-
פעם ראיתי מפרופ' לשפות שאמר
פעם ראיתי מפרופ' לשפות שאמר, שברור שעם ישראל היו בתחילתם מאוד שמחים. אין שפה בכל השפות שיש לה כ"כ הרבה שמות נרדפים לשמחה – גילה, רינה, דיצה, חדוה; כ"כ הרבה ביטויים לשמחה. אנחנו מברכים אחד את השני שנתראה בשמחות. אך למעשה, "אז יימלא שחוק פינו" – השמחה הטהורה תהיה לעתיד לבוא. בעולמנו שום שמחה אינה שלמה. ואחת הסיבות היא שבאמת השמחות שאנחנו משתתפים בהן אינן שמחות על ההווה אלא על העתיד. למשל ברית מילה, מהי השמחה? זה הקטן גדול יהיה. ח"ו שהוא יישאר בצורה שהוא ביום הראשון לחייו, זו אינה שמחה כלל. ההורים והזקנים מתפללים לה' שבעז"ה בעתיד הילד הזה יהיה ברכה גדולה. והנה, אחרי שנים הילד שלנו נהיה בר מצוה, שמחה גדולה. מהי השמחה? נכנס לעול מצוות, שמחה על העתיד – בעז"ה הוא יהיה ת"ח, יקיים הרבה מצוות. זוהי שוב תקווה לעתיד. וה' עוזר, הוא נהיה חתן, שמחה נפלאה. מהי השמחה? הוא יבנה בית נאמן בישראל. וה' עוזר שהוא אמנם בונה בית נאמן בישראל, ותינוק נולד. ומהי השמחה? העתיד. אך היכן השמחה היום? האם ישנה שמחה טהורה?
-
ואני שואל, בעולם שלנו, האם ישנה שמחה שהיא טהורה בהווה?
אמנם, כשמשיח יבוא לא תהיה השמחה על העתיד אלא על ההווה. כל המצוות שעם ישראל עשו במשך כל הדורות, במיוחד במשך הגלות, כל השמחה והיופי שלהן תצא אל הפועל.
ואני שואל, בעולם שלנו, האם ישנה שמחה שהיא טהורה בהווה? ולפי דעתי, יש רק שמחה אחת כזו – סיום הש"ס. כשיהודי גומר ש"ס אז אפשר לראות ברגע זה, בפעם הראשונה יש שמחה טהורה בשלמות, והוא נולד אדם חדש עם היופי והגדלות והשלמות כאשר עשהו אלוקים.
ידוע מה שאמרו חז"ל "רשעים, אף בחייהם קרויים מתים", לא כל מי שקופץ הוא חי. המושג האמתי של 'חיים' הוא רק תורת חיים. רואים אנשים מסתובבים "כזנב הלטאה המפרכס", החיים האמתיים היחידים הם תורה ומצוות. המצוות עצמן נותנות חיים למקיימיהן מכוח התורה הק', והחיים האמתיים של עם ישראל בכללות הם רק התורה הק'. כשאדם לומד תורה הוא מכניס לנשמתו את המושג האמתי של חיים, ורק זה נקרא חיים – "כי הם חיינו ואורך ימינו".
-
והשאלה שמישהו שואל את ההורים – מה אתם רוצים, האם 246 איברים אינו מספיק
בנוגע לחיים פיזיים, גשמיים, האדם בנוי מחלקים רבים, שכולם יחד הם שלמות. לאדם ישנם רמ"ח איברים. וכאשר תינוק נולד רח"ל ללא עיניים, איפה השמחה. והשאלה שמישהו שואל את ההורים – מה אתם רוצים, האם 246 איברים אינו מספיק? והם משיבים: זה לא המספר, זוהי השלמות, שהכל שלם, ואם חלק אחד חסר הכל חסר.
ה'מסילת ישרים' מצטט מה שכולם מכירים: "כי רק השלמות הוא הדבר שיחמד ולא זולת חסרון השלמות". בגשמיות כולנו מבינים זאת. זהו ביטוי לאדם שלם. כשיהודי מגיע לעוה"ב, עם הנשמה שלו, ושם יש ביטוי של החיים האמתיים הפנימיים, יקרעו אותנו איברים איברים, דף גמ' כאן, דף גמ' כאן. ומהי השמחה אם יהודי יכול לעבור דרך כל הש"ס, כל התורה כולה שניתנה בסיני, התורה שבע"פ, והוא הגיע לשלמות. אין מזל טוב, אין לידה, אין שמחה כמו השמחה של יהודי שעבר על כל הש"ס. כפי שאמר שלמה המלך "ה' אמר לשכון בערפל", אנו חיים בעולם של ערפל, ה' מסתיר את עצמו בענן של חושך, של ערפל.
