דנא, שהמתעטף ב'טלית גדול', אינו מברך על ה'טלית קטן' שלובש לפני כן, אלא מכוון לפוטרהּ בברכה שמברך על הטלית גדול.
* למנהג בני אשכנז, שמברכים על 'טלית קטן' "על מצות ציצית" – אף אם ה'טלית גדול' מונחת לפניו, ובדעתו ללובשהּ לאלתר, אינהּ נפטרת בברכת הטלית קטן.
* מי שפשט את ה'טלית גדול', או את ה'טלית קטן', והיה היה בדעתו לשוב וללובשהּ לאלתר, וכך עשה – לדעת השולחן ערוך, עליו לשוב ולברך עליה. ולדעת המשנה ברורה, על פי דברי הרמ"א ואחרונים נוספים – לא יברך עליה. ואם פשט את ה'טלית גדול' ללא כל כוונה שהיא – אם הוא לבוש ב'טלית קטן' מאז שפשט את הטלית עד שלובש אותה בשנית, לא יברך על הטלית גדול בשנית.
* מי שטליתו נפלה מגופו שלא במתכוון, ושב ולובשהּ, עליו לשוב ולברך עליה. ואם הטלית נפלה מגופו באמצע תפילת שחרית – יש מפוסקי זמננו שכתבו, שאינו מברך שנית.
* הישן בלילה עם 'טלית קטן' לגופו – לא יברך עליה בבוקר, אך המתעטף ב'טלית גדול', ראוי שיכוון בברכת 'להתעטף בציצית' לפטור גם את הטלית קטן.
* מי שהחל לברך בבוקר על הטלית ואמר 'שם ומלכות', ולפתע הבחין שהיא פסולה, או שמסיבה כלשהי אינו יכול להתעטף בה, רשאי לְהָסֵב את הברכה אל התפילין, ויסיים "להניח תפילין".
הלכות שונות
* מי שבירך על קיום מצוה, וקיימהּ, ולאחר מכן הלך למקום אחר, ובכוונתו לקיים בו שוב את המצוה – נחלקו הפוסקים האם הברכה שבירך במקום הראשון, חלה גם על קיום המצוה במקום השני.
* גרימת ברכה שאינה צריכה, כגון שיכול לפטור שני מעשים בברכה אחת, וגרם על ידי הפסק בדיבור, וכיוצא בו, שיצטרך לברך פעם נוספת – אסורה מדרבנן.
* לכתחילה, לא ישנה אדם את מקומו באמצע אכילתו אפילו מחדר לחדר בבית אחד, אלא אם כן היתה דעתו על כך מראש. ואם הוא רגיל לשנות את מקומו מחדר לחדר – נחשב הדבר שהיתה דעתו על כך מראש.