הרב יצחק יעקב פוקס שליט"א
"משנכנס אדר ראשון תשפ"ב מרבים בשמחה"
שנה "מעוברת"
גמרא תענית כ"ט: "משנכנס אדר מרבים בשמחה" וברש"י: באדר וניסן, ימי ניסים היו לישראל – פורים ופסח" ובמשנה מגילה : "אין בין אדר ראשון לבין אדר שני, אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים" – את ימי הפורים חוגגים באדר שני, כדי "לסמוך גאולה לגאולה" – גאולת פורים לגאולת מצרים. ועל כן, גם את ארבע הפרשות [שקלים, זכור, פרה והחודש] קוראים באדר שני, אבל לעניין "מרבים בשמחה – מתחילים באדר ראשון ! וכן כתב מרן החתם סופר זצוק"ל בחתימת תשובתו בחלק חושן משפט סי' כ: "פרשבורג, כאור בוקר ליום ג' שנכפל בו כי טוב, א' דראש חודש אדר ראשון שמרבים בו בשמחה".
הערה: טעו וקראו את ד' הפרשיות באדר א' – חוזרים וקוראים באדר ב' (הכרעת המשנ"ב תרפ"ח, כ"ג).
"מנהג לתלות טבלאות מצוירות [שלטים] "משנכנס אדר מרבים בשמחה" ויש תולים אותו על המקום שמשאירים בבית ללא טיח זכר לחורבן, כדי לכסותו, ולהזכיר שהוא זמן שמחה" (פסקי תשובות תרפ"ו, ה).
שנה מעוברת – אדר ראשון ואדר שני
במהלך כל מחזור של 19 שנים, מאז בריאת העולם, ישנן 7 שנים מעוברות, על פי הסדר: ג ו ח א ד ז ט היינו, השנים: שלישית, ששית, שמינית, אחת עשרה, ארבע עשרה, שבע עשרה ותשע עשרה – הינן שנים מעוברות. השנה היא ה' תשפ"ב- 5782 שנים לבריאת העולם, בחלוקה ל 19 התוצאה הינה: 304.6 כלומר, מאז בריאת העולם חלפו 304 פעמים 19 שנה, וחלפו עוד 3 שנים, ועל כן, תשפ"ב הינה השישית [- ג ו ח ] למחזור הבא – ה 305 לבריאת העולם.
"ולכפרת פשע"
המשנ"ב הביא בסי' תכ"ג, ו שלש שיטות מתי מוסיפים בתפילת מוסף של ראש חודש בשנה מעוברת, את המילים: "ולכפרת פשע", ומנהגנו לומר עד ר"ח אדר שני ועד בכלל וכך גם כן, כוונת הנכתב בלוח לא"י.
הסבר ההוספה: בסידור אוצר התפילות ענף יוסף וזיו המנהגים ר"ח, י"ג לפי שבקטע זה י"ב לשונות בקשת טוב – כנגד י"ב החודשים, והוסיפו בקשה לחודש הי"ג, ומפסיקין לאחר אדר לפי שההוספה כנגד החודש הי"ג. ובטעמי המנהגים עמ' קצ"ז בקו"א: כי שמא השנה אינה מעוברת, ונמצא שאוכלים חמץ בפסח" בדומה ביאר הגר"י הוטנר זצ"ל את ההוספה, עפ"י הגמ' בסנהדרין י"ב ע"ב לעניין חזקיהו המלך שעיבר ניסן בניסן, ולא הסכימו עמו חכמים, והתפלל וביקש "ד' הטוב יכפר בעדי" – מכאן הלשון "ולכפרת פשע". וידי"נ הרה"ג ר' יעקב קופשיץ שליט"א הוסיף, עפ"י הידוע מהגה"צ רבי אליהו לאפין זצ"ל שאמירת "יום כפור קטן" בערב ראש חודש היא דומיא דחולה הממתין להגיע למקום רפואתו [יוה"כ], ובינתיים זקוק מידי פעם לחיזוק, ובשנה מעוברת מחמת ריחוק יוה"כ צריך ל"כפרת פשע".
