יעקב א. לוסטיגמן
וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו ויקרא כא' י'
אחד מגדולי המוהלים המומחים והמפורסמים בדורנו הוא המוהל הרה"ח רבי שלמה גלבר שליט"א, דור רביעי למוהלים, ומי שזכה להעמיד מאות תלמידים המשמשים כמוהלים בכל תפוצות ישראל, ועוד ידו נטויה בלימוד אומנות המילה ובמילת ילדי ישראל לאלפים ולרבבות.
גם אביו של הרב גלבר לפניו היה מוהל ותיק ומומחה בדורו, ולפניו סבו ואבי סבו. זכה הרב גלבר וגם בנו הרה"ח רבי יואל גלבר כבר התפרסם ברחבי הארץ והעולם כמוהל מומחה בפני עצמו, דור חמישי למשפחת מוהלים, זריז ורגיל במלאכתו המבוקש גם במקרים של בריתות מורכבות המצריכות מיומנות מיוחדת.
פרט מעניין נוסף ובעל חשיבות אודות הרב גלבר, הוא עובדת היותו אחיינו של מרן פוסק הדור הגר"ש הלוי ואזנר זצ"ל, בעל 'שבט הלוי'. עובדה זו, העניקה לרב גלבר גישה פתוחה וחופשית אל עמוד ההוראה של הדור, וכך מעבר להיותו מוהל מומחה ומפורסם, הוא גם זכה להיות מי שליבן עם מרן בעל 'שבט הלוי' את הסוגיות השונות של הלכות מילה, ואף קבע מסמרות כיצד יש לנהוג במקרים כאלו ואחרים, כשבין היתר היה זה שהנחיל לרבים את עמדתו של מרן הגר"ש ואזנר זצ"ל בסוגיות שונות בהלכות מילה.
הודות למלאכת הקודש בה מחזיק רבי שלמה גלבר, ועובדת היותו מעתיק השמועה מפי מרן ה'שבט הלוי' זצ"ל, זכה הרב גלבר להתחבב מאוד על רבים מגדולי ישראל בדורנו, אדמו"רים ורבנים מכל העדות והחוגים.
אבל קשר מיוחד במינו היה לרב גלבר עם מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל, ועיקרו של קשר זה נוגע בפטור שפטר הרב גלבר את מרן שר התורה פעמים רבות, מהצורך לומר תחנון, ועל כך נסובה השיחה שערכנו עמו, בשולי שמחת הברית לבן ידידינו, מחשובי ואהובי אנשי משרד 'דרשו' הרה"ח רבי יחיאל גולדברג הי"ו.
"היה זה לפני שנים לא מעטות", סיפר הרב גלבר בשיחה עמנו, "קיבלתי שיחת טלפון מאוד מעניינת מאחד מבני ביתו של מרן שר התורה זצ"ל: "הגאון רבי חיים קנייבסקי מבקש שתבוא להתפלל איתו מחר תפילת שחרית כוותיקין"…
"כמובן שלא איחרתי למלא אחר הבקשה והשכמתי לפנות בוקר כדי להתפלל עם מרן זצ"ל, ומאז זה הפך למנהג קבוע, מדי פעם הייתי מקבל 'צו גיוס', ולמחרת הייתי מתייצב לתפילת שחרית אצל מרן.
"מה היתה הסיבה? ובכן, מרן הגר"ח זצ"ל השתדל מאוד מאוד שלא לומר 'תחנון' בשום יום מימות השנה. אלא שהוא הקפיד שהדבר יהיה במסגרת ההלכה. בדרך כלל היתה לו סנדקאות כמעט מדי יום, ולכן לא היתה זו בעיה עבורו, ביום שהוא היה סנדק לא היו אומרים תחנון במניין בו התפלל. אבל מה קורה ביום שבו לא כובד הרב בסנדקאות? בכאלו ימים היו מזמנים אותי שאבוא להתפלל אצל מרן, כדי לפטור את מרן זצ"ל מהחיוב לומר תחנון. כשהחל משבר הקורונה והופסקו לחלוטין הבריתות אצל מרן, הייתי מגיע להתפלל אצלו בקביעות.
