"הנני ממטיר לכם לחם מן השמים" (טז ד)
בן ישיבה ביקש ברכה להצלחה בלימוד התורה וביראת שמים. אמר רבינו: "רבי אלחנן וסרמן זצ"ל לא ברך על עניינים רוחניים, באמרו ששמע מרבו ה'חפץ חיים', שעל כך אמרו (ברכות לג ע"ב) שהכל בידי שמים, חוץ מיראת שמים. על כך יש לעמול לבד… פעם ביקשה ממנו אמי ע"ה שיברכנו להצלחה בלימוד, סרב לברך. 'על כך עליו לעמול בעצמו', אמר.
"התעקשה ואמרה: 'אני אלמנה, ואני דורשת מכם!'
"נענה רבי אלחנן וברך, אבל ברך!…
"ואילו אנו רואים עולם הפוך, הפרנסה היא מן השמים, ואנשים מרבים עבורה בהשתדלות בלי סוף. והרוחניות תלויה בנו, ומבקשים בה ברכות"…
וסיפר: "כשהגאון רבי אלחנן וסרמן היה מגיע לאנגליה לאסוף כספים עבור ישיבתו, היה מתארח בביתנו. הואיל ולא ידע את שפת המדינה, הייתי מלווהו למחוזות חפצו. באחת השבתות ליוויתי אותו בדרכו לדרוש עבור ישיבתו באחד מבתי הכנסיות. בדרך, חקר אותי לאופי בית הכנסת שאליו מועדות פנינו, מי המתפללים בו. סיפרתי שהם נוטים ברובם לחוגי הפשרנים, לשיטת המזרחי.
"הגיע לבית הכנסת ועלה לדרוש, שפך 'אש וגופרית' על החילונים המסלפים את מהות היהדות, והוקיע את שותפיהם ואת המתייחסים אליהם בסלחנות.
"אמר: 'הן עם לבדד ישכן, ובגויים לא יתחשב'. 'עם' הוא קבוצת אנשים החולקים ענין מסויים כשפה או עבר משותף. ואילו 'גוי' הוא עם היושב בארצו. עם ישראל, הוא 'עם לבדד ישכן' – כי מה המקשר בין יהודי ממרוקו , יהודי מרוסיה ויהודי מתימן? לא שפה, לא תרבות, לא עבר משותף, רק האמונה והתורה! 'ובגויים לא יתחשב' – אין לנו מדינת לאום, וכל שאיפותינו להגיע לארץ הקודש, רק כדי לקיים את המצוות התלויות בה.'..
"התחוללה מהומה, אנשים קמו ומחו, ורבים יצאו מבית הכנסת, נשאר קומץ בלבד לתפילת מוסף…
"בדרכנו חזרה, אמר לי, והרי ילד הייתי, איזו ענווה! וכך אמר: 'הרי הגעתי ללונדון כדי לאסוף כספים עבור הישיבה. לשם כך הלכתי לבית הכנסת, ונשאתי דרשה. לבסוף קוממתי עלי חלק נכבד מהקהל והפסדתי את תרומותיהם. מדוע עשיתי זאת?!
"'כי ההצלחה – ממרום. לא אני מביא את הכסף, אלא הקדוש ברוך הוא. אמנם מוטלת עלי החובה להשתדל, אבל עיקר ההשתדלות היא ברוחניות, ואם צריך לעורר ולחזק בענייני השקפה – זו חובתנו הראשונית!'"…
*
"בענין זה שמעתי בהזדמנות אחרת, מפי הגאון רבי אלחנן וסרמן זצ"ל, שפרנסתו של אדם קצובה לו, ואין בכח ההשתדלות היתרה להוסיף מאומה. אמנם 'בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו', ואם ישתדל יותר ירוויח יותר, אך יש לקדוש ברוך הוא דרכים רבות ליטול את הכסף שירוויח בדרך זו. וכדברי המדרש (תנחומא מטות ה') שהחוטפים מתנותיהם – יאבדון.
