אליעזר (לייזר) רוט
731 יום אחרי שכלל ישראל החל ברוב התרגשות ללמוד את פרק 'יציאות השבת' שבמסכת שבת, סיימו המוני בית ישראל בקול רינה והמון חוגג את הדף האחרון שבמסכת חגיגה, ובכך השלימו את לימוד כל סדר מועד, במשך 731 ימים, (פרט למסכת ברכות) יום אחר יום, ללא לאות וללא הפסקה.
לכבוד ציון הדרך המיוחד הזה, עם סיומו של הסדר הגדול ביותר בש"ס הבבלי, ביקשנו לשוחח עם שני אנשים מאוד מיוחדים, שיש להם חלק מכריע בהצלחתם של אלפי לומדים להגיע אל הרגע המיוחל הזה: הרה"ג ר' מאיר שפרכר והרה"ג ר' אפרים סגל, שני מגידי שיעורים ב'דרשו', המוסרים שיעורים מוקלטים ומצולמים בסגנונות מיוחדים, בלשון הקודש ובאידיש, לעשרות אלפי לומדים קבועים המאזינים לשיעורים שלהם מדי יום ביומו, מי בבית, מי ברכב ומי בהמתנה לאוטובוס בדרכו למקום העבודה שלו או לשמחה משפחתית.
- מסיימים סדר מועד, איך ההרגשה?
הרב אפרים סגל: ההרגשה עילאית! לחשוב על כך שמאחוריך הקלטת 736 שיעורים!! תכפיל זאת בשניים [אידיש עברית] מדובר ב-1,472 שיעורים – כשמאחורי כל שיעור שעות של לימוד והכנה מדוקדקת, וטרחה מרובה בהקלטות מדויקות, ולפעמים צריך להקליט 4 ו-5 פעמים קטעים מסוימים עד שהדברים יהיו ברורים ומובנים.
להיזכר בכל הרגעים המרגשים של סיום מסכת נוספת, מי מדבר על השמחה בסיום מסכת כמו עירובין בה ההשקעה היתה יוצאת דופן באופן מיוחד.
ולהיזכר גם ברגעים המאתגרים יותר, כמו למשל בשלהי תש"פ בעיצומה של מסכת עירובין – הקלטת שיעורים תוך כדי תחלואה ב'קורונה' באולפן מאולתר שנבנה בבית עקב הבידוד, כאשר ההקלטה נעצרת מדי פעם לטובת שיעול שמקל על הליחה החונקת…
וגם בימי שמחת חתונת ואירוסי הילדים שיחי', לפני ואחרי השמחה לשבת ולהקליט….
מעניין במיוחד שדווקא האתגרים הגדולים שצלחנו הם אלו שאנחנו זוכרים בסיום. הם אלו שמעניקים לתחושת הסיפוק תוספת מיוחדת….
הרב שפרכר: אני חושב שמעולם לא הצלחתי להרגיש את הביטוי 'הלב עולה על גדותיו', כפי שהרגשתי אותו כשסיימתי למסור את השיעור האחרון במסכת חגיגה. זאת הרגשה מיוחדת במינה. איך הגדיר זאת הרב סגל: "הרגשה עילאית", אכן, הרגשה עילאית!
בהחלט, עברנו תקופה לא פשוטה. הנה, אנחנו כאן, מסיימים את סדר מועד בשמחה עצומה, יצאנו מחוזקים ומחושלים למרות ועל אף כל הקשיים, וזה חיזוק עצום וגדול במיוחד לקראת תחילת לימוד מסכת יבמות, שנחשבת לאחת המסכתות הקשות בש"ס.
אנחנו כבר התמודדנו עם קשיים יותר גדולים, הצלחנו לשרוד גם בתקופות של בידודים וסגרים והגבלות על מפגשים חברתיים, למדנו בחוץ, בחצרות, על הגגות, במרפסות, דרך הטלפון וגם בחדר המדרגות.
- ספרו לנו על תגובות מעניינות שקיבלת מהלומדים, ושגרמו לכם לשנות אולי את צורת ההגשה או תוכניות שהיו לכם בעניין?
