בספרו של מרנא החפץ חיים זיע"א 'ציפית לישועה', מעורר הכהן הגדול מראדין על החיוב הגדול לצפות לישועה מדי יום, ועל החובה לעסוק בלימוד קרבנות, כדי להיות מוכנים לבנין בית המקדש בכל רגע.
המאושר באדם
וכך כותב רבינו בספרו: "נמצא ששני סוגי האנשים שיימצאו בעת האחרונה – שניהם יקרבו את הגאולה, אלה במעשיהם הטובים וגודל המצוקות שהם סובלים, ואלה במעשיהם אשר לא טובים", ומוסיף: "מובן הדבר כי טוב יותר לאדם להיות מהטובים ולא מהרעים".
"בזמנינו יש יותר לצפות ולקוות שיתגלה כבוד ה' בעולם", מוסיף ה'חפץ חיים', "ולפי זה צריך כל איש ישר לב להתבונן, מה יהיה כשיבוא משיח צדקנו, מי יהיה אז לשם ולתהילה, ומי יהיה אז המאושר באדם" – ומגלה: "אותן שדבקו בהשם יתברך בעת התגברות המצוקות והתלאות, והם עמדו על משמרתם להיות יהודים נאמנים לה' ולתורתו – על פניהם יאיר אור השם יתברך, כל אחד לפי מדרגתו בידיעת התורה ובקיום מצוותיו".
דעות נפסדות
"בסוף הגלות יימצאו דעות נפסדות, ויש שעל ידי זה ייבדלו מן התורה ומן המצוות. ועל כן, האנשים שיתחזקו אז לילך בדרכי ה' וללמוד תורתו ולקיים מצוותיו – נקראין אז בשם צדיקים, וזהו שאמר הכתוב: 'ועמך כולם צדיקים'".
"על כן צריך כל איש להתחזק כעת בידיעת התורה ובקיום מצוותיו", מסכם החפץ חיים: "שאחרי שיבוא המשיח יתבטל היצר הרע".
ואף על פי שיתמהמה
"חלילה וחלילה לנו להתייאש על ידי האיחור", כותב החפץ חיים בעניין הציפיה הארוכה לביאת המשיח, "ובפרט שהנביא הגיד לנו מראש על האיחור, כי אף אם יתמהמה חכה לו כי יבוא… וצריך לעמוד מוכן כמו שעומד ומחכה על איש שיבוא. ומי בעת כזאת יודע – אולי כבר עומד אחר כתלנו".
עוד מוסיף ומחזק: "ואשרי למי שאינו מתייאש מלחכות לגאולה, ונותן לב על עצמו ובניו להרבות תורה ומצוות, שלא תשיגנו בושה לעת ההיא, כי רק בעולם הזה שדומה ללילה, הכל מכוסה ולא ניכר צדיק לפני רשע, אבל אז בעולם הבא יתגלה הכל".
מרנא ה'חפץ חיים' על סימני הגאולה
"והנה לפי גודל מצוקת הזמן שמצוי כעת, שנתקיימו כמעט כל הסימנים שהזכירו חז"ל בעת קירוב הגאולה, בוודאי יש לקוות לגאולה וצריך להזדרז להיכון לעבודה ולהלכותיה".
"בוודאי בעת הגאולה, כשיעברו הים יצטרך כל אחד להקריב קרבן תודה, או על חולה שנתרפא, שמצוי אצל כל אדם, או חייבי חטאות שיימצא לאלפים, שעברו על חילול שבת בשוגג וכו', וירוצו הכל אל הכהנים שיקריבו בעדם הקרבנות, והכהנים ירוצו אצל כל בעלי תורה להבינם איך להקריב הקרבן כדין", כך כותב במתק לשונו ה'חפץ חיים' על חיובם הגדול של הכהנים ותלמידי החכמים, להיות בקיאים בלימוד הלכות הקרבנות. "וכמה ביזיון וכלימה יגיע אז לכל אחד מבעלי תורה כשלא ידעו להשיב".
ביחס לכהנים, כותב עוד ה'חפץ חיים': "על הכהנים בוודאי יש לתמוה מאוד, כשהם מתייאשים מללמוד דיני עבודה, הלא בם בחר ה' לשרתו ובכל יום יש ספק שמא יבוא משיח צדקנו".
עוד מביא ה'חפץ חיים 'מוסיף ומביא את דברי חז"ל: "אמר הקב"ה לישראל: אף על פי שבית המקדש עתיד להיחרב והקרבנות בטלין, לא תשכחו עצמכם לסדר הקרבנות, אלא היזהרו לקראות בהן ולשנות בהן (בלימוד הלכותיהן) ואם תעסקו בהן, אני מעלה עליכם כאילו בקרבנות אתם עסוקים".
וכן מוסיף את דברי הקב"ה לאברהם אבינו על אמירת הקורבנות: "בזמן שאין בית המקדש קיים, כבר תיקנתי להם סדר קרבנות, כשקוראים בהן מעלה אני עליהם כאילו מקריבים לפני קרבן ואני מוחל עליהם על כל עוונותיהם".
בכל יום שיבוא!