"מעניין לציין שמרן התייחס לעניין הזה ברצינות מאוד גדולה. זה היה חשוב לו מאוד, ומספרים שלפני שהביאו אותי כדי לפטור את מרן, היה הגבאי בבית המדרש 'לדרמן' אחראי להשיג מוהל או סנדק בכל יום שמרן זצ"ל לא כובד בסנדקאות, וכשקרה פעם שהוא לא הצליח למצוא מוהל כמה ימים רצופים, העיר לו מרן זצ"ל בדרך הלצה שאולי צריך למצוא גבאי חדש שכן ידע למצוא חתן או מוהל או סנדק בעת הצורך…
"זאת היתה אמנם הלצה בלבד, אבל היא בהחלט מספקת לנו הצצה לחשיבות העצומה שהקדיש מרן זצ"ל לעניין זה.
"לא זו אף זו, אני זוכר שפעם אחרי שהתפללתי אצל מרן שחרית כוותיקין כדי לפטור את המתפללים מחובת אמירת תחנון, הגיש אותי הגאון רבי אל'ה מן יבלחט"א אל מרן זצ"ל, ואמר לו באידיש: נו… מגיע לרב גלבר ברכה גדולה מאוד, הוא הציל אותנו היום מה'תחנון'…", ומרן כמובן נענה על אתר והאציל עלי מברכתו הטהורה.
"זאת אמנם היתה בדיחה, אבל היא משקפת את החשיבות של העניין בעיני מרן זצ"ל".
(במאמר המוסגר נציין כי נושא זה של אמירת תחנון הוא נושא רחב ועמוק מאוד, ומי יבוא בסוד קדושים, ולא בכדי מספרים חז"ל שאחותו של רבן גמליאל היתה אשתו של רבי אליעזר, והייתה מקפידה שלא יפול רבי אליעזר על אפיו, מחשש פן יארע אסון לרבן גמליאל, ואכן בפעם אחת שבא עני ודפק בפתח והייתה עסוקה עמו, נפל רבי אליעזר על אפיו ובאותה שעה נפטר רבן גמליאל, ועוד כהנה וכהנה, עד שמובא בפוסקים שהעניין שאומרים וידוי 'אשמנו בגדנו' לפני נפילת אפיים, הוא בגלל שבנפילת אפיים צריך למסור את הנפש ולכן צריכים להתכונן קודם כמו שמתכוננים לפני המיתה רח"ל, ובוודאי הדברים אמורים בקדושים וטהורים כמו מרן הגר"ח וכדו', שאמירת התחנון שלהם יש לה משמעות מאוד מאוד עמוקה, ועל כן השתדל מרן זיע"א בעניין זה).
'תחנון' בשדה התעופה
תוך כדי השיחה שאלנו את הרב גלבר שליט"א, אם הוא עצמו אומר 'תחנון' לעיתים. על אף שלא מיהר להשיב על שאלתנו, הבנו מתוך הדברים שמזה מספר שנים כבר לא אמר תחנון מאחר ובכל יום ויום הוא מוזמן למול ילדי ישראל. אחד ממקורביו ציין איזו פעם אחת בודדת שהרב גלבר טס לחו"ל לצורך מילת בנו של אדם המקורב אליו מאוד, וביום של הטיסה שיצאה בשעת בוקר, לא יכול היה לקבל על עצמו בריתות אחרות, כך שאמר פעם אחת בודדת 'תחנון' בבית הכנסת של שדה התעופה.
"היו כמה פעמים ששאלתי את מרן זצ"ל שאלות הלכתיות לגבי אמירת תחנון במקרה שיש סנדק בספק, כלומר התינוק קצת צהוב וכדו', ולא ברור אם תהיה ברית, האם הסנדק והמוהל ואבי הבן פטורים מתחנון ופוטרים את המתפללים עמהם באותו בוקר או לא. מרן זצ"ל פסק לי שגם כשיש ברית של מבוגר אין לומר תחנון. כמו כן שאלתי פעם על ברית לגר צדק, האם היא פוטרת מתחנון ומרן זצ"ל הורה שכן".