הרב סגל: עם רוב הלומדים אין לי בכלל היכרות וכמובן שהרוב גם לא מגיבים, אבל גם המיעוט שכן מגיבים זה הרבה מאוד תגובות ויש הרבה סיפורים שעוסקים בתגובות.
תגובה מיוחדת קיבלתי פעם במכתב מאיש חינוך ומנהל ת"ת גדול וידוע בניו יורק, שגם משמש כמגיד שיעור דף היומי בבית כנסת מפורסם שם, בתוך הדברים כותב כך: 'הבהירות של השיעור הוא להפליא. אף פעם לא מתבלבל וגם לא מבלבל השומע. אתם מוסיפים –'רעדט אויס' – מה שצריך לשיעור עבור ההבנה הבסיסית, ולא יותר ממה שצריך'. זה מאוד חיזק אותי להמשיך בסגנון השיעור – מצד אחד לא לפספס נקודות הנחוצות לפשט, ומצד שני לא להתרחב יותר מדאי.
אני אזכיר כאן רק עוד תגובה אחת שעשתה אצלי שינוי בצורת החשיבה: תקופה אחרי שהתחלתי למסור שיעורי 'הדף היומי בהלכה', שמתי לב שלא קיבלתי בכלל תגובות על השיעור באידיש, וחשבתי לעצמי שאולי כדאי להפסיק עם מסירת השיעור הזה. מדובר בהכנה לא פשוטה, טרחה מרובה, ואם בסוף אף אחד לא מאזין, אז אולי חבל על ההשקעה?
בעודי מתלבט סובבה ההשגחה העליונה שיפגוש אותי יהודי שלא הכרתי. הוא מיד זיהה אותי ופנה אלי באידיש בשמחה גדולה: "אתה הרב אפרים סגל??? אתה לא יודע איך אני שמח לפגוש אותך. אני לומד כל יום 'דף היומי בהלכה' ולאחר מכן צופה בשיעור שלך ונהנה מכל רגע, זה חזרה נפלאה עבורי, וכבר מזמן חשבתי שאני צריך להודות לך על כך!".
אמרתי לעצמי, אם יש לומד אחד שהשיעור הזה עוזר לו, המשמעות היא שהוא כן שווה את המאמץ! כמובן שהמשכתי למסור את השיעור ובהמשך ב"ה הגיעו עוד הרבה תגובות שמלמדות על כך שיש לו בהחלט ביקוש גדול.
הרב שפרכר: התגובות אכן מגיעות מכל קצווי הארץ, וגם מחו"ל. יש לנו לומד אחד קבוע שמתגורר באודסה שבאוקראינה, ומכהן כאחד מרבני העיר שם. הוא שוחח איתי בשבוע שעבר ואמר לי: "נו, מתחילים עוד מעט יבמות, הרב שפרכר, אני סומך עליך שתעזור לנו לעבור את המסכת כי ברור לי שבלעדיך לא אצליח ללמוד אותה…".
כמובן שהמחמאה היתה מאוד גדולה, אבל אני חושב שהחלק היותר חשוב בסיפור הזה הוא שיושב אדם באודסה, אזעקות מנסרות את החלל, התושבים נערכים לקראת המתקפה הרוסית הקרובה לבוא, והוא מה מעסיק אותו? איך ללמוד מסכת יבמות!!! אשריכם ישראל!
באשר לשאלה אודות תגובה שגרמה לי לשינוי כלשהו, אני יכול לספר שאני תמיד אוהב להרחיב גם בעניינים הפחות מרכזיים בדף, אבל כשלמדנו מסכת ראש השנה, היה שם מקום שבו רש"י נכנס להסביר כל סדר גלגל המזלות, ואני מאוד התלבטתי ואפילו התייעצתי עם חבר אם להיכנס לזה או לא, כי היה ניתן להסביר גם בלי לפרש ולפרט את המהלך של גלגל המזלות אבל בסופו של דבר החלטתי לא לעשות לעצמי הנחות, נכנסתי לעניין למדתי אותו כמו שצריך ובשיעור הסברתי אותו בשפה ברורה ונהירה.
