"היה זה בשנת 1976 למנינם", מספר ר' מנדל זיידנפלד, יהודי חסידי, בעלים של בניין מגורים בווילאמסבורג, המאוכלס בשלושים וששה שוכרים אשר משלמים ארבעים דולר לחודש. "מערכת חימום הבניין באותם ימים עבדה על גחלים. הממונה מטעם הרשויות, יהודי מתבולל, הציק לי מאד ואלצני להחליף את מערכת החימום לכזו הפועלת על גז. עשיתי כך. כאשר ילדם בן השש של אחד מהשוכרים הגויים קיבל מחלת ריאות ומת תבע אותי היהודי המתבולל, ודרבן את השוכרים להפגין ולהפסיק לשלם שכירות.
השוכרים הגויים עוד הוסיפו להזיק למבנה. בימי החנוכה לפנות בוקר פרצה לה שריפה ענקית אשר כילתה את הבניין באש שבערה בעוז, כי המים בצינורות כיבוי האש קפאו מהקור. ברוך השם איש לא ניזוק. היה לי כיסוי ביטוחי מלא – נס חנוכה כלכלי. אך בטיפשותי ירדתי לשטח לראות מה קורה. השוכרים שראו אותי כעסו והעידו לשוטרים כי ראו שאני בעצמי הדלקתי את האש, כדי לזכות בדמי הביטוח. לתדהמתי נעצרתי במקום ושוחררתי בסוף היום לאחר השתדלות עסקנית בערבות גבוהה.
הנחתי תפילין ומיד נסעתי לרבי מריבניץ זיע"א. הרבי לא נבהל ואמר לי שהוא ידבר עם השר של אש… ויראה מה ניתן לעשות. עסקנים טובים שכנעו עו"ד ממולח ויקר להתגייס לעזרתי. הלה לא הסכים בתחילה לקחת את ה"קייס" שלי בטענה שכיון שיש עדויות רבות נגדי, הסיכוי שאצליח הוא קלוש. העו"ד דחף לעסקת טיעון בה אודה באשמתי ואשב רק חמש שנים בבית הסוהר. הריבניצער רבי אסר עלי להודות בשום אופן: "הרי לא היית שם", ואמר שוב כי ידבר על כך עם שר האש.
כומר מקומי רע לב הלהיט את השוכרים הגויים להעיד נגדי, קבעו זמן למשפט ביום שני אחרי פסח. העו"ד הסביר לי שההליך המשפטי אמור לארוך שלושה שבועות לכל הפחות, בהוסיפו: "תהיה מאושר אם תקבל רק עשרים וחמש שנה בכלא". המצב היה בכי רע. התביעה עירבה במשפט גם את הריגת הילד ממחלת הריאות, בעקבות אי חימום הבניין כדבעי לטענתם.
לילה לפני בדיקת חמץ באתי לריבניצער זיע"א, שאמר שעדיין לא סגר העניין סופית עם שר האש… הרבי ביקש כי אבוא חזרה בערב המשפט מיד אחרי פסח. בחצות ליל ערב המשפט הגעתי לרבי שרק אז התפנה והחל לקבל קהל. היו שם ממתינים רבים, ביניהם חולים עם אלונקות שבאו ממיטת חוליים לפעול ישועות.
בשעה שתיים הרבי יוצא מחדרו ומעיף בי מבט חמור סבר ומסלק פניו ממני. נגשתי לגבאי ר' יצחק וולף שאמר: "אל תדאג אני אסדר לך את העניין…" אך הוא יצא אחרי רבע שעה בפנים נפולות ואמר: "הרבי אומר שהוא לא רוצה לראותך הערב". ניגשתי לגבאי השני ר' מרדכי אשר גם ניסה את מזלו להכניס אותי אל הרבי ביודעו כי מחר המשפט הקשה, אך ללא הצלחה. שבתי הביתה שבור ורצוץ, רעדתי מהמשפט הקשה הצפוי למחרת ונשברתי בכפליים כי ברגע הכי קשה עוזב אותי הרבי לנפשי…
עודי מתהפך במיטתי, הגבאי מתקשר ומבקש שאבוא מיד. נכנסתי לרבי בערך בשעה שלוש לפנות בוקר. הרבי שאל האם למדתי בשבת פרקי אבות כנהוג בשבתות אלו. עניתי לרבי כי בגלל מצבי הקשה אני לא מסוגל ללמוד. ענה לי הרבי: "לא זו דרך היהודי, גם בשעת צרה לא עוזבים את התורה – 'לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעוניי'". הוציא הרבי סידור 'עין יעקב' והחל ללמוד עמי. כשהגיע למשנה "אל תרבה שיחה עם האשה" הסביר הרבי כך: "כלומר: באשתו להרבות שיחה זהו איסור קל! אך חומר באשת חברו, שם זהו איסור חמור! הרבי ביקש ממני את הקויטל וושאחזור על הפרטים. אחר כך הוריד הרבי את הראש ובכה בקול רם. כך המשיך בעמדו ליד הקיר.
ואז פונה אלי הרבי: האם אתה אכן מאמין באמונה שלימה שאני יכול לפעול לך ישועה? משעניתי בחיוב ביקש הרבי מהגבאי שידליק שני נרות ואמר לי: "אומר לך מה יהיה מחר במשפט: ישאלו אותך שאלות וכו' ומחר אתה מזדכה לגמרי!"
