"אשה ריח ניחוח לה'" (א, ט)
קרבן לה' נקרא בתורה בשם 'אשה', ומבאר רש"י שאשה לשון אש, ובא לומר לנו שכשישחטנו יהא שוחטו לשם האש.
וזה טעון ביאור! מדוע קרבן נקרא על שם האש של ההקרבה?! מדוע לא על שם השחיטה עצמה שהיא עיקר המלאכה בקרבן ויקראו לקרבן 'שחוט ריח ניחוח לה'?!
ובשפתי חכמים הוסיף לבאר על דברי רש"י שהכונה לשוחטו לשם אש – שישרפנו לגמרי באש ולא לצלותו וישאר ממנו דבר.
מדבריהם מתבאר לנו יסוד גדול בעבודת ה', קרבן מסמל את הקרבת כל עצמיותו לה', שכל מחשבתו היא לה' לבדו, ולכן קרבן צריך לשורפו באש ששורפת הכל ולא נשאר כלום, הכל לה' בשלמות! וכעין זה מתבאר בדברי הרמב"ן כאן.
זה הטעם שנקרא קרבן 'אשה' על שם הקרבתו באש ששורפת הכל, ובזה מסמל כי הקרבתו לה' מכל לבו ומחשבתו לבלתי אשאיר לעצמו שום דבר! וכך כל עבודת ה' שלו צריכה להיות בלתי לה' לבדו!!
סיפר הגאון רבי חיים ברמן שליט"א: כאשר הרב מפוניבז' הג"ר יוסף שלמה כהנמן זצ"ל היה רוצה להדגים את דביקותם של גדולי הדורות שעמלו בתורה היה מספר, כי בזיכרונו נחרט היטב מעשה שהיה כרבה של העיר טבריק שבליטא.
רב זה היה ידוע בגאונותו ובשקידתו המרובה, במלחמת השלם הראשונה כאשר קו החזית היה לא רחוק מטבריק, הבחינו החיילים הרוסיים בשעת לילה מאוחרת באור המנצנץ מחלון ביתו של אחד מתושבי העיירה, מיהרו החיילים להסתער על הבית בהיותם בטוחים כי מדובר כאן במרגל לטובת הכובש הגרמני המאותת לגרמנים ע"י אור הנר הדלוק.
משהגיעו החיילים לבית פרצו לתוכו ומצאו שם את ר' אהרון רב העיר כשהוא רכון על הרמב"ם ושקוע בלימודו, עובדה זו לא שינתה את הערכתם כי מדובר כאן במרגל, אי לכך הודיעו לר' אהרון בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים כי הם עומדים להוציאו מיד להורג באשמת ריגול.
רבה של טבריק אשר ידע והכיר את מידת אכזריותם של צבאות רוסיה הצארית, השיב ואמר להם, אם אכן נגזר עלי להיות מוצא להורג אני מקבל עלי את הדין, אך בקשה אחת לי אליכם ואנא מלאו את בקשתי האחרונה! אני עסוק עתה כל כולי בבירור הלכה מוקשה ברמב"ם, במטותא מינייכו המתינו לי שעה קלה עד אשר אבהיר לעצמי את משמעות הקטע הקשה הזה ברמב"ם.
לתדהמתם של החיילים לא היה גבול, מי שמע כדבר הזה, אך דא עקא תדהמה זו גרמה לכך שהם נענו בחיוב לפנייתו של הרב ואמרו לו שאכן הם מוכנים להמתין עד אשר יסיים את עיונו.
תוך כדי המתנתם לרב בביתו עד שיגמור את לימודו, חל מפנה מפתיע במצבה הצבאי של העיר, הגרמנים פתחו במתקפה רבתי והחיילים הרוסיים המופתעים נסו על נפשם. וכך בזכות שקידתו העצומה ודבקותו המוחלטת בה', ניצל הרב מטבריק מציפורני חיות הטרף הללו.
מספר הגאון רבי ראובן קרלנשטיין זצ"ל בספרו יחי ראובן: בהיותי באמריקה הצטרף אלי לעזרתי יהודי חשוב שהרבה להתחסד איתי, נסע עימי עד סן פרנסיסקו ולעוד מקומות, והוא היה מקורב מאד לאדמו"ר מבאבוב זצוק"ל.
הוא סיפר לי שבמשך השנים שם לב לדבר מעניין, כל יום בקביעות אחרי הצהרים בשעות ארבע חמש, הגבאים היו מניחים לפני הרבה כמה עוגיות פשוטות, קיכלאך, הרבי היה מברך עליהם מזונות ואחר האכילה מברך על המחיה בדבקות גדולה.
פעם אחת קרה שלא היו עוגיות ושאלו את הרבי האם להביא תפוחים במקום? אמר הרבי 'לא אני רוצה דוקא את הקיכלאך…' ולא הבינו מדוע. כמה חודשים לפני פטירתו אחד מבאי הבית אזר אומץ ושאל את הרבי על מנהגו זה לאכול דוקא עוגיות. והשיב הרבי 'הברכה היחידה שאומרים בה "ונברכך עליה בקדושה ובטהרה" היא ברכת מעין שלוש, איני יכול לעבור יום אחד מבלי לומר להקב"ה "ונברך עליה בקדושה ובטהרה"'.
כזו היתה דבקותו של הרבי זצ"ל באמירת הברכות יום יום!