שאלנו את הרב גלבר אם הוא הציג את השאלות הללו גם בפני דודו, מרן הגר"ש ואזנר זצ"ל, אבל הרב גלבר מחייך ומשיב: "לגבי גר צדק לא שאלתי, ולגבי מקרה של ספק ברית, דווקא כן רציתי לשאול אבל לא העזתי… אני חשבתי שדודי בוודאי ינזוף בי וישאל אותי "מה אתה שואל כאלו שאלות בכלל". כי הגישה שלו לכל העניין של אמירת תחנון היתה הפוכה לגמרי. אדרבה, הוא השתדל מאוד שלא להיפטר מאמירת תחנון.
"פעמיים אירע שמרן ה'שבט הלוי' הורה לחתן שהתפלל עמו לצאת החוצה מבית הכנסת לפני סוף חזרת הש"ץ כדי שלא לפטור את הציבור מאמירת תחנון. פעם אחת היה זה בתענית אסתר, ופעם אחרת בשבעה עשר בתמוז ובשתי הפעמים היה זה מאחר שמרן זצ"ל לא רצה להפסיק את אמירת הסליחות.
"אבל אני יכול לספר סיפור מעניין מאוד בהקשר זה. בימי הרחמים והסליחות, הן בסליחות שלפני ראש השנה והן בסליחות של עשרת ימי תשובה, הייתי נוהג להתפלל שחרית אצל דודי ה'שבט הלוי' זיע"א, אלא אם כן התבקשתי לפטור את מרן הגר"ח מאמירת תחנון…
"מרן ה'שבט הלוי' ידע היטב שאני מוהל ושיש לי כל יום בריתות, ובכל זאת הוא התעלם מהעניין הזה והיו אומרים תחנון. אם לא הייתי אומר במפורש שיש לי ברית ושאין אומרים תחנון, היו אומרים. אני ידעתי שהרבי לא רוצה להיפטר מאמירת תחנון ולכן הייתי שותק, לא אמרתי תחנון עם הקהל אבל גם לא הצהרתי בקול שיש לי ברית וכך היו אומרים תחנון.
"באחת הפעמים מיהר מרן זצ"ל מאוד לאיזשהו מקום אחרי התפילה לצורך גדול, וכשנכנס להתפלל הוא ניגש אלי ושאל אותי במעין קביעה: "יש לך ברית היום, נכון?", כמובן שאישרתי את הדברים, ומרן הורה שלא לומר תחנון. כלומר, כשהוא היה רוצה להיפטר מאמירת תחנון לצורך גדול מאוד, הוא ידע להשתמש בי, אבל זה כל עוד לא אמרתי בפה מלא שיש לי ברית, הוא היה אומר תחנון בלי שום ניסיון להיפטר מהחיוב הזה".
לעשות טובה לשר התורה
לאחר סיפור הדברים המרתקים, שאלנו את הרב גלבר שליט"א, אם הפטור היומי שהיה מגיש למרן הגר"ח קנייבסקי זיע"א אכן זיכה אותו ביחס מיוחד של הכרת הטוב מצד מרן.
"בוודאי שמרן הכיר לי טובה ודלתו תמיד היתה פתוחה בפני כשהייתי צריך לשאול שאלות או לבקש ברכות, זכיתי לקרבה מיוחדת אצלו", משיב הרב גלבר.
"אבל אני חושב שעיקר הכרת הטוב שלו אלי היתה לא בגלל שפטרתי אותו מתחנון פעמים רבות, אלא בגלל מעשה שהיה וכך היה המעשה…
"באחת הפעמים באתי לבית מרן, כדי להזמין אותו לשמש כסנדק בברית ליהודי מבוגר שרח"ל לא נימול עד כה, וכעת מבקש להיכנס בבריתו של אאע"ה. הצעתי למרן, אני לא יודע למה הרגשתי דחף עצום לעשות זאת, שאולי הוא עצמו יבצע את המילה עצמה, כפי שנוהגים לעיתים שאבי הבן מל ומוהל מומחה מסייע על ידו.