ביום שבו למדו את הדף הזה קיבלתי טלפון נרגש מיהודי שאמר לי: "למדתי את הדף, ולא הצלחתי להבין את הרש"י עם גלגל המזלות. האזנתי לכמה שיעורים מוקלטים וכולם התחמקו מזה, ואז נזכרתי שיש את השיעורים של הרב שפרכר, הוא בוודאי לא דילג על החלק הזה. האזנתי לשיעור שלך ואכן לא התאכזבתי!
התגובה הזאת, חוץ ממה שהיא מאוד החמיאה לי כמובן, היא גם הציבה לי רף מחייב גבוה מאוד. הציבור מצפה ממני לרמה גבוהה של פירוט והסברה, אני לא יכול לאכזב את הציבור…
- מסכת יבמות, סביר להניח שיש הרבה לומדים שחוששים כשמתחילים את המסכת הזאת. איך אנחנו יכולים לחזק אותם ולנטוע בהם תקוה שהם אכן יצליחו ללמוד גם אותה כמו שהצליחו ללמוד את כל המסכתות עד כה?
הרב שפרכר: נכון, מסכת יבמות היא לא מסכת קלה. הזהר הקדוש אומר ש'עני ורוכב על החמור' רומז לשלושת המסכתות הקשות שבש"ס שמתחילות באותיות אלו 'ע' 'נ' 'י'. לפי רוב הדעות האות י' מרמזת על מסכת יבמות. יש אומרים שזאת מסכת ידיים, אבל כולי עלמא מודו שמסכת יבמות היא לא מהמסכתות הקלות בש"ס.
אבל אחרי שכבר עברנו קשיים כאלו, יכול נוכל גם לקושי הזה בסייעתא דשמיא. אדם שלמד את כל סדר מועד, בנוסף למסכת ברכות, ועמד בכל התהפוכות שידענו בשנתיים האחרונות, לא יישבר מלימוד של מסכת יבמות".
מי שכבר למדו את מסכת עירובין, שהיא רמוזה באות ע' של 'עני', בוודאי לא נכנסים ללחץ. הם מבינים שגם מסכתות קשות נועדו שילמדו אותן, ושלכל יהודי יש סייעתא דשמיא מיוחדת ללמוד כל חלק מחלקי התורה שהוא רוצה ללמוד.
אבל גם מי שרק עכשיו מצטרף ללימוד 'הדף היומי', וכל דברי החיזוק שאמרנו עד כה לא נוגעים אליו, הוא לא למד בקורונה ולא למד את מסכת עירובין, עדיין אין סיבה להיכנס ללחץ. מסכת יבמות היא בהחלט מסכת שאפשר ללמוד אותה. הלימוד עצמו אינו קשה, ואינו מעבר ליכולת ההבנה של אדם רגיל. אלא מה? יש הרבה 'משפחות מורכבות' במסכת, וצריכים להכיר את ה'משפחות' הללו. צריך ללמוד את זה עם סבלנות, בלי לחץ ובלי פאניקה. לומדים בצורה רגועה, מכירים את ה'משפחה' שעליה מדברים בכל פעם, מי ההורים, מי הדודה, והאמא שלה ובעלה ואשתו וכו', וככה מתקדמים.
באידיש יש פתגם ידוע שאומר "חאפ נישט קיין הייסע לאקשן" כלומר, אל תחטוף אטריות חמות… אכול בסבלנות, המתן שיתקררו מעט ותוכל לאכול ולהינות מהאוכל. אותו הדבר בלימוד גמרא, לא צריכים לרוץ לשום מקום. לומדים בנחת, ומגיעים רחוק בסייעתא דשמיא.
לגופו של עניין, יש ספר שחיבר רבי טוביה וולף בשם 'מראה יבמות', זה ספר נפלא שעושה סדר בכל המשפחות המורכבות ומבאר בצורה נפלאה את המסכת. אני מאוד ממליץ למי שחושש מלימוד 'יבמות' להצטייד בספר הזה שבוודאי יעזור לכל אחד לצלוח את המסכת בצורה טובה בעז"ה.
