כוחה של האם בחינוך בניה
- במדרש שמות רבה (פכ"ח ב) דרשו, "בית יעקב אלו הנשים". ומבאר רבנו בחיי, שצוה הקב"ה לדבר תחלה אל הנשים, כדי למשוך ליבן של הנשים לתורה ולמצוות, מפני שהאשה היא סיבה וגורם לתורה, שהיא מצויה תמיד בבית והיא מרחמת על בנה בכמה מיני געגועין ויכולה להמשיך את הנער מנעוריו לבית המדרש ללמוד תורה, וגם כי יזקין הנער לא תסור ממנו אהבת תורה שהשרישה בו אמו.
- באגרת התשובה (אות עט) לרבנו יונה ז"ל כתב בזה הלשון: "תהא האשה זהירה להתפלל ערב ובקר וצהרים, ובסוף תפילתה יהא עיקר תחנוניה על בניה ובנותיה שיהיו יראי שמים ושיהיו בניה מצליחים בתורה, כי עיקר זכותה של אשה לעולם הבא, שבניה עובדים להשי"ת ועושים רצונו ויראים אותו, וכשהיא בבית עולמה ובניה יש בלבם יראת שמים ועוסקים בתורה ובמצוות, נחשב לה הדבר הזה כאילו היא בחיים ועושה כל המצוות, והיא במעלות עליונות לעולם הבא".
- בספר 'החפץ חיים חייו ופעלו', מסופר, שבשנת תרפ"ד מצא הרב ר' מרדכי דב ז"ל, חתן אחותו של החפץ חיים, בבית חמותו, ספר תהלים שהיה שייך לאמה, ומסרו לה'חפץ חיים' כיון שהיה שייך לאמו. כאשר ראה ה'חפץ חיים' את התהלים, לקחו בידיו ונשקו בהתרגשות, ובדמעות בעיניו אמר לסובביו: "אין לכם מושג כמה דמעות שפכה אמי זכרונה לברכה בספר תהלים זה יום יום. בטרם בוקר היתה שופכת שיח ומתפללת לה' שיגדל ילדה ליהודי ישר וטוב".
- בספר 'דעת משה' (פרשת תרומה) בשם אביו הרה"ק בעל 'עבודת ישראל' מקאזניץ זי"ע, שאמו של הרה"ק רבי שמואל קוידנובר זצללה"ה לא ידעה להתפלל כלום, אמנם בשעת הדלקת נרות שבת היתה מתפללת בלשון רוסית ואמרה: "יהי רצון שיהא בני שמואל תלמיד חכם". ואכן נתקבלה תפילתה במרומים וזכתה לבן גדול הדור שהאיר עיני ישראל בתורה.
- וכתב רבנו בחיי, שראוי לאשה להתפלל להשי"ת ולבקש על בנים הגונים וצדיקים בשעת הדלקת הנר של שבת, כי התפלה יותר נשמעת בשעת עשיית המצוה, ובזכות נר שבת שהוא אור תזכה לבנים בעלי תורה הנקראת אור. ודברי רבנו בחיי אלו מובאים במגן אברהם (או"ח סימן רסג ס"ק יא).
(מתוך 'אוצר פלאות התורה', מהגאון ר' זאב (וואלף) זיכערמאן שליט"א)
ריש מתיבתא של ישיבת "אביר יעקב" בגיל 16!
5 דברים שאולי לא ידעת על המקובל האלוקי, רבי ישראל אבוחצירא זיע"א
ביום ד' בשבט – חל יום פטירתו של הסבא קדישא, המקובל האלוקי רבי ישראל אבוחצירא זיע"א, ה'באבא סאלי'.
- ה"בבא סאלי" נולד בא' בתשרי – ראש השנה בשנת תר"ן בעיירה ריסאני, בתפילאלת שבמרוקו, לאביו המלוב"ן רבי מסעוד זיע"א, ולאימו, הרבנית הצדקת מרת עישה ע"ה לבית משפחת בן חמו.
