גם המשפיע הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א , התייחס באחד משיעוריו האחרונים להתייקרותם של מוצרי ה"חד פעמי", אבל כמובן מזווית אחרת:
"אנחנו בתקופת 'עקבתא דמשיחא' והיוקר יאמיר", אמר הרב.. "החד פעמי התייקר. אנו לומדים מזה בעקבתא דמשיחא, כאשר אדם סוגר את העיניים פעם אחת, סוגר את הפה פעם אחת – זה גם שווה הרבה מאוד, ויקר בעיני הקב"ה. כל מעשה טוב, אפילו חד פעמי – יקר מאוד, יש לו מחיר גבוה!".
בעניין יקרות המעשים שלנו, בייחוד בדור זה, מסופר על בחור ישיבה נסע מישיבתו בליטא אל ביתו, ובדרך עבר דרך ראדין, על מנת לקבל ברכה מה'חפץ חיים'. כאשר הגיעה הרכבת לראדין היתה השעה מאוחרת מאוד. חתנו של ה'חפץ חיים', רבי צבי לוינסון הזמינו לביתו. הכין לו ארוחה חמה ומזינה, והציע לו מיטה לשינה.
בחוץ שורר קור מקפיא עצמות, והבחור עייף ומותש מטלטולי הדרך, נכנס למיטה והתחמם תחת השמיכה. לפתע נזכר כי עדיין לא התפלל תפילת ערבית. 'כה קשה לצאת מהשמיכה החמה אל הקור המצמית', הרהר הבחור, והחליט להישאר עוד מעט זמן תחת השמיכה, להתחמם מעט, אחר כך יקום אל הקור המצמית ויתפלל תפילת ערבית.
אך עייפותו גברה, והוא שקע בשינה עמוקה שנמשכה עד הבוקר… כשקם לתפילת שחרית, שכח לחלוטין כי לא התפלל אתמול ערבית…
לאחר התפילה שחרית ואכילת פת שחרית, ניגש עם ר' צבי לוינסון אל חמיו, גדול הדור ה'חפץ חיים' זי"ע. בטרם הספיק הבחור לפתוח את פיו, אמר לו ה'חפץ חיים': "בעבר, כאשר הייתה עשירות גדולה ברוסיה, לו היה נופל לאדם מטבע של כסף מכיסו לא היה טורח להתכופף ולהרימה. אך בימים אלו, שהעשירות פחתה והעניות תפסה את מקומה, אם תיפול לאדם אף פרוטה של נחושת – תיכף ימהר לחזר אחריה ולהשיבה אליו. כי במצב כזה, אף סכום פעוט לממון רב ייחשב".
הבחור התפלא מאוד. מדוע מספר לו ה'חפץ חיים' סיפורי מעשיות?
ה'חפץ חיים' המשיך בדבריו: "כשבית המקדש היה קיים, כביכול היתה עשירות בשמים – אולי לא היתה נחשבת כל כך תפילת מעריב של בחור צעיר. אולם עתה בימינו, כשהאפילה שוררת בעולם, והתמעטו כל כך שומרי המצוות – כביכול יש 'עניות' בשמים, ובזמן כזה – הרי אפילו תפילה אחת של בחור יש לה חשיבות גדולה ולא מוותרים עליה בקלות בשמים"…
מיד נזכר הבחור בתפילת ערבית ששכח אמש, והבין את שאמר ה'חפץ חיים' ברוח קדשו…
גם עלינו להבין ולייקר כל מעשה שלנו, אפילו פעוט, וע"י זה נזכה להוסיף ולעלות בקודש בעהי"ת.