אליעזר (לייזר) רוט
בעבר כבר עסקנו מספר פעמים בדמותו המיוחדת של הגאון הגדול רבי צבי שרגא גרוסברד זצ"ל, שהיה ממעצבי דמותן של הישיבות לצעירים בארה"ק וברחבי העולם, ושנשלח על ידי מרן הגרא"מ שך זצ"ל, לכהן כיו"ר החינוך העצמאי.
הגרצ"ש גרוסברד, היה תלמידם המובהק של הגר"ש שקופ והגאון רבי ברוך בער ליבוביץ זצ"ל, הוא זכה להסתופף בצלם של גדולי עולם לפני השואה, והיה ידידם הקרוב של כל גדולי הדור, לאחר תקומתו של העם היהודי מהשואה הנוראה, במסגרת זו עסק וכונן במו ידיו ישיבות חדשות לשארית הפליטה.
לרגל סיום שנת הלימודים, וההיערכות לקראת שנת הלימודים הבאה, נזכרנו בסיפור ששמענו בעבר מהגאון רבי לוי גרוסברד שליט"א, ראש ישיבת 'תורת חיים' בבית שמש, אודות המעורבות של סבו בניסיון להשבית את הלימודים בחינוך העצמאי.
הגר"ל גרוסברד נענה בשמחה ושיתף אותנו מחדש בפרטי המעשה, יחד עם הוספות שונות וסיפורים ששמע מסבו הגדול, אשר בצלו התגורר בשנות נעוריו, וכן מה ששמע מבני המשפחה האחרים ששמעו מפי הסבא.
"כשהוקם זרם החינוך העצמאי, היו אלו ימים של חוסר יציבות", מספר הרב גרוסברד. "בהקמת החינוך העצמאי היו שותפים כל גדולי עולם. הגר"א קוטלר, ה'בית ישראל' מגור, הרבי מסדיגורא, הרב מטשעבין, ה'אמרי חיים' מויזניץ, הגר"י אברמסקי, הגרא"ז מלצר הרב מלוצק ועוד.
"אבל מי שבפועל עמד ודחף ודאג למימון ולתשלום המשכורות, היה בעיקר מרן החזון איש זצ"ל, שהיה מגייס סכומי כסף גדולים, בדרכים שהיו ידועות לו לבדו, ודואג לחלוקת המשכורות בזמן לכל המורים והמורות.
"אחרי הסתלקותו של מרן החזו"א, נוצר מחסור גדול במזומנים, הנהלת החינוך העצמאי נקלעה לקשיים גדולים. כסף חדש לא נכנס, ובתוך זמן קצר הופסק תשלום המשכורות למורים, עד שהגיע מצב שהמורים עבדו כמה חודשים מבלי שקיבלו אפילו שקל אחד בודד, כשכר על עבודתם.
"בראותם שלא נותרו להם עוד ברירות, החליטו המורים לצאת בשביתה. הם פנו להנהלת החינוך העצמאי והודיעו שבכוונתם להפסיק את הפעילות של כל בתי הספר ותלמודי התורה למשך מספר ימים, כדי לזעזע את המערכת, ולהביא לכך ששכרם ישולם להם.
"הנהלת החינוך העצמאי ניסתה לבטל את רוע הגזירה, אבל לא היה בידיה כסף לשלם למורים, ולכן נקבעה להתקיים פגישה ביום ראשון בשבוע שלאחר מכן, בה יקיימו הצדדים דיון אחרון. הובהר כי אם נציגי המורים לא יקבלו מענה לדרישותיהם, הם יתחילו לשבות למחרת היום.
"בשעות אחר הצהרים של יום שישי, קיבל סבי, רבי צבי שרגא גרוסברד זצ"ל, מברק בהול, שכנהוג בתקופת המברקים היה קצר מאוד וענייני מאוד. אני מצטט את תוכנו המדויק:
"דחוף. הר"ר גרוסברד, ישיבת בית יוסף תל אביב. הרב מבריסק מזמינו לבוא אליו ביום ראשון בבוקר".