כבר משחר ילדותו ראו הוריו שיש בו נשמה גבוהה מעל הטבע, ולכן מרגע שנולד הביא אביו קבוצת תלמידי חכמים שיעמדו בפתח חדרו של הילד וילמדו תורה ללא הפסקה עד זמן הברית. כבר מילדותו שמרו עליו הוריו בשמירה יתירה, כי ידעו שיגדל ויהיה למאור ישראל, ומסופר כי אימו הצמידה את עריסתו לקיר בית המדרש, שדברי התורה ייקלטו באוזניו בעודו רך בשנים.
- כבר בהיותו בן שש, היה רבנו מעוטף בצעיף. הוריו הקדושים כיסו את פניו בעת יציאתו מן הבית, שלא ייכשל חס ושלום במראות אסורים, וכך היה רבנו שקוע כל כולו בתורה ותפילה וקדושה.
- בעודו רק בן שש עשרה – כבר נתמנה לריש מתיבתא של ישיבת "אביר יעקב". לאחר 3 שנים, אחר פטירת אביו הגדול, רבי מסעוד, הוכתר כראש הישיבה. רבינו היה פוסק הלכתי עצום, וסמכות ההלכתית העליונה בכל רחבי מרוקו. הוא הסתיר מעיני כל את גודל שקידתו בתורה ואת גדולתו וידיעותיו בפרד"ס התורה.
- רבינו נהג בקדושה עילאית, בצומות ובסיגופים. כבר מגיל בר מצווה החליט רבינו לצום תענית הפסקה, (ממוצש"ק ועד ערב שבת), וכך לא אכל ולא שתה מבלי שבני ביתו ידעו על כך. יום-יום, בקיץ ובחורף, היה רבינו טובל במקווה. לפעמים היו המים קפואים והיה צריך לשבור את גזיזי הקרח, וכל זאת לא מנע ממנו את טבילת הטהרה. הטבילה הייתה נעשית בייחודים ובכוונות. שעתיים-שלוש שעות שינה היו מספקות אותו…
- "בבא סאלי" פירושו: האב המתפלל. ואכן רבינו היה אבי התפילה של עם ישראל, בכל שנות חייו מסר עצמו עבור עם ישראל, כאב את כאבם ובכל צרתם לו צר. סיפורי מופת רבים מספור, מתגלגלים על ניסים וישועות שאירעו מכוח תפילותיו, מכל שכבות הציבור נהרו אליו לאלפים ורבבות. את כולם קיבל בסבר פנים יפות, הקרין מלוא אהבתו, שפע ברכות וישועות הוריק עליהם מעמקי ליבו וברכותיו הקדושות לא שבו ריקם, תמך באביונים ואלמנות, חיתן יתומים ויתומות, לכולם היה כאב רחום וחנון.
לפני פטירתו הצליחו מקורביו לקלוט את המילים: "תהא הליכתי כפרה לצרות עם ישראל".
ציונו הקדוש בנתיבות מהווה מוקד תפילה לכלל ישראל, ומדי שנה פוקדים את הקבר כרבע מיליון איש.
העצה שנתן ראש ישיבת מיר לילד בן ה-9 שפחד בלילות
5 דברים שאולי לא ידעת על הסגולה שבראיית חוטי הציצית
- מדוע המלמדים היו אוחזים בציצית כשהוצרכו להעניש תלמיד
סיפר הרה"ק ה'שפע חיים' מצאנז זי"ע: זכורני מימי ילדותי, כשרצה מלמד להעניש ילד היה תופס את הציצית ומכה קלות על גב הילד, והיה די בעונש זה שהילד יתבייש ויזכור זאת לזמן ארוך. בעצם הדבר שהיו המלמדים מכים קלות דווקא עם הציצית, אפשר לומר טעם על פי המובא מהאר"י הק' (פרי עץ חיים פרק כו) שסגולה לבטל הכעס על ידי מצוות ציצית. וכיוון שהמלמדים היו צריכים להעניש קצת את הילד, לא רצו לעשות זאת מתוך כעס, לכן אחזו בציצית כדי שיענישו מתוך ישוב הדעת ולא ח"ו בלב רגז.
