אליעזר (לייזר) רוט
בפרשת השבוע אנו נחשפים למפגש מצמרר בין יוסף הצדיק ואחיו, השבטים הקדושים, והתורה מספרת לנו באריכות על אותו מפגש. אומרת התורה הקדושה: "ולא יכול יוסף להתאפק לכל הנצבים עליו ויקרא הוציאו כל איש מעלי", ומה קרה בפועל, אכן "ולא עמד איש איתו בהתוודע יוסף אל אחיו".
לכאורה זה קצת מיותר לספר את זה, הרי יוסף הוא המשנה למלך, בלעדיו לא ירים איש את ידו ואת רגלו. אם המשנה למלך אומר הוציאו כל איש מעלי, אז אכן הוציאו כל איש מעליו! צריך שהתורה תכתוב לנו את זה ברחל בתך הקטנה, כדי שנבין שזה מה שאכן קרה?
איך ממשיך סיפור הדברים? "ויתן את קולו בבכי וישמעו מצרים וישמע בית פרעה… ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף, העוד אבי חי, ולא יכלו אחיו לענות אתו כי נבהלו מפניו".
אחרי שראה שהם כל כך נבהלו, אומר להם יוסף לשבטים הקדושים: "ויאמר יוסף אל אחיו גשו נא אלי, וייגשו. ויאמר אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אתי מצרימה… ועתה אל תעצבו ואל ייחר בעיניכם…".
לכאורה ממה נבהלו השבטים? מזה שיוסף אחיהם, שאותו הם מכרו לעבד, הפך למשנה למלך, ועכשיו הם בעצם נתונים בידיו והוא עלול להעניש אותם על מעשיהם.
יוסף הצדיק רוצה להרגיע אותם, ומה הוא אומר להם? – "אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה…".
ככה מרגיעים אדם החושש לגורלו? מזכירים את החטא שהוא עשה, כביכול??? ממש 'כדור הרגעה' מוזר ומשונה מאוד, מצא יוסף כדי להרגיע את אחיו…
"כמובן שכל מעשיהם של יוסף והשבטים היו על פי רוח הקודש ובמחזה הנבואה", אומר הרב רוזנבוים, "אנחנו לא מסוגלים להגיע לקצה ההשגה בפעולותיהם ובדבריהם, אבל בכל זאת התורה הקדושה ניתנה לנו כדי שנלמד ממנה, ולכן אנו עושים את המוטל עלינו ומחפשים בעניינים האלו הדרכה לחיים שלנו, איך אנחנו צריכים להיראות ולחיות בצלם של השבטים הקדושים.
"יש כאן ווארט חזק מאוד שקראתי משמו של ה'שפת אמת', ואני חושב שיש בו כדי לתת לנו הסתכלות חדשה לגמרי על כל המפגש בין יוסף ואחיו, והוא גם מתרץ את הקושיות ששאלנו, לצד קושיות רבות אחרות.
"אומר השפת אמת: כשיוסף הצדיק היה במדרגה מאוד מאוד גבוהה של קדושה, גם השבטים היו קדושים וטהורים כזוהר הרקיע מזהירים, אין ספק שהיה להם הכח להרגיש על אדם מה דרגתו הרוחנית. כשהם ראו אדם, הוא היה לפניהם כמו ספר פתוח, הם ראו את כל המעשים והמחשבות שלו.
"רק אדם אחד הם לא הצליחו לזהות בצורה נכונה: את יוסף הצדיק. משמים נסתמו עיניהם הרוחניות מלראות את דרגתו המופלאה של יוסף. הם ראו אותו וחשבו שמדובר במצרי רגיל לכל דבר ועניין, הם לא זיהו בו שום קדושה רוחנית, כי מה' היתה זאת, כדי שיורידו גם את בנימין ולאחר מכן יקבלו על עצמם לשחרר אותו משביו במסירות נפש וכו'.
"כשלא יכול היה יוסף להתאפק, יצאו כולם החוצה כמו שיוסף אומר: 'הוציאו כל איש מעלי'. מי נשאר אז בחדר? יוסף והשבטים הקדושים, 12 שבטי י-ה, שרפי מעלה קדושים וטהורים, 'ולא עמד איש איתו בהתוודע יוסף אל אחיו', לא היה שם אף אחד שהיה בדרגה של איש, הם כולם היו בדרגה של מלאכי עליון.
"ברגע אחד נפקחו עיני השבטים, והם ראו את יוסף הצדיק, את הדרגה המופלאה שלו, הוא העפיל לפסגות רוחניות כל כך גבוהות, עד שהשבטים נבהלו מפניו.
"הם עשו חשבון כזה: אם יוסף הצדיק התגורר כל כך הרבה שנים לבדו במצרים, במקום הכי טמא והכי משוקץ בכל העולם כולו, אם הוא חי בבית של רשע כמו פוטיפר, וישב בכלא עם רוצחים גויים שפלים במשך 12 שנה, אם הוא לא ראה צורה יהודית במשך שנים רבות כל כך, ובכל זאת הוא הצליח להעפיל לדרגות כאלו נשגבות וגבוהות, לאילו מעלות רוחניות הוא היה מגיע במידה והיה חי אצל אביו, ולומד עמו תורה יום יום כפי שעשה עד שנמכר לעבד???
"סביר להניח שהדרגה שלו היתה גבוהה שבעתיים!! עמדו השבטים וכמעט פרחה נשמתם מרוב בהלה. איזה נזק נורא גרמנו! איזו תקלה איומה עשינו! לקחנו את אח שלנו, שיכול היה להיות כזה מלאך אלוקים קדוש וטהור, וזרקנו אותו למקום הכי שפל בעולם, ובכך מנענו ממנו לצמוח ברוחניות כפי שיכול היה לצמוח!!!
"אמר להם יוסף: גשו אלי אחי היקרים, אתם רואים את המדרגות הרוחניות שלי??? אתם יודעים איך הגעתי לזה? אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה. בזכות זה שגרתי במצרים ובכל זאת התגברתי על הניסיונות והתרחקתי מכל רע, זה מה שהביא אותי לכאלו פסגות.
"כי הניסיון, כך כתוב בספרים הקדושים, הוא מלשון 'נס', כלומר עמוד שעליו מניפים את הדגל לגובה מלשון 'עשה לך שרף ושים אותו על נס'. כשאדם עומד בניסיון, הוא מתרומם לגבהים רוחניים עצומים.
"ולכן מה שאמר להם יוסף אכן היו דברי הרגעה: אל תחששו שבגללכם עליתי ברוחניות פחות ממה שיכולתי לעלות, ההיפך הוא הנכון, בזכות המכירה שלי למצרים, התרוממתי והגעתי לפסגות עצומות".
מיהו חמור
"השאלה שאנחנו צריכים לשאול עכשיו נשאלת מאליה: איך באמת? איך באמת הצליח יוסף הצדיק להתגבר על כאלו ניסיונות נוראיים? איך יכול יילוד אשה לחיות לבדו בכזה מקום נורא, ולא ללמוד כלום ממעשיהם של הסובבים אותו, עד כדי כך שחז"ל מעידים עליו שהוא נשאר בצדקתו מאז מכירתו ועד שהתוודע אל אחיו, ולא היתה לו שום ירידה רוחנית, אפילו לא לרגע קט. איך אפשר???
"כמובן שