איתא במהר"ל (בנתיב הביטחון) כי על ידי אמירת "גם זו לטובה", אף אם נראה לו הדבר כפורענות היותר גדולה, הש"י עושה איתו טובה (ומדייק שצריך לומר 'זו' ולא 'זה', כי הוי"ו מהפך מהקצה לקצה, עי"ש). וכן מובא בכתב סופר (בפרשת וישב) על יוסף הצדיק, שהסיבה שהוא היה 'איש מצליח' היא, שכל דבר שקרה לו, היה בטוח שהוא לטובה.
אדם שרגיל בלשונו לומר "גם זו לטובה", רואה ישועות על כל צעד ושעל. הנני בעצמי יכול להעיד על כמה וכמה ישועות שראיתי וחזיתי במו עיניי.
ברוך ה' אני מוציא לאור בכל שבוע קונטרס על ענייני ביטחון. בתחילת הדרך קיבל מנהל של מוסד מסוים על עצמו להדפיס עבורי את הקונטרסים במחיר סמלי. הדבר נמשך ארבע שנים. באחד מהימים הוא הודיע לי שהוא מפסיק.
זה היה נראה כי כל המפעל הקדוש עומד לקראת קריסה. אך התחזקתי ואמרתי: גם זו לטובה, ואדרבא מכאן רק תבוא טובה גדולה. ואכן מיד לאחר מכן הודיע לי מישהו אחר שהוא מוכן להדפיס את הקונטרסים באותו המחיר ובכמות כפולה ומכופלת.
אותו דבר היה לגבי הפצת הקונטרסים: את רוב הקונטרסים הייתי מניח בבית מדרש גדול שיש בו אלפי מתפללים. באחד הימים אסרו עלי הגבאים להניח שם את הקונטרסים. גם בזה היה נראה שכל המפעל קורס, אך התחזקתי ואמרתי: גם זו לטובה. והנה מגיע אליי אברך ומספר שהוא רוצה להתנדב להפיץ את הקונטרסים בשבעים בתי כנסיות.
סיפורים אלו הם מלבד הישועות הקבועות שאני רואה בכל שבוע, במימון הדפסת הקונטרסים. היה פעם שהייתי זקוק לאלפי דולרים, סכום שהיה למעלה מכפי יכולתי לארגן. התחזקתי מאוד בביטחון. זה היה בזאת חנוכה. והנה מגיע אליי מישהו ומביא לי את כל הסכום שאני צריך.
כך גם היה בעת שייסדו ארגון ללימוד המוסר, כשעלי הטילו לדאוג למלגה חודשית עבור הלומדים. במשך הזמן ראיתי שקשה לי לעמוד בזה, וביקשתי מהריבונו של עולם: אנא רחם עלי, עשה שהם יסתדרו בעצמם ולא יבואו אליי… ואכן מאז לא ביקשו ממני שוב להשיג את המלגות, והארגון ממשיך ופורח, מסתדרים היטב בלעדיי.
כמה אושר יש בחיים שעל פי ביטחון. שכאשר מסירים את הדאגות ומתחזקים בביטחון, נשפע שפע רב
(גיליון 'השגחה פרטית')