-
המצלמה אינה משקרת.
ישנו ביטוי בעולם, שהמצלמה אינה משקרת. ואנחנו אומרים – מעולם לא היה שקר כמו המצלמה. לדוגמה, תארו לעצמכם תמונה של גוי העומד ליד מקווה כשר, והוא עומד להתגייר ומצלמים אותו. מה רואים? אדם עם עיניים ואוזניים, והוא נכנס פנימה ושלושה ת"ח עומדים לידו והוא יוצא. ואז מצלמים שוב – אותו אדם. אותו אדם?! מקודם היה עם הדומה לחמור, חמור פיזי הכניס עצמו למים, ויצא עם נשמה חדשה, אתה נפחתה בי, מאן דנפח מדיליה נפח. רגע של שינוי, אך העיניים הפיזיות אינן רואות זאת.
הלוא כל אחד מכם ייצא הלילה, וכי הוא נראה אותו אדם שהיה לפני הסיום? "המבדיל בין קודש לחול, בין אור לחושך, בין ישראל לעמים". בכל שנה יש לי ההרגשה הזאת כשאני הולך בבוקר של יום הכיפורים, אני אומר לעצמי הרי אותה שמש, אותם שמים, אותן ציפורים. אין זו אותה שמש, לא אותם שמים, לא אותן ציפורים. זהו יום הקדוש. והנה, יהודי חוזר הביתה ואשתו חוזרת אתו, וזו שותפות. והשכנים אומרים – הייתם בסיום דף היומי, איך היה? אוי, היה נפלא. זה לא היה נפלא, לא זו הדרך לבטא זאת. יהודי שהיה לפני הסיום ואחרי הסיום, הוא נולד מחדש עם שלמות, עם קדושה. זה חלק מהנשמה שהקב"ה הוריד לעולם הזה. הקב"ה חביק ליה ומנשק ליה. הוא לוקח את הנשמה הזו ושם אותה ביהלום בכתר שלו יחד עם גדולי ישראל מכל הדורות. אין שמחה כשמחה זו.
-
אמסור בזאת שיעור קטן בפוליטיקה כמשל
וכדאי להזכיר כאן דרך אגב, אנשים שחושבים שאין מושג כזה ללמוד את כל התורה כולה. אך הגמ' אומרת במנחות (צט.) שאל בן דמא בן אחותו של רבי ישמעאל את רבי ישמעאל, כגון אני שלמדתי כל התורה כולה, מהו ללמוד חכמה יוונית? קרא עליו המקרא הזה 'והגית בו יומם ולילה', צא ובדוק שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה".
הוא לא אמר אין דבר כזה ללמוד כל התורה כולה. ודאי ישנו מושג כזה. ואני מציע לכם, עבור השלמות הזו שהשגתם, שהיא כ"כ עמוקה וכ"כ נפלאה – אל תשכחו ללמוד משניות זרעים וטהרות, כי זהו חלק מהשלמות, לעשות מזה ש"ס שלם. התורה היא עולם שלם. זוהי נשמה שיורדת מן השמים, שלמות, גדלות שאין כמוה בעולם.
הנה, אמסור בזאת שיעור קטן בפוליטיקה כמשל: 'קומוניזם', אינני חושב שאני יכול ללמד אתכם מה זה. כולם יודעים שזה מרכבה הרעה. קומוניזם זו פילוסופיה, שהיא גם סוציאליזם. כך האמריקאים מציגים את זה. כשאתם מגיעים לאמריקה, בכל מקום שבו הקפיטליזם שולט, אתם רואים בית חרושת, למי זה שייך? לאדון פורד. אתם רואים שדות, למי זה שייך? לאדון סמיט.