בר מצוה
בשנה זו – תשפ"ב כל הבנים שמלאו להם 13 שנה, חוגגים בר-מצוה במשך חודש אדר שני (רמ"א נ"ה, י), ואכן, השנה באדר ראשון, כלל לא יתקיימו השנה חגיגות בר מצוה, שהרי לפני 13 שנה, בשנת לידתם – תשס"ט הייתה שנה "פשוטה", שאינה מעוברת, כמו כן, כל הבנים הנולדים בשעה טובה, השנה, בשני חודשי אדר תשפ"ב בעוד 13 שנה – תשצ"ה, יחגגו בר מצוה במשך שני חודשי אדר תשצ"ה – כל אחד בחודש בו נולד. כל הנ"ל גם כן, לעניין "בת מצוה".
יום פטירה – "יאהרצייט" ר"ל
הנפטר בשנה שבה שני חודשי אדר, ראשון ושני, ציון יום פטירתו בשנים הבאות: בשנה מעוברת – בתאריך הפטירה (אדר ראשון או שני). נפטר בשנה "פשוטה" שאין בה אלא אדר אחד, בשנה מעוברת: מנהג בני אשכנז – לציין את יום הפטירה באדר ראשון (שהרי התענית והקדיש לעילוי הנשמה ולפדיון הנפש העומדת לדין מחודש בכל יום פטירה – "ילכו מחיל אל חיל", ואין דוחים תיקון הנפש) ומנהג בני ספרד – באדר שני, (שולחן ערוך תקס"ח, ז וביו"ד ת"ב, י"ב) ובמשנה ברורה שם, שהשואל מזכירים לו דעת הגר"א ועוד מהפוסקים, שיש להתענות [הנוהגים בתענית] בשני החודשים, ואם קשה, יעדיף בן אשכנז אדר ראשון (משנ"ב שם, מ"ב) וכן כתב הגר"ע יוסף זצ"ל יציינו גם באדר ראשון ב"אזכרה קטנה". מכל מקום, לעניין תפילה לפני העמוד וקדימה לקדיש, אינו דוחה שאר האבלים אלא באחד מהם (משנ"ב פ"ח, מ"ב).
הערה: ביום השנה (יאהרצייט) הראשון לפטירה ר"ל, גם לדעת השולחן ערוך – נוהג באדר ראשון (ב"י יו"ד רנ"ג בשם התשב"ץ ) שסוף השנה הראשונה – בסוף י"ב חודש.
"ז אדר" – יום פטירת משה רבנו ע"ה
בגמ' סוטה י"ב ע"ב שמשה רבנו נולד ונפטר בז' אדר, ובמכילתא בשלח, ו לדעת ר"א המודעי, משה נפטר בשנה מעוברת באדר א'. ובשו"ת הלכות קטנות ב, קע"ג כיון שאמרו חז"ל בסוטה שם, שהקב"ה ממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום וודאי שאם הייתה פטירתו בשנה מעוברת, הייתה באדר שני, וכן כתב רבי יונתן אייבשיץ ב"יערות דבש" א, דרוש ג שמשה נולד בשנה מעוברת באדר א' אולם נפטר באדר ב' כמפורש בגמ' קידושין ל"ח ע"א שנפטר באדר הסמוך לניסן ומיום פטירתו עד י' בניסן היו שלשים ושלשה ימים.
הלכה למעשה: "חברא קדישא" והנוהגים להתענות בז' אדר[תענית צדיקים] לדעת המשנ"ב תק"פ, א המנהג להתענות באדר א, אולם בלוח לא"י שהמנהג בארץ ישראל שרק ה"חברא קדישא" מתענים ועורכים סעודה במוצאי התענית באדר שני.
בדיקת המזוזות
כמבואר בשו"ע יו"ד רצ"א, א צריך לבדוק את המזוזות בבית – פעמיים בשבע שנים, וכדי שלא לשכוח הלכה זו, כתב בהגהות רבי משה מיינץ על ספר יוסף אומץ רצ"א, אות ג שבפרנקפורט ע"מ, נהגו לבדקם בכל שנה מעוברת בחודש העיבור (אדר שני), שבכל שבע שנים ישנם כשתי שנים מעוברות.