על המברק היה חתום רבי פישל גילרנטר, שהיה מראשי החינוך העצמאי באותה עת.
"סבא לא היה אז קשור לחינוך העצמאי, הוא היה ראש ישיבת 'יסודי התורה' לצעירים, וכן כיהן כר"מ בישיבת 'בית יוסף' נובהרדוק שהיתה בתל אביב בראשות חמיו, סבי הגאון רבי הלל ויטקינד זצ"ל, ולכן לא היה לו שמץ של מושג למה מכוון המברק, ומדוע הוא מוזמן לפגישה דחופה אצל הרב מבריסק…
אגב, מעובדה זו לבדה אפשר ללמוד רבות על רוחב ראייתו של רבינו הגרי"ז שכ-13 שנים לפני שהתמנה סבי לעמוד בראש החינוך העצמאי וכשעוד היה ראש ישיבה מן המניין, ידע הרב מבריסק לזמן דווקא אותו ולהעביר דווקא דרכו את המסר החשוב בעניין החינוך, כדי שהאופן הזה של תחושת ה'חיל ורעדה' בכל הקשור לחינוך הילדים יעברו הלאה, גם אחרי שהרב מבריסק עצמו כבר לא היה בהנהגת העדה, שכן הוא נפטר עוד לפני שסבא התמנה לעמוד בראש החינוך העצמאי.
אחרי אותו נאום, עוד היה סבי מרביץ תורה, ונקרא לשמש נכבדות במגוון תפקידים בעולם הישיבות, ואף היה ממייסדי ישיבת פוניבז' לצעירים שדרכה עיצב את דמותו של עולם הישיבות לצעירים כפי שהוא נראה כיום.
רק שנתיים אחרי פטירת הגרי"ז, הגיע הגר"א קוטלר זצ"ל במיוחד לארץ, כדי לשדל את סבא לקחת את הניהול של החינוך העצמאי בעקבות פטירת הגר"ז סורצקין שכיהן כיו"ר החינוך העצמאי, ורק בשנת תשכ"ז הצליח מרן הגרא"מ שך למנות אותו לתפקיד, לאחר שכמעט אילץ אותו בכח לקבל על עצמו את העול הניהולי.
הרב שך זצ"ל אמר אז, שהחינוך העצמאי חייב להיות מנוהל על פי דעת תורה, ובשל כך הפקיר סבי זצ"ל את כל עתידו הרוחני כאחד מגדולי ישראל, ולמרות שהיה מגאוני הדור הקדיש את שארית חייו לניהול החינוך העצמאי, דרכו העמיד תלמידים הרבה וקומם את עולם התורה, אבל לא שימש עוד בעצמו כראש ישיבה.
הפגישה המסתורית
"בכל אופן, באותו יום שישי, לא היתה לסבי שום דרך לנסות ולהבין את פשר הדבר, וכך הוא פשוט המתין עד יום ראשון בבוקר, אז השכים והקדים לנסוע לירושלים מוקדם ככל האפשר, כשלשם כך הוא גם ביטל את השיעור שהיה מוסר מדי בוקר בישיבה, ושבימים כתיקונם היה מקפיד מאוד שלא לבטל אותו בעד שום הון שבעולם.
"כך הגיע הגרצ"ש גרוסברד לירושלים, שם פעמיו לביתו של הרב מבריסק והגיע להיפגש עמו. הרב מבריסק נענה ואמר לו, שמאחר והיום אמורה להתקיים אסיפת החינוך העצמאי בתל אביב, ומאחר ובאותה אסיפה צפויה ליפול הכרעה לגבי האפשרות של שביתת המורים בכל מוסדות החינוך העצמאי, ביקשו ממנו להגיע לתל אביב ולדבר בפני המורים, אבל הוא, הרב מבריסק, אינו יכול לעשות זאת, כי הדרך לתל אביב קשה ואינה לפי כוחותיו. לכן הוא מבקש מסבא שישמע את מה שהוא היה רוצה לומר בפני המורים בתל אביב, ולאחר מכן ייסע סבא לתל אביב ויישא דברים בפני המורים, בשם הרב מבריסק…
"ואכן סבא שם אוזנו כאפרכסת, ולאחר מכן גם רשם את הדברים בראשי פרקים, וכך אמר לו הרב מבריסק לומר למורים הרוצים לשבות:
"מנהג היה להם ליהודי בריסק, כשהגיע בחור לגיל הגיוס לצבא, היו הולכים איתו לרופא העירוני, והלה היה 'בודק' את הבחור עד שמצא איזה פגם גופני. אם הרופא לא מצא פגם, היה דואג למצוא כזה למרות שהוא אינו קיים כלל ועיקר. לאחר מכן היה הרופא יושב לנסח מכתב, בו הוא מפרט את כל 'הבעיות הרפואיות' של אותו בחור.
"כשהיה הרופא מסיים את מעשיו, היה אביו של הבחור מעניק לידיו מעטפה עם תשר מכובד כמנהג בעלי בתים חשובים. הסכום שהיו צריכים להכניס לאותה מעטפה היה ידוע ומפורסם בפי כל יהודי העיירה.
לאחר מכן היו לוקחים את מכתבו של הרופא, דואגים שהוא יגיע לידי הפקיד המקומי הממונה על הגיוס לצבא, והלה היה פוטר את הבחור מחובת הגיוס, בגלל אי כשירות גופנית.
ויהי היום, ואחד מעניי העיר הגיע לרופא עם בנו המיועד לגיוס. הרופא ניאות 'לבדוק' את הבחור, ואף ניסח מכתב המפרט את המומים והבעיות הרפואיות שנמצאו במהלך הבדיקה.
סיים הרופא את מעשיו ופנה להגיש לאבי הבחור את המכתב, אבל שם לב שבידי האב לא היתה המעטפה עם התשר.
שאל הרופא את האב להיכן נעלם התשלום שמגיע לרופא, ואבי הבחור השיב שמאחר והוא עני מרוד ואין בידו פרוטה לפורטה, הוא נאלץ לבקש מהרופא שיתגוללו רחמיו ויעניק אך זאת הפעם את המכתב בחינם. הרי כל הסיפור לא לקח לו יותר מכמה דקות, ומה אכפת לו לרופא לתת מכתב אחד בחינם, כדי לעזור לבחור מסכן ואומלל שבסך הכל רוצה להימלט מחובת הגיוס לצבא.
הרופא התקצף והשיב לאב בחדות שהוא לא למד רפואה שנים ארוכות כדי לעבוד בחינם, על אחת כמה וכמה כשמדובר במכתב פיקטיבי שכולל תוכן שקרי, ואם הרשויות יתפסו אותו במעשיו, הוא עלול לשלם על כך בראשו, ובוודאי שמגיע לו תשלום הגון על העבודה והסיכון שהוא לוקח על עצמו.
אבי הבחור החמיץ פנים, ובחוסר רצון בולט הסיר מידו את שעון הזהב שקיבל לחתונתו, והניחו על שולחנו של הרופא, בהפטירו: "נו נו… אם אתה מתעקש לקחת ממני את שארית רכושי, קח לך את השעון הזה…".
עכשיו הרופא כבר נעלב. הוא גירש את האב ובנו בחמת זעם, והכריז כי גם אם יתנו לו מלוא ביתם כסף וזהב, הוא לא ייתן להם שום מכתב כדי לפטור את הילד מהצבא…
אותו אב עני לא ידע לשית עצות בנפשו, עד שלבסוף פנה אל הגר"ח סולובייצ'יק, ובקשתו בפיו שהרב יעזור לו לחלץ את בנו מהצבא מאחר והרופא שעוזר לכולם להיפטר מהצבא אינו מוכן לשתף פעולה במקרה הזה, וכאן סיפר האב לרבי חיים בריסקר את השתלשלות העניינים…
"אבי מורי זצ"ל קרא לי", סיפר הרב מבריסק זצ"ל לסבי הגרצ"ש גרוסברד, "ואמר לי שמאחר ויש לו היכרות עם הרופא הזה, הוא מבקש ממני שאני אגש לרופא, ואבקש בשמו של הרב סולובייצ'יק, לסייע לבחור הזה ולהעניק לו את המכתב הנדרש בתמורה לתשלום המקובל".