- העצה שנתן הגרנ"צ פינקל לילד בן ה-9 שסבל מפחדים
מצאנו שראיית חוטי הציצית סגולה נפלאה להינצל מפחד. כה סיפר ראש ישיבת מיר הגרנ"צ פינקל זצ"ל: "פעם נגש אלי אברך מבני הישיבה עם ילדו בן ט' שנים, וסיפר לי שבנו פוחד בלילות. שאלתי לילד מדוע פוחד, והשיב לי שאינו יודע. אמרתי לו שיתבונן בציציותיו ויראה שהן מוטלות כנגד ארבעת צידי גופו, והטעם לזה הוא, שהציצית שומרת על האדם ומגינה עליו מפני המזיקים, ולפיכך בכל עת שיפחד, עליו להביט בציצית ולהיזכר שהיא שומרת עליו. ואכן עצה זו הועילה לו".
- "בדבר הזה אני מקנא באלו הלובשים מעיל קצר"…
האדמו"ר בעל 'ויחי יוסף' מפאפא כשהלך פעם לביהמ"ד נתקל בילד מילדי הת"ת ושאלהו היכן ציציותיו. הזדרז הילד ושלף בבהלה את ארבע כנפותיו שהטמינם מתחת לבגדיו. הוכיחו רבנו זי"ע בנועם: "אמור יינגעלע, כלום הנך מתבייש בציציות שלך? הלא זו תפארתנו". אח"כ הוסיף ואמר למלווהו בבדיחותא, שבדבר הזה מקנא הוא ביהודים הליטאים, שלובשים מעיל קצר וחוטי הציצית נראים מתחתיו בכל זמן שהוא, ומקיימין בהידור 'וראיתם אותו'. אגב, רבנו זי"ע נהג אפילו באמצע הלימוד להביט כפעם בפעם על חוטי הציצית ולהחזיקם בידו, כדאיתא במדרש פנחס שזו סגולה ליר"ש ('ויחי יוסף').
- תועלת גדולה לנשמה, סגולה לפרנסה וליראת שמים
בספר טעמי המנהגים (ענייני אות יג, בהערה) כתב בשם עטרת זקנים (סימן ח) וז"ל: "צריך אדם להסתכל בציצית, והיא תועלת גדולה לנשמה שלא יזדמן לידו חטא". והוסיף על כך בקונטרס אחרון (שם אות ה): "בספר כתב יושר כתב בשם האר"י ז"ל שצריך בכל רגע להסתכל בציצית וכו', ויועיל מאד להביא לאדם יראת הרוממות, ויועיל מאד לפרנסה בסוד הכתוב 'עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו'".
- המעביר חוטי הציצית על עיניו – סגולה שלא לבוא לידי סימוי עיניים
באליה רבה (הלכות ציצית) כתב: "מנהג כשקורא פרשת ציצית להעביר הציצית על עיניו, כי המעביר אותו על עיניו מובטח שלא יבוא לידי סימוי עיניים, וזה הפירוש של הפסוק 'והיה לכם לציצית', דקשה, פשיטא דחוטין הם לציצית. אלא הכי – שיהא לכם להסתכלות. כי 'ציצית' מלשון הסתכלות, מלשון הכתוב 'מציץ מן החרכים'. גם הוא טוב להשגה גדולה ומביא לידי יראה, כי ראי"ה אותיות ירא"ה. גם הסתכלות בכנף של ציצית טוב להסיר הכעס, כי כנ"ף גימטריא כע"ס עכ"ל.
(מתוך גליון 'חכו ממתקים'; ועוד)