הקומוניזם אינו מאמין בכך. הכל שייך ל'אנשים', לעם. בית חרושת, שייך לאנשים. השדות שייכים לאנשים. מדוע מר פורד הוא טוב יותר מאנשים. האם זו לא פילוסופיה נפלאה? אתם ניגשים לראובן – האם אתה ה'אנשים'? לא, הוא אינו האנשים. שמעון, האם אתה האנשים? לא, הוא פועל. לוי, האם אתה האנשים? לא. אף אחד אינו 'אנשים'. כי אם ראובן אינו האנשים, ולא שמעון ולא לוי ולא יהודה, אז אין אנשים. הכל הפקר, וממילא הנשיא של מפלגת הקומוניזם לוקח לעצמו הכל. זו שיטת הקומוניזם.
-
הש"ס הוא נשיקה, חיבוק מהשי"ת.
גם לעם ישראל יש שיטה, שהכל שייך לעם ישראל. אנחנו מתפללים לה' בלשון רבים. אתה ניגש לראובן, האם אתה עם ישראל? ראובן הוא עם ישראל. כל יחיד הוא עם ישראל. לעולם יאמר אדם בשבילי נברא העולם. חז"ל אומרים במדרש "אמר ר' שמעון בר יוחאי, מניין שאם היה חסר אחד לא הייתה שכינה שורה בישראל, שנאמר 'וירד אלוקים על הר סיני ביום השלישי לעיני כל העם'". אם אחד היה חסר מעם ישראל לא היה ה' נותן לנו את תורתו.
זהו רגע של קידוש ה'. וכל אחד מהמסיימים מתרגש, ב"ה הוא גמר ש"ס. ומגיע לו רגע השמחה הזו. אנשים רבים מסתכלים מהצד ואומרים – האם זה לא נפלא? כל אדם בעם ישראל צריך לגמור ש"ס. ומיהו עם ישראל? לא אני, אני סתם בעל הבית, מה אני שווה? אין זו השיטה של עם ישראל, אלא אני הוא עם ישראל. הש"ס הוא נשיקה, חיבוק מהשי"ת. אין מתנה יפה יותר שהשי"ת יכול לתת כמו הש"ס הק'. אם יש לך הערכה שאתה, אתה האיש הפשוט, יש לך חיים פעם אחת, אזי אין צרה יותר גדולה מאשר לעזוב את העולם הזה ללא שלמדת לפחות פעם אחת את הש"ס.
שלוש פעמים ש"ס זו חזקה.
-
ב"ה אני לומד כבר חמש שנים דף היומי בשמחה רבה
הגמ' אומרת בעירובין כיצד ללמוד תורה. אם נלמד ארבע פעמים, אז נוכל להחשיב שלמדנו ש"ס. אך כל אדם, כל יהודי, צריך שתהיה לו ההכרה שלעזוב את העולם הזה ללא שלמד ש"ס לפחות פעם אחת זו טרגדיה נוראה. אם למדת דף גמרא ושכחת, הקב"ה יזכיר לך. אך דף גמ' שמעולם לא למדת – זה יכול להיות בסוף עירובין, בכל מקום בש"ס – לעולם לא יהיה לך דף הגמ' הזה לנצח נצחים, הוא יחסר לך לעולם. השמחה הגדולה ביותר אצל יהודים היא השמחה הזו של סיום הש"ס.
אם אדם מגיע להחלטה זו לגמור ש"ס, אל יחשוב שזה פשוט. זה קשה מאוד, מאוד. בכלל לא פשוט. שבע שנים זה זמן ארוך. העולם מתקדם ויש הרבה נסיונות. ב"ה אני לומד כבר חמש שנים דף היומי בשמחה רבה, עירובין, ופסחים, ממש חמש שנים של גן עדן. אבל זה לא פשוט. כשמתחילים צריכים הרבה סייעתא דשמיא לגמור. הדבר החשוב ביותר הוא ההכרה, ההערכה. כשיש הכרה שמישהו נחוץ אז מתחשבים כלפיו באופן אחר.