הלך הרב מבריסק לרופא ואמר לו שהוא בא אליו בשליחות אביו, בעניינו של אותו בחור…
הרופא רק שמע את שמו של הבחור ומיד החל לכעוס ולצעוק שהוא לא מוכן לשמוע עוד אף מילה בעניין, וכי מנוי וגמור עמו שלא לשחרר את הבחור הזה מחובת הגיוס. יהיה מה שיהיה, הוא לא ייתן לבחור הזה את המכתב גם לא בתמורה לתשלום כפול ומכופל, לאחר שאביו של הבחור פגע כך בכבודו והציג אותו כאחרון השודדים…
"המתנתי עד שהרופא סיים לבטא את זעמו", סיפר הרב מבריסק, "וכשנרגע מדבריו אמרתי לו ברוגע. אכן, הצדק עמך. אביו של הבחור לא נהג בך כראוי ולא היה צריך לעשות זאת. הוא בהחלט פגע בכבודך, ויש לך זכות מלאה להימנע מלעזור לו אחרי שנהג בך בצורה כזאת פוגענית.
"אבל שמע נא, דוקטור נכבד, האם בגלל שהאבא הזה לא היה חכם גדול, והתנהג בצורה שאינה הולמת את כבודו של הרופא, בגלל זה אתה רוצה לגזור על בנו יחידו גורל אכזר שכזה? הרי הוא בחור ישיבה עדין, הוא לא יצליח להחזיק מעמד בין כל הקוזקים החזקים שם בצבא, הוא יהיה ללעג ולמרמס, הוא עלול להיהרג במלחמה והוריו יאבדו את כל עולמם, רק בגלל שפעם אחת אביו הכעיס אותך. אתה חושב שזה מחיר הולם שכדאי לגבות מאדם שטעה? ואכן הרופא הבין את העניין, נרגע מזעמו וניאות לחתום על המכתב הנדרש".
"אחרי שסיפר את הסיפור הזה, אמר הרב מבריסק לסבא: "אמור להם, למורים, שהם אכן צודקים. הצדק עמהם. אף אחד לא יכול להכריח אותם לעבוד חודשים שלמים בלי לקבל שכר. יש להם את כל הזכות שבעולם לשבות ממלאכתם כמחאה על כך שלא משלמים להם את משכורתם.
"אבל אני, הרב מבריסק, לא הבעתי הסכמה להקמת החינוך העצמאי. לא הייתי בין התומכים, וגם כעת איני אומר שאני תומך בחינוך העצמאי. אבל המורים צריכים להבין דבר אחד. אם הם משביתים את החינוך העצמאי, הם גורמים לביטול של רוב התורה הנלמדת בארץ ישראל. האם זה דבר שהם מוכנים לגרום לו, למרות שהם צודקים?".
אצל מי להתלונן?
"הרב מבריסק סיפר אז עוד כמה סיפורים שאותם ביקש לספר למורים כדי להמחיש בפניהם את חומרת העניין.
"בין היתר אמר על עיר מסוימת שהיו שם שמשים בבתי הכנסת, שהיו להם טענות מאוד חזקות על הגבאים של הקהילות שהתעמרו בהם והעניקו להם יחס לא ראוי, ולא שילמו את שכרם כנדרש חלף עבודתם אשר עבדו בבתי הכנסת.
