סיפר הגרב"מ אזרחי שליט"א: בהיותי בחור צעיר טיילתי פעם בתקופת בין הזמנים בעיר פתח תקוה בשעת חצות ליל. והנה הגיעו לאוזני צלילי הוד ענוגים של השתפכות הנפש אל אלוקיה, לימוד מוסר מתוך הזדככות והיטהרות נפשית, מין שירת כיסופים אל בורא העולם.
פניתי לחברי ואמרתי: בואו ונלך אחר הקול. ככל שהתקרבנו הלך הקול והתגבר כשאגת ארי, עד שהגענו אל היכלה של ישיבת לומז'ה וראינו את הגר"א משקובסקי זצ"ל, שהיה אז בחור, יושב ומתמיד ליד כותל המזרח, פרוש ומובדל מכל העולם…
"והנה, המשיך לספר, "הזדמן שלאחר עשרות שנים החילותי לומר 'חבורות' בישיבה בכפר חסידים, ומפני הכבוד ירדתי לכפר ליתן שלום לראש הישיבה. באישון ליל תרתי אחר מעונו, חפשתיהו ולא מצאתיהו. לפתע הבחנתי באור הבוקע מבעד לאילנות. שמתי פני לשם. עמדתי כמסומר במקומי מבלי יכולת להניע איבר, שומע הייתי באותו רגע בדיוק את אותם צלילים של לימוד המוסר ששמעתי בימי חורפי. חשבתי שהנני חולם בהקיץ.
התקרבתי אל החלון וראיתי את אותו בחור מישיבת לומז'ה, אשר על אף היותו ראש ישיבה מפורסם וסב לנכדים, נשאר אותו בחור כשהיה…"
(משל האבות)
שאלה מלפני 50 שנה
בספר 'דרכי החיים' מצאנו מעשה שרשם אחד מנכדי מרן הגרמ"י ליפקוביץ זצ"ל ברשימותיו:
"הלכתי עם זקני מו"ר (שליט"א) [זצ"ל], וניגש תלמיד אחד שלמד אצלו לפני כחמישים שנה, ושאל התלמיד האם הרב זוכר אותי. ומיד השיב לו זקני שהגיע לישיבה קטנה מבאר שבע עם עוד כמה בחורים וכי הוא היה הטוב שביניהם.
"והוסיף ואמר לו: אזכיר לך שאלה ששאלת אותי, והיא מה יעשה כשחוזר לביתו בבאר שבע בבין הזמנים וכדומה ורוצה לילך לבית הכנסת, וצריך לעבור דרך מקום פריצות. והשבתי לך שלתפילת שחרית שאין מצוי עדיין פריצות תלך להתפלל בביהכנ"ס, ואילו תפילות מנחה ומעריב תתפלל ביחידות בבית".
ואם כך לגבי תפילה במניין – כמה זהירות נדרשת בטיול לשם תענוג גרידא, שלא לעבור ולא לדרוך במקומות מועדים ומסוכנים מבחינה רוחנית? נקודה למחשבה.
עוד ביצה לארוחת בוקר
היה זה בבין הזמנים של קיץ שנת תרצ"ה, בהיות הגה"צ רבי יחזקאל לווינשטיין זצ"ל משגיח בישיבת לומז'ה בפתח תקוה, לפני שנסע למיר בפולין. כבר אז היה ידוע בעבודתו על עצמו להתרחק מהנאות עוה"ז וצרכי הגוף. אמנם סיפר המשגיח, כי חשב לעצמו שגם הוא צריך הבראה בבין הזמנים ולחזק את גופו, ועל כן חשב להוסיף ביצה לארוחת הבוקר ולהקדים ללכת לישון מדי ערב.
ביום הראשון של בין הזמנים מצאה הרבנית דם בביצה, ובערב בשעה שרצה ללכת לישון הגיע בחור אחד כאורח והתכנית שוב השתבשה.
הסתובב המשגיח הלוך וחזור בחדרו והוכיח את עצמו, ושמעוהו ממלמל: "מ'נעמט זיך, מנעמט זיך" [לוקחים, לוקחים…]. לאותו בחור שהגיע אז לביתו של המשגיח ושמע בתמיהה את דברי המוסר מבלי להבין, הסביר המשגיח: "חושבים שהעולם הזה הפקר ולוקחים לוקחים בלי חשבון ושיקול דעת ממי לוקחים ומדוע".
(רבי וועלוול)