תשלום שכירות בתים והתקשרויות ממוניות
השוכרים בית או דירה לשנה, ונכתב בחוזה: "השכירות למשך שנה מתאריך היום.. במחיר .. לשנה" – אין השוכר חייב לשלם עבור חודש העיבור. אמנם, אם נכתב: "תשלום השכירות בסך ..לחודש – חייב השוכר לשלם גם עבור החודש הנוסף, ואין אומרים שכוונתו הייתה לשנה. שכר לימוד מטפלות וגננות, ודמי חבר בבית כנסת וכדומה, מנהג המדינה לשלם עבור כל חודש ! (שולחן ערוך חו"מ שי"ב, ט"ו סמ"ע וש"ך שם). הערה: "סוף הזמן" בישיבות ובכוללים – לכל הדעות, בסוף אדר השני, "ולא כהחושבים שהוא בסוף אדר ראשון…. או בתחילתו…. " (הערת ידי"נ הגרח"א בלייער שליט"א ב"חוקי חיים").
"פורים קטן"
בימים ושלישי ורביעי י"ד וט"ו אדר ראשון – אין אומרים תחנון ולא וידוי ובשחרית אין אומרים "למנצח… יענך וגו' ואסורים בהספד ובתענית (שו"ע תרצ"ז, ומשנ"ב קל"א, ל"ה). ומרבים קצת בסעודה, "פרזים" – בי"ד. ו"מוקפין" – לדעת לוח לא"י בי"ד (עפ"י המשנ"ב שם, ד) וב"הליכות שלמה" י"ט הערה 28 – רק בט"ו.
הערה: ב"פורים קטן" בתפילה ובברכת המזון – אין אומרים "על הניסים", הטועה ואמר – אינו חוזר.
כיצד "מרבים בשמחה"?
רבים שואלים: הרי משתדלים אנו לקיים בכל יום "עבדו את ד' בשמחה" בקיום "שני תמידים כהלכתם" – "שיויתי ד' לנגדי תמיד" "וטוב לב משתה תמיד"? [-פתיחת וסיום שולחן ערוך חלק אורח חיים] ? במה נרבה בשמחה יותר מכך ? …האם נרבה יותר בחיוכים ?… בריקודים?… אולי נלגום מידי פעם מעט יין, שהוא בריא ללב, ונקיים: "ישמח לב מבקשי ד'" ?
שמחת אמת כהלכתה
רבים נוטים לחשוב, שה"שמחה" כמוה ככל מידה או תכונה חיובית, כ"חכמה", "חריצות", "ענווה" ו"זריזות", ויש אף שפונים לקב"ה, בבקשה: "רבש"ע, הענק לי את מידת השמחה ….. ואז הכול יהיה אחרת… אולם, זאת יש לדעת, כי השמחה ביהדות אינה דבר שיגיע ואז….. שמחה היא כבר תוצאה, ישנו תנאי מקדים, כדי לזכות לשמחה אמיתית ושלמה, מלמדנו דוד המלך ע"ה בפסוקים מפורשים, השמחה מקומה בלב: "ישמח לב מבקשי ד' "(תהלים ק"ה, ג) וכדי שתשכון השמחה בלב צריך שיהיה הלב ישר – "אור זרוע לצדיק וליישרי לב שמחה" (תהלים צ"ז, י"א) ובפסוק נוסף: "שמחו בד' וגלו צדיקים והרנינו כל ישרי לב" (תהלים ל"ב, י"א). ואם ישאל השואל: מהו "לב ישר" ? איה הסרגל בו נוכל למדוד את "ישרות לבנו" ? והאם ישנה דרך ליישר את הלב, כדי לזכות לשמחה ? התשובה בפסוק נוסף, כמרשם של רופא: "פיקודי ד' ישרים משמחי לב" (תהלים י"ט, ט).
אמנם כן, הריבוי בשמחה באדר ובכל עת, הינו על ידי "פיקודי ד'" הישרים, שהם "משמחי לב" כי אין שמחה אמיתית ושלימה שורה בלב האדם, אלא כשליבו ישר, וזה התנאי לשמחה, יישור הלב עם רצונו יתברך, ואז מרגיש האדם מאושר, מלשון – אושר, ומלשון – אישור, כי אין שמחה כהתרת הספיקות, כאשר בכל אשר יפנה, פותח האדם שולחן ערוך, ספר הלכה, וכשצריך, מקיים "עשה לך רב" ומקיים "בטל רצונך מפני רצונו" יתברך. אין לך דבר, המשרה שמחה אמיתית, רוגע ושלווה, והרגשת סיפוק ושלימות יותר מכך.