ה'עוילם' אומר שמסכת יבמות מתחילה בחמש עשרה צרות… אני חושב שצריך לדקדק בדברי המשנה כתוב שמה "פוטרות חמש עשרה צרות", כלומר על ידי לימוד המסכת הזאת אפשר להיפטר מכל הצרות שבעולם בעזרת ה'.
ועוד דבר קטן אני רוצה לומר למי שמאוד חושש מהמסכת. קחו בחשבון ש'יבמות' היא מסכת של 121 דף. רק 49 דפים מתוכם הם החלק המורכב יותר. רוב המסכת דומה לכל מסכתות הש"ס האחרות, יש נושאים מאוד מעניינים ולא מורכבים, יש מושגים חדשים שמעשירים מאוד את הידע, ויש גם לא מעט אגדתות מעניינות מאוד. זאת מסכת מלאת מתיקות ולא הייתי ממליץ לאף אחד לוותר עליה!!!
הרב סגל: "מישהו שאל אותי אם זה מלחיץ אותי ללמוד מסכת יבמות מול המצלמה… אמרתי לו ש'מלחיץ' זו מילה דלה מכדי לתאר את ההרגשה. ישנה הרגשת אחריות כבדה בפרט שבד בבד עם התחלת המסכת התחלתי גם את המחזור החדש במסירת שיעורים ב'דף היומי בהלכה', והוספתי גם שיעורים בעברית. אך מאידך יש ביטחון ואמונה בסייעתא דשמיא שמובילה אותי תמיד בכל הקשור לזיכוי הרבים.
"בשעה שאנחנו מדברים אני כבר עומד אחרי הקלטת כמה דפים ביבמות, ונוכחתי לראות שאמנם זה לא כ"כ קל להסביר את העניינים, אך לא 'כצעקתה'… ונרגעתי קצת".
הרב שפרכר: "האמת שאת הדף הראשון הקלטתי כמה פעמים עד שיצא בצורה טובה. כי בכל פעם תוך כדי מסירת השיעור הרגשתי שאני לא מדבר מספיק בבהירות, שמשהו לא חד ורהוט עד הסוף, פשוט עצרתי את ההקלטה, ואז ניסיתי שוב להקליט. כדי לתת ללומדים גישה חלקה ככל האפשר למסכת הזאת".
הרב סגל ממשיך את דבריו: כשאני מגיע לדפים כאלו, ובעצם לפני כל שיעור אני משתדל לחשוב לעצמי ש"לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון" – אני עושה את ההשתדלות המקסימלית מבחינתי לערוך את ליבי שיהיה מוכן למענה הלשון שישים ה' בפי ללמד לעמו ישראל תורתו הקדושה בהבנה.
לימוד מסכת יבמות הוא אמנם לימוד מורכב, אך מצד שני מאוד מאתגר, מושגים חדשים ולא תמיד מוכרים, והרבה סוגיות שאמנם מורכבות אך מאוד מלהיבות בסברות מחודשות – צריך לזכור את דברי ה'אגלי טל' הידועים בהקדמתו וז"ל: 'כי זה היא עיקר מצות לימוד התורה להיות שש ושמח ומתענג בלימודו ואז דברי תורה נבלעין בדמו. ומאחר שנהנה מדברי תורה הוא נעשה דבוק לתורה' וכמדומני שבמסכת יבמות אפשר גם אפשר להתענג, בפרט שכשאדם עמל ולבסוף מבין הרי התענוג גדול יותר.
אך כמובן העצה הטובה ביותר עבורי ועבור כל אדם באשר הוא, כמו על כל דבר בחיים – תפילה! לכוון בברכה 'אהבת עולם' ובברכת אתה חונן, וכמובן להתפלל בלשון שלך בכל יום על הדף של היום – שתזכה ללמוד ולהבין.