"אנשי ביתו של מרן הסתכלו עלי בהפתעה מוחלטת, הם היו המומים מההצעה והיו בטוחים שמרן יסרב לה וידחה אותה על הסף, וכך אכן היה. מרן אמר לי שהוא יבוא לשמש כסנדק אבל הוא לא מוהל ואינו יודע למול…
"את הבריתות למבוגרים אני עורך במרפאה המיוחדת שיש לי בסמוך לביתי, בתנאים של חדר ניתוח, וכמובן שבבריתות כאלו אין קהל גדול. ואכן הגיע מרן, הכל כבר היה ערוך ומוכן, ורגע לפני הברית עצמה הגשתי למרן את כלי המילה ואמרתי לו: הנה, הרב יכול לקיים את מצוות מילה…
"מרן זצ"ל מאוד נבהל ברגע הראשון. הוא הסתכל עלי כלא מאמין, "אני לא מוהל!!!", הוא אמר לי.
"איני יודע מהיכן קיבלתי את האומץ, עמדתי על שלי ואמרתי למרן שזאת בכלל לא בעיה ואני עומד כאן להשגיח עליו שלא יגרום לשום נזק חלילה ואין לו שום סיבה לחשוש.
"מהשם היתה זאת, וכשראיתי שמרן מתלבט אם לקבל את ההצעה או לא, אמרתי לו באומץ לב לא אופייני: "שהרב יוריד מהיהודי הזה את האיסור 'כרת' החופף עליו, ועל ידי זה תהיה המתקת הדינים לכלל ישראל!".
"ואכן, מרן נתרצה ובירך בהתרגשות רבה את ברכת 'על המילה' בפעם הראשונה בחייו. הוא היה ידוע ברדיפתו אחר מצוות נדירות וכך זכה בפעם הראשונה לקיים מצוות ברית מילה.
"אחרי אותה ברית מרן היה בשמחה מאוד מאוד גדולה, הוא הודה לי מעומק הלב על החסד הגדול שעשיתי עמו. הוא נשאר עד סוף הברית של המבוגר וגם אמר את הברכות שלאחר המילה.
"לאחר שהגיע הביתה, ביקש מרן כמה ספרים לעיין בהם, ולאחר מכן הורה לנאמן ביתו רבי ישעיה אפשטיין, שיתקשר אלי ויבקש שאם תהיה הזדמנות אולי אתן לו למול גם גר צדק.
"אני משתדל לברך את כל הברכות ששייך לברך בזמן הזה, ומאחר ויש ברכה מיוחדת על מילת גרים, אני רוצה למול גר, דבר שעד כה לא חשבתי שאזכה לו…" הסביר מרן.
"הבטחתי, שבלי נדר ובעזרת ה', אני אקרא למרן בפעם הבאה שיזדמן לי למול גר, ואכן כעבור זמן מה הופנה אלי גר צדק, ירא שמים גדול, שביקש להיכנס בבריתו של אברהם אבינו ולבוא תחת כנפי השכינה.
"יצרתי קשר עם בית מרן והזמנתי אותו למול את הגר, ואכן הגיע מרן, ובדחילו ורחימו הוא בירך בהתרגשות גדולה את הברכה שאומרים לפני מילת גר והברכה שאומרים אחרי מילת גר, וכמובן גם מל אותו בפועל כשאני עומד לסייע על ידו". את השמחה העצומה שנראתה על פניו באותו מעמד, אי אפשר בכלל לתאר", מתאר הרב גלבר.
בהמשך לסיפור ששמענו מהרב גלבר, נציין כי באחרונה התגלגלה לידינו הקלטה של נכד מרן זצ"ל, יבלחט"א הג"ר גדליה הוניגסברג שליט"א, שמספר שפעם אחת הוא נכנס לבית מרן וראה שהוא בשמחה לא רגילה, ממש שמחה עצומה "כמעט שיכרון של שמחה", הוא מגדיר זאת. (האזינו לקטע המדובר החל מהדקה השניה:)
העז הנכד ושאל את מרן לשמחה מה זו עושה, מה יום מיומיים, והשיב לו מרן שכל ימי חייו הוא מחזר אחר אמירת כל הברכות שאפשר לומר בזמן הזה, והיום זיכה אותו המוהל ר' שלמה גלבר למול גר בפעם הראשונה בחייו, וכשאמר את הברכות שאומרים על מילת גרים, הוא השלים לפי חשבונו את כל סוגי הברכות ששייך לאומרן בזמן הזה, ומאחר ויש בזה תיקון גדול לנשמה על פי קבלה, הוא שמח באופן מיוחד על הזכות הנדירה שנפלה בחלקו.