"כשנכנסו הבולשביקים לעיר וכבשו אותה, מיהרו אותם שמשים להתייצב בפניהם כדי להתלונן על כך שהגבאים מתעמרים בהם. "טוב שהגיע שלטון חדש כדי שיעשו פה סדר ויכריחו את הגבאים להתייחס לשמשים כראוי…", הם אמרו.
"וכי הטענות של השמשים לא היו צודקות", תהה הרב מבריסק, "ודאי שהם צדקו. הגבאים אכן לא נהגו בהם כראוי. אבל מה? כל אחד מבין לבד שהבולשביקים הם לא הכתובת הנכונה להפנות אליה תלונות מהסוג הזה, כי הם לא מעוניינים בטובת השמשים ולא בטובת הגבאים, הם רוצים לסגור את בתי הכנסת ולהחריב אותם.
"כך גם לגבי המורים של החינוך העצמאי שמנסים לפנות לגורמים חיצוניים שיעזרו להם מול הנהלת החינוך העצמאי, בגין משכורות שלא שולמו בזמן. בוודאי שהמורים צודקים, הטענה שלהם צודקת מאין כמוה, אבל למי הם פונים כדי שיפתור את הבעיה? למי שכל עצם קיומו של החינוך העצמאי ושל ציבור יראי ה', לצנינים בעיניו?
"הוסיף הרב מבריסק מעשה נוסף שהיה אתו עצמו, כשהיה רבה של בריסק, אז החלה מלחמת העולם הראשונה להכות באירופה, מה שגרם למחסור בתרופות ולכך שהמחיר של התרופות הלך והאמיר בקצב מסחרר.
מתוקף תפקידו כרב העיר, היה רבינו הגרי"ז אחראי גם על ה'מושב זקנים' של בריסק. יום אחד הגיע אליו הרופא הממונה על רפואת הקשישים בבית האבות, ואמר לרב שהתרופות הולכות ומתייקרות והנטל של המושב זקנים על קופת הקהילה הולך ונעשה יותר ויותר כבד.
"הרי מדובר על קשישים שלא יאריכו ימים", אמר הדוקטור, "אולי באמת צריכים לחסוך בהוצאות על תרופות, ואת הכסף ניקח כדי להעניק לצעירים שרעבים ללחם, וכך נשקיע את הכסף במקום שיניב תוצאות טובות יותר לאנשים שעוד יכולים לחיות שנים רבות…
"אמר הרב מבריסק: השבתי לאותו רופא שאנחנו צריכים לעשות את שלנו, ומאחר ומושב הזקנים מוטל על הכתפיים שלנו, אנחנו נספק לזקנים תרופות בכל מחיר, כל עוד נוכל לשלם את המחיר, ולגבי הצעירים לה' הישועה, אין זה מתפקידנו לגזול מהקשישים את התרופות שלהם כדי לפרנס בכסף זה צעירים.
"השלים הרב את סיפור המעשה ואמר: ומה אתם חושבים שהיה? אותם קשישים האריכו ימים הרבה יותר מאותו רופא שחשב שמיותר להשקיע בהם כסף לתרופות…
"עם הסיפור הזה השתמש מרן זצ"ל כמשל לנושא של החינוך העצמאי. וכי כדי לדאוג לפרנסת המורים מותר לבטל תורה מהילדים? הרי הילדים האלו עוד יאריכו ימים ויקימו משפחות ויצאו מהם דורי דורות, ומי יכול לקחת על עצמו את האחריות למנוע מהם לימוד תורה ולאפשר להם להסתובב ברחובות באפס מעש?
"ואכן, פעלו הדברים הללו את פעולתם, הדרשה שנשא סבא בפני המורים בשמו של הרב מבריסק חדרה ללבבות, השביתה בוטלה על אתר ומעולם לא יצאה אל הפועל. לא זו בלבד, אלא שמאז ועד כה, על אף שהתחלפו כבר מספר דורות של מורים ומנהלים, מעולם לא היתה שביתה בחינוך העצמאי, כי הדברים היוצאים מן הלב, נכנסו ללבבות, וקנו שביתה לנצח נצחים".