"הקדוש ה'חפץ חיים' זצ"ל, המשיל את הדבר לאדם שקנה חבית יין כדי למכור יין לקידוש ולהבדלה, ולהתפרנס מכך. יעצו חברו לקבוע בחבית ברז נוסף, ועל ידי כך יוכל למכור כפליים. אמר לו בעל החבית: 'אמנם אמכור כפלים, אבל היין יגמר במהירות כפולה. תן לי עצה איך להוסיף על היין שבחבית, ואודה לך'…
"כך תוספת השתדלות לא תרבה את הקצבה שנגזרה בראש השנה. אבל אם יקדיש מעתותיו לתלמוד תורה, יוכל להוסיף לאותה קצבה, כמו ששנינו (עבודה זרה יט ע"ב) ש'העוסק בתורה נכסיו מצליחין'"…
*
רבינו שוחח עם גביר אחר, בן תורה שנסחף לעסקים וליבו פתוח לכל דבר שבקדושה. שאלו האם הוא קובע עתים לתורה ונענה באנחה. פעם היתה התורה משוש חייו, אבל עתה אין לו פנאי, העסקים בולעים את כל עתותיו…
סיפר לו רבינו, שבשעה שהאויבים הקיפו את ארץ ישראל והמצב היה מסוכן מאד, הגיעה משלחת מחוגי המזרחי אל הרב מטשעבין זצ"ל, וטענו שהם מבינים שיש להניח לבני הישיבות ולא לגייסם, אבל בעת חרום כזו חייבים לגייס כל אדם.
ענה להם הרב בפקחותו: "פעם נסע עגלון והעגלה נכנסה לביצה. הסוס הכחוש לא עלה בידו לחלצה. פרק העגלון את המשא, ולא הועיל. חשב ומצא מוצא: פרק את הגלגלים מהעגלה הרי הם מחושקי ברזל, ומשקלם רב. אם יסירום תתנהל העגלה בקלות…
"אמרו לו: 'שוטה שבעולם, הלא דברים קל וחומר! אם העגלה לא זזה עם גלגליה, בלעדיהם ודאי לא תזוז'"…
כך אמר הרב מטשעבין: "אם המצב קשה כשבני הישיבות שוקדים על תלמודם, ו'מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה? שערי ירושלים – שהיו עוסקים בתורה' (מכות י ע"א). אם תגייסום על אחת כמה וכמה!"…
*
הגאון רבי אלחנן וסרמן זצ"ל, שלח לגיסו הגאון רבי חיים עוזר זצ"ל, שהמצב הרוחני בישיבה מעולה, בני הישיבה לומדים בהתמדה ומתעלים מיום ליום, מאידך גיסא המצב הגשמי עגום, המאפיות מסרבות להקיף, ואין לחם לאכול, פשוטו כמשמעו. הוא נצרך לצאת לחו"ל לגייס כספים, אבל הוא חושש שאז ייהפך המצב. היעדרותו תיצור רפיון בישיבה ויצא שכרו בהפסדו.
ענהו רבי חיים עוזר שיסע, ויראה לקצר שהותו בחו"ל ככל האפשר.
באותם ימים נקלע משגיח הישיבה, הגאון הצדיק רבי יעקב ישראל לובצ'אנסקי זצ"ל, לבית רבי חיים עוזר. נשאל על מצב הישיבה, ואמר שבגשמיות הוא טוב מאד, אבל ברוחניות אינו במיטבו, וצריך רחמי שמים.
תמה רבי חיים עוזר ואמר: "מגיסי, ראש הישיבה, שמעתי הפוך. שבגשמיות המצב קשה מאד, וברוחניות המצב נפלא!"
ענה משגיח: "אכן בגשמיות המצב קשה. אבל זה רצון הקדוש ברוך הוא, ואין לנו טענות. לכן אמרתי שהמצב טוב מאד, כי כל מה דעביד רחמנא, לטב. אבל ברוחניות המצב תלוי בנו, כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, ובזה חוששני שאין אנו עשים דיינו ואין אנו יוצאים ידי חובתנו"…
(לקט מתוך 'ויגד משה' – הגדה של פסח)