-
שמעתי פעם סיפור על הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל
שמעתי פעם סיפור אודות הלכה האומרת שאסור לעבור לפני המתפלל. לפני ארבעים שנה הטלפונים היו יקרים. הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל היה באסיפה בבית מלון בניו יורק, ובאמצע חזרת הש"ץ באו לקרוא לו לטלפון מא"י. כנראה משהו חשוב מאוד. והיה אחד עומד מאחוריו באמצע שמו"ע, ורבי משה לא זז. "רבי, יש טלפון מא"י", אמרו לו בדחיפות, אך רבי משה לא זז. ורק כאשר ההוא גמר שמו"ע אזי יצא רבי משה מן המקום. מישהו שאל: "מדוע הרב לא יצא קודם לכן, זה ענין דחוף?!". אמר לו הגר"מ: "הלוא יש קיר, חומה, אינני יכול לעבור דרך קיר!". עלינו לדעת כי הלכה בשו"ע היא קיר. וב"ה אנחנו יודעים כששבת מגיעה, לא חשוב באיזו שעה – מפסיקים לעבוד כי שבת היא חומה המבדלת ממלאכה.
חייבת להיות לנו הכרה זו. דף הגמ' הוא כמו קיר, האשה והילדים צריכים לדעת שאבא לומד דף היומי. ודף היומי זה מבטל הכל כי זה החיים עצמם. אין דבר חשוב כמו הדף היומי.
צריך להחדיר בנו את התודעה שהדבר היפה ביותר הוא דף גמרא, ולקחת את דף הגמרא ולעשות שלמות ממנו. ואז לעבור דרך כל התורה כולה, להכניס זאת לכל חלק מאתנו.
-
זוהי סגולה נפלאה לילדים נפלאים
דבר נוסף ראוי לדעת, שציבור הנשים יש להן שותפות של מאה אחוז בגדלות זו. וצריך ללמד את הילדים שתהיה להם ההכרה הזאת, שבעז"ה אנחנו נלמד ביחד ש"ס! ועוד שבע שנים בעז"ה נעבור על כל המסכתות. ואם קורה משהו נשלים את הדף. וכל דף היא חתיכת חיים.
השי"ת מבטיח לנו "הדרן עלך" – זוהי סגולה נפלאה לילדים נפלאים, ילדים ת"ח, גדולי ישראל.
אינני יודע אם חתני התורה האלו מבינים זאת. ה' אמר לשכון בערפל, אנחנו חיים בעולם עיוור, בעולם של חושך. צריך לקחת כל אחד מהיהודים הנמצאים במקום שסיימו את הש"ס ולהביא 100 אלף יהודים, ולהרים אותו ולרקוד עמו כמו ספר תורה, ולנשק אותו ולשים עליו כתר. כל יהודי שכזה הוא ספר תורה חי, איזו שמחה.
-
והקב"ה ייתן לי נשיקה
אני יכול לבוא לעתיד לבוא עם כל התנאים והאמוראים, והקב"ה ייתן לי נשיקה, חיבוק, שכל גדולי ישראל זכו לה במשך כל הדורות. בזכות התורה הקדושה אשריכם! מה פירוש 'אשרי'? אומרים למישהו – אם תעשה כך תהיה לך פרנסה, ילדים טובים, אריכות ימים, בריאות. אין דרך לבטא כל זה כי אם במילה זו "אשריכם". "אשריכם לומדי הש"ס".
כיצד תתארו לעצמכם את הרגע היפה ביותר בחיים? האם זה רגע שתרוויחו 100 מיליון דולר? ישנם דברים יפים יותר. לפי דעתי, הרגע היפה ביותר בחיים הוא – כשתתארו לעצמכם מכונית שעוברת במהירות שמונים ק"מ לשעה ברחוב, וה' ישמרנו ילד רץ ברחוב ומתפרץ לכביש הסואן ואני תופס אותו ברגע האחרון מתחת לגלגלים, האם אין זה רגע נפלא לתת חיים לילד יהודי?
ואני אומר לכם שיש רגע מאושר מכך – מי שסידר את הדף היומי, לתת חיים אמתיים ליהודים בקביעות מדי יום ביומו, הביא לכך שכולנו חשים בדביקות עצומה שאנו בניו של ה', זו הזכות הנפלאה ביותר.
אך באמת, האדם היחיד שיכול לתת לעצמו חיים זה הוא בעצמו. צריך להגיע להחלטה הזו שבעז"ה אלמד ואמשיך בלימוד זה עוד רבות בשנים ללא הפסקה, כי הנשמה שלי היא קדושה ועלי ללמוד לפחות פעם אחת בחיים את כל הש"ס.
(דברים שנאמרו בסיום הש"ס מתוך חוברת בהוצאת 'דרשו')