חשבתי שהרבי שעלה מרוסיה לא מכיר את נוהלי המשפט בארה"ב, וחושב שזה תוך יום אולי כמו ברוסיה, אמרתי לרבי: "העו"ד אמר שיעברו שלושה שבועות מינימום…"
צעק עלי הרבי: "אתה לא מאמין בי?" שוב שיננתי בפני הרבי שאני מאמין באמונה שלימה בהשי"ת ובמשה עבדו… ואז הוסיף הרבי כנביא מה יהיה מחר במשפט ואמר: "במהלך היום ייראה המצב גרוע מאוד, תזכור אז שחיים זאנוויל בן משה הנו"מ איטא צפורה אומר שאין לך מה לפחד!!". הרבי ביקש ממני שארשום על פתק את שם הכומר הגוי. רשמתי, והרבי שרף את הפתק באש הנרות, אך את שם היהודי המתבולל שהציק לי לא הסכים להכניס לאש. "הוא מאחינו בני ישראל", אמר הרבי. אבל הוא קומוניסט ורשע, טענתי לעומתו, אך הרבי בשלו: "מנדלה, אני לא יכול לעשות כלום ליהודי".
לקח הרבי מטבע והצמיד אותה למצחו הק' לכמה דקות ואמר לי: "קח את המטבע ותחזיק אותה בידך הימנית במשך המשפט, וכשישאלו אותך מה זה תגיד שחיים זאנוויל נתן לך המטבע כדי שהאמת תצא לאור שלא היית שם כלל בשעת השריפה". הרבי לווה אותי החוצה כשהוא מרגיע את כל הממתינים הרבים בשעה כה מאוחרת כי יש כאן עניין דחוף, ובעצם ההמתנה הארוכה שלהם פועלים הם את ישועתם.
למחרת לפני פתיחת המשפט שילמתי לעו"ד מקדמה בסך חמש עשרה אלף דולר והוספתי לו שהיום נצליח בס"ד והמשפט יסתיים היום. עורך הדין עשה ממני לעג וקלס: "פנאטי שכמוך, אם המשפט מסתיים היום אני מוותר על הצ'ק".
הפרשה תפסה מקום ציבורי רחב. היו שם המון אנשים מלבד העדים הרבים. השופטת האיטלקית, מרשעת ידועה במיוחד, שאלה אותי: "מה יש לך ביד שאתה מחזיק אותה ישר כל הזמן, האם אתה חולה?"
יש לי מטבע ברכה מהרבי מריבניץ כדי שהאמת תצא לאור.
"אתה באמת מאמין בזה?" היא שאלה? כולם צחקו! השופטת ביקשה שאתן לשוכרים את פרטי חברת הביטוח כדי שכל הדיירים שניזוקו מהשריפה יוכלו לפנות ישירות לחברת הביטוח ולקבל מהם את הכסף במקומי. סרבתי, בטענה כי עדיין לא הוכח שאני אשם וממילא כסף הביטוח מגיע לי. "חוצפן!" צעקה השופטת, "אתה עצור בגלל זלזול בבית המשפט".
בהפסקה לקחו אותי השוטרים לתא המעצר. התירו לי לעשות שיחה לגבאי, שאמר בשם הרבי שלא אפחד, כי הרי הוא אמר שיהיה קשה באמצע היום ובסוף הכל יסתדר.
הסתיימה ההפסקה. שוטרים החזירו אותי מהמעצר עם אזיקים. עורך הדין שראה להיכן זה הולך נרתע וביקש מהשופט להתפטר מהמשפט, אך השופט לא הסכים.
והנה, ראו זה פלא! קם לו העד הראשון להעיד נגדי, ומעיד שהיום זה לו פעם הראשונה בחייו שהוא רואה אותי, מיסטר זיידנפלד. הוא אמר כי הסיבה שבא להעיד נגדי שהדלקתי את האש היא כי הכומר הבטיח לו תמורת העדות דירה גדולה בבניין החדש לכשיבנה מכספי הביטוח – "אך אני לא מוכן להעיד שקר!"
בית המשפט סער כמרקחה… "אני משחררת אותך ומזכה אותך לחלוטין, וברשותך אני רוצה לעצור מידי את כל עדי השקר".
אני צריך את רשות הרבי, עניתי. התקשרתי לרבי, ועוד לפני שאני מדבר, הגבאי יצחק וולף מכריז: "מזל טוב! הרבי אמר הרגע שמנדל זכה במשפט". הרבי הורה לי לא לעצור אף אחד, דבר שעשה קידוש השם גדול כי כולם החמיאו לרבי.
השופטת ביקשה לפגוש את הרבי, הרבי לא רצה, התחמקנו בתואנה כי הרבי לא מדבר עם נשים. הגעתי עם 'לחיים' ו'לקח' לרבי עוד לפני השקיעה והשמחה הרקיעה שחקים.
רבנו ה"זרע שמשון" בפרשת פקודי מסביר כלל יסודי במערכות הניסים אותם עושה הבורא: "כל הניסים שעושה הקב"ה אינם אלא לכבודו" – ע"פ הכלל הזה מסביר רבנו מדוע בלחם הפנים הצטרכו לאומנות המיוחדת של בית גרמו שהתמחו לאפות את לחם הפנים באופן שלא יתעפש. מדוע לא נעשה שם נס שלא יתעפש הלחם כדרך שנעשו שם ניסים אחרים, שהלחם נשאר חם כל השבוע? מתרץ רבינו שנס כזה שהלחם לא יתעפש היה חוסך כסף לבדק הבית, וזה אפשרי גם בדרך הטבע, כי כל הניסים שעושה הקב"ה אינם אלא לכבודו.
וכה תואמים הדברים למה שהתבטא הרבי מריבניץ אחרי תקופה לגבי הסיפור המופתי הזה: "עשיתי זאת בכדי לפרסם ולהודיע בשער בת רבים שיש אלוקים בישראל".
(גיליון התחזקות בביטחון – זרע שמשון)