בשיעורו השבועי סיפר המשפיע הרה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א, על מעשה לפני עשרות בשנים, שהלך הגה "צ רבי יעקב לנדא זצ"ל, רבה של עי"ת בני ברק יצ"ו אל בית השחיטה ב 'בני ברק' (ששכן באותם הימים בקצה העיר בסמוך ל'בית החיים') אשר עמד תחת השגחתו לפקח על כל סדרי השחיטה מקרוב.
באותם הימים היה נהוג להשכיב את הבהמה על הארץ ולקשור אותה בחבלים בכדי שלא 'תשתולל', והוסיפו שמירה על שמירה להעמיד גדרות ברזל מסביב, שאם ח "ו יתנתקו החבלים אזי ימהר השוחט לדלג מעליהם ולברוח מאימת ה 'משחית', ואילו הבהמה תישאר שם ולא תוכל להזיק ולבעוט בכל הנקרה בדרכה.
כאשר הגיע הגר"י לנדא ביקש להיכנס לתוך הגדרות לבחון את השחיטה מקרוב, וניסו לדבר על ליבו שלא יהין להיכנס מפני הסכנה שבדבר, וטענו כנגדו, כי השוחט צעיר לימים הוא ובכוחו לנוס מיד ולקפוץ, אבל הרב כבר אין כוחו במתניו ומה יעשה אם שמא ח"ו יתנתק החבל, אכן הגר"י עמד על שלנו בעקשנות דקדושה,. באמרו שאינו יכול לתת 'הכשר' אם לא יראה במו עיניו את השחיטה כולה מתחילתה ועד סופה, ונכנס למקום שנכנס ועמד סמוך לבהמה, ואשר יגורו בא… מיד לאחר שהוציא השוחט את הסכין החלה הבהמה להתפרע עד שהצליחה לקרוע את החבל ולרוץ בפראות כ 'שור המועד' בתוך הגדר…
כמובן שהשוחט נס באימה כשהוא מדלג מעל הגדר, ואילו הרב לנדא נשאר שם כשהוא רגוע ושליו ומביט על הבעל חי עד שהלה נרגע. לאחר מכן שאלוהו היאך הצליח לשמור על שלוות הנפש ולא התיירא לחייו באותם רגעים נוראים ומפחידים, השיב להם: "מי שמפחד מהקב"ה אינו מפחד משור! או שמפחדים משור ולא מהקב"ה או שמפחדים מהקב"ה ולא משור"…
(באר הפרשה – שמות תשפ"ב)