"ויאמן העם, וישמעו כי פקד ה' את ישראל, וכי ראה את ענים, ויקדו וישתחוו" (ד, לא)
בגמרא (שבת צז.) למדו מכאן, שישראל מאמינים בני מאמינים הם, שהאמינו שנראה אליו ה' אף כי הוא פלא גדול [עיין העמק דבר להנצי"ב]. ושמעו וקיבלו דבריו בכל לב, באמונה תמימה ופשוטה ללא ערעורים וללא ספקות.
הרב החסיד רבי שמואל דוד הרצוג הי"ו, בעל היקב ובית המסחר המפורסם ליינות ולמשקאות חריפים "יינות קדם" בארצות הברית, שיצאו לו מוניטין בכל העולם כולו. היקב שלו הוא מן השורה הראשונה של היקבים המוצלחים והטובים ביותר, שמעתי ממנו סיפור שסיפר מאביו, הרב החסיד ר' יונה הרצוג זכרונו לברכה, מיסד היקב.
הרב החסיד ר' יונה זכרונו לברכה, נולד בהונגריה של לפני מלחמת העולם השניה, בהגיעו לשנות הבחרות נשלח ללמוד בישיבה הגדולה ומפורסמת של הרב הקדוש הנודע מגאלאנטע זצוק"ל, ה' יקום דמו. כמו כל שאר תלמידי גלאנטע, היה אף הוא קשור ברבו הקדוש בעבותות אהבה איתנה עד אין קץ, כפי שידוע גודל אהבתו ומסירותו לתלמידיו שהיו קשורים עמו עד מאד.
בימי הרת עולם של המלחמה האיומה, נשלח בסלקציה אל מחנה עבודה בהיותו בחור צעיר וחסון הוא שרד את המלחמה בניסי ניסים, כשהוא מותיר אחריו בכבשני האש את כל משפחתו, הוריו, אחיו ואחיותיו, וכן את כל בני הישיבה, ביחד עם רבו הקדוש, שעלו על המוקד בקידוש השם נורא, יחד עם כל יהדות הונגריה המפוארה.
הוא הגיע לאחר המלחמה בגפו לארצות הברית. בחור בודד וגלמוד, אוד מוצל מאש, וניסה לשקם את חייו מחדש, כשהוא מתחיל מאפס גמור, ללא פרוטה לפרטה. לאחר שניסה כמה מלאכות, הוצאה לו משרה במלאכת היין. כשניגש למלאכה זו, היא מצאה חן בעיניו, הוא למד עד מהרה את רזי היקב ואת סודות הצלחת היין, עד שלאחר כמה שנים החליט לפתוח יקב קטן משל עצמו. הוא נשא אשה, הקים משפחה, ועסק במלאכת היקב הקטן שפתח בעצמו.
ברם, לאחר כמה שנים, כשמשפחתו גדלה והתרחבה, וכבר היו לו אחד עשר ילדים בביתו בלי עין הרע, לא הספיקה הפרנסה המועטת שהנפיק היקב הקטן, להחזיק משפחה כה גדולה. הוא חכך בדעתו: אולי לעזוב את מסחר היין, שלא הכניס לו באותה תקופה סכומים גדולים ולחפש מלאכה אחרת? – יום אחד הוא גילה שמחפשים שמש בבית הכנסת הגדול באזור, ומציעים משכורת די יפה. הוא חשב להציע את מועמדותו.
אך בהיותו אמון על אמונת הצדיקים, לא רצה לעשות מעשה מעצמו, בלא לשאול את פי החכם, כפי שהיה אמון בצעירותו להיוועץ ברבו הקדוש בגאלאנטע. בהיותו סמוך באותה עת למרכז חסידי סאטמאר שבויליאמסבורג, התקרב אל הרב הקדוש הנודע, רבי יואל מסאטמאר זצוק"ל בעל "ויואל משה". הוא היה מתפלל בבית מדרשו בחול ובשבת, ומשתתף ב'שולחנות' וכו'. לפיכך, בעמדו כעת לפני פרשת דרכים בחייו, הלך לשאול את פי קדשו של הרבי הקדוש מסאטמאר.