לראות את אליהו הנביא
"למעשה היה למרן שר התורה עניין מיוחד מאוד במצוות המילה דווקא. לא הכל אנחנו מבינים, אבל את זה ראו בחוש שהוא מאוד מאוד ייקר את המצווה הזאת יותר באופן מיוחד. כולם יודעים כמה היה זמנו יקר לו עד מאוד, ובכל זאת במשך שנים רבות הוא היה מרחיק נדוד ונוסע לכל ברית שהזמינו אותו לשמש בה כסנדק מחמת חיבתו העצומה למצווה זו.
"מספרים שפעם בא מישהו למרן ואמר לו שהוא רוצה לזכות לראות את אליהו הנביא ואינו יודע איך יכול לזכות לכך. אמר לו מרן זצ"ל: "מה הבעיה? תבוא לברית מילה…". אולי התשובה הזאת מרמזת על כך שהוא אכן זכה לכך בכל ברית בה השתתף והיה זה דבר פשוט אצלו.
"אני יכול לספר לכם מעשה פלא, שהיה פעם איזה יהודי שהיה ספק אם הוא נימול כהלכה או לא. אני לא אכנס כאן לפרטי השאלה אבל זאת היתה שאלה מורכבת מאוד והייתה עדות של אחותו המבוגרת ממנו ב-12 שנה, שממנה היה משמע שאולי כן צריך למול אותו, ומצד שני היו סיבות לחשוב שאולי הוא כבר נימול. מאוד התלבטתי ולבסוף אמרתי לו שכדאי שנפנה לגדול הדור, העלינו את השאלה על הכתב וניגשנו, אני והיהודי הזה אל מרן זצ"ל, הגשנו לו את המכתב וחיכינו לשמוע את מוצא פיו.
"מרן קרא את המכתב בעיון רב, ולאחר מכן הסתכל בפניו של האיש, עיין בו, שב והסתכל במכתב ועוד פעם הסתכל בפניו, ולאחר עיון חוזר בפניו של האיש הושיט לו מרן את ידו לברכה ופסק "כשר וישר".
"בעניין זה מספרים שפעם בא ראש ישיבה מאחת ממדינות דרום אמריקה אל מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, ועמו כמה מבכירי תלמידיו. לאחר הביקור, אמר מרן הגראי"ל לאותו ראש ישיבה, שיבדוק מה לגבי הברית של שניים מבין התלמידים, מרן ציין מי הם, האם הם נימולו כדת וכדין. התחילו לברר ושניהם אמרו שהם כמובן נימולים, אבל בירור נוסף העלה שהם נימולו על ידי רופא גוי רח"ל, הוריהם לא חשבו שצריך דווקא מוהל יהודי, כמובן שעשו להם הטפת דם ברית.
"כשסיפרו את הסיפור הזה למרן הגר"ח קנייבסקי זצ"ל, הפטירו הנוכחים ואמרו שאכן ראיה מכאן שלמרן הגראי"ל שטיינמן יש רוח הקודש. נענה רבי חיים ואמר להם, "זה פשוט שלראש ישיבה יש רוח הקודש, אבל מכאן אין ראיה, כי מי שאינו נימול כהלכה, רואים את זה על הפנים שלו, לא צריכים להגיע לרוח הקודש בשביל זה…".
מי אחראי בציבור החרדי על נתינת התארים לגדולי ישראל?
יש וועדה כזו? עמוד ההוראה, שר התורה,מרן ראש הישיבה, פוסק הדור.
ואני חלילה לא חולק על זה שכולם היו ענקי הדור אבל למה כל זה? כולם יודעים מי היה הרב קנייבסקי גם בלי שקראו לו שר התורה..
ממה זה נובע?