אני רוצה לתת כאן טיפ קטן למגידי השיעורים שקוראים את הדברים: ראשית, כמובן מי שיכול להיעזר בתרשימים זה יכול מאוד לעזור. אמנם למי שמסביר בלי תרשימים, לפעמים חושבים שאם רוצים להסביר מקרים של איש ואשה ואחים וכו' כדאי לתת להם שמות ו'לבנות מבנה משפחתי', כגון: ראובן נשא את לאה ואת רחל, ורחל היא בתו של שמעון אחיו, ויש להם אח נוסף ששמו לוי שנשא את עדה וצילה….. לדעתי זו טעות, כי בדינים שיבואו אח"כ הלומד צריך להחזיק ראש מי היבמה ומי הצרה ומי המייבם, הרבה יותר טוב להשתמש בביטוי ההלכתי שלהם 'היבם' 'הצרה' 'המייבם', 'האח הנוסף', מאשר "לתת" להם שמות, כמובן שזה לא כלל, וגם אני נותן בשיעורים שמות באופן שזה יכול לעזור, אך צריך תמיד לשקול את האופן הטוב ביותר להסברה הטובה ביותר.
- יש חשש שחלק גדול מהלומדים יפלו חלילה ולא יצליח לסיים יבמות?
הרב סגל: קודם כל, גם מי שחושב שלא יצליח לסיים זו לא סיבה לא להתחיל, כל דף שהוא ילמד ויבין זה קנין נצחי לעולמי עד.
כמו כן, אסור ליפול ליאוש, גם אם יום אחד לא הבנת כ"כ את הסוגיא המורכבת זה לא אומר שכך יהיה גם בדפים הבאים, וזו לא סיבה לעזוב את המסכת ולחכות למסכת הבאה [שגם היא לא כ"כ קלה….]
אך כמובן שכל אחד יכול לעשות לעצמו תמריצים ומחויבויות שיעזרו לו לעמוד ביעד של לימוד כל המסכת הקדושה בהבנה.
וצריכים לזכור קודם כל ש'לפום צערא אגרא'. אם הלימוד קשה, השכר גדול שבעתיים, נו… כדאי לוותר על כזה שכר עצום???
אני רוצה להוסיף כאן סיפור שקרה איתי בעבר כשהייתי מוסר שיעורים בפני קבוצת לומדים, ולפעמים הייתי אומר בתחילת השיעור: רבותי! היום יש דף קשה, 'און מדארף זיך אונטערגאטלן…', כלומר צריכים לחגור את האזור ולהתכונן ל'מסע לא פשוט'. אחד הלומדים היה אומר לי תמיד: לנו אין דף קשה, רק למגיד שיעור יש דף קשה! כלומר, הקושי הוא למג"ש להתכונן יותר זמן ולתכנן את ההסברים וגם לעבוד קשה יותר להסביר, אבל הלומדים ממילא מקבלים כל יום את ההסברים הנחוצים להבין את הדף, כך שהקושי נופל עליך ולא עלינו.
כמובן שהוא הגזים קצת, כי יהיה המג"ש בכושר ההסברה הגבוה ביותר, עדיין יש הבדל עצום בין הריכוז הדרוש להקשיב לשיעור על דרשות באגדה על פסוקי המגילה לבין זה הדרוש להקשבה לשיעור על 'צרת צרת ערוה' וכדו', אך יש בזה משהו מן האמת – אנחנו כלל מגידי השיעור משתדלים להנגיש את דף הגמרא והלומדים צריכים רק להתרכז כראוי ולקלוט את הדברים אז מה הלחץ הגדול?….
ובעז"ה בח' תמוז הבעל"ט נוכל כולנו להביט אחורה בסיפוק על המאמץ הגדול שעשינו למען הבנת התורה הקדושה בלימוד מסכת זו – ולחגוג ברוב שמחה את הסיום במאמר הידוע [שמסיים עוד כמה ממסכתות הש"ס] "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם……" – וכשם שזכיתם להתחיל ולסיים מסכת יבמות כך תזכו להתחיל ולסיים שאר מסכתות הש"ס ולהרבות שלום בעולם!