הוא נכנס אפוא אל הקודש פנימה, הציע את ספקותיו, ופרש את כל הצדדים שבדבר. הרבי היה חוכך מאד בדבר ומסתפק בדעתו: מצד אחד אין זו מלאכה נאה לבעליה, להיות 'שמש' בבית הכנסת, אך מאידך גיסא אין ביקב כדי מחיתו. הרבי היה מנסה לחשב יחד עמו, שמא ישנם דרכים להגדיל הכנסות היקב וכדומה, אבל לא מצאו שום עצה מעשית בדבר. כך היה יושב עמו ומתלבט בדבר לכאן ולכן, כשאינו פוסק בתשובת דבר ברור. מענה לשאלו – לא קיבל הרב ר' יונה, והגדי זאת כך: "נכנסתי עם ספק ויצאתי עם ספק ספקא"…
באותו לילה, כשעלה הרב ר' יונה על יצועו, והנה בחלומו נגלה אליו רבו הקדוש מגאלאנטע זצ"ל, ה' יקום דמו, שדבקותו הגדולה בו לא נפסקה גם לאחר פטירתו, וזכרו נשאר חקוק בנפשו לעד. והנה הוא רואה את רבו הקדוש ניגש אליו, ובבת שחוק על פניו מוכיחו במתק לשון קדשו: "ליבער יונה! וויין בלייבט וויין! [יונה האהוב, יינן נשר יינן], לחיים!" עד כאן לשון קדשו.
ויהי בבוקר ותפעם רוחו, הוא זכר היטב את דבר החלום. נפשו נסערה מאד בקרבו והוא לא מצא מנוחה לעצמו, הן מעצם הזכות לראות פני רבו הקדשו אחר שנים שנפרד ממנו באופן טראגי כל כך, והן מהדברים ששמע ממנו. תכף באותו יום נכנס שנית אל הרבי הקדוש מסאטמאר, וסיפר לו ברוח נסערה את דבר החלום.
ויהי כשמוע הרבי הקדוש את שמע הרב הקדוש מגאלאנטע, קם מכסאו מלוא קומתו, פנה בלהב אש אל הרב ר' יונה ואמר לו: באם רבך הקדוש, ה' יקום דמו הטריח עצמו לרדת אליך ממקום גבוה ונורא הוד כל כך, [עיין פסחים (נ): "הרוגי מלכות אין אדם יכול לעמוד במחיצתן" יעוי"ש], מובטח אתה בהבטחה גמורה, להמשיך ולהתעסק במסחר היין, ודבר רבך הקדוש אל תפר כי וויין בלייבט ויין'. כעת אין לי שום ספק בדבר, אחר שזו הוראה ברורה מרבך הקדוש. מבטיח אני לך בהבטחה גמורה שתצליח עד רום פסגת ההצלחה!"
כמובן, את פקודת רבותיו שמרה רוחו, הוא נשאר במלאכת היין, ובתוך זמן קצר עלתה קרנו מאד ונתעלה לגדולה. יינו השתבח והתקבל בחן על שולחן מלכים, עד שהתפרסמו יינות קדם כיינות משובחים לתפארת. הוא הצליח עד מאד בעסקיו ונעשה עשיר מופלג עד היום הזה נהנים בניו ומשפחתו מן היקב המופלא של יינות קדם, המשווקים בכל העולם, ובעיקר בכל רחבי ארצות הברית, לאורך ימים ושנים טובות.
הנלמד מטיב עובדה זו, מלבד גודל כח הצדיקים להמשיך הברכה לדורי דורות – כח האמונה החזקה, הפשוטה והתמימה שהאמין הרבי הקדוש מסאטמאר בזה, ולא ביטל הדבר כדרך אנשים שמבטלים החלום במחי יד, באמרם שאין כאן כי אם חלום הבל, ואין אדם חולם אלא מהרהורי ליבו.. וכיוצא בזה, דברים המצננים את להט האמונה. אלא האמין ושמע וקיבל, כדרכם של ישראל מאמינים בני מאמינים, שקיבלו את דבר משה, והאמינו שנראה אליו ה'.
אף אנו נלמד מהרבי הקדוש מסאטמאר, שהיה כידוע חכם ופיקח עצום, וכמדרגת חכמתו היתה גם מדרגת אמונתו הפשוטה והתמימה, עד שנתן הבטחה גמורה על סמך החלום. ובדבר שאך זה אתמול היה חוכך ומסתפק הרבה, כשרק שמע סמיכת ידי הצדיק בדבר, נתן הבטחתו הברורה להצלחה בלשון ברורה ובשפה נדיה, זה והכח של אמונתם של ישראל!
(מתוך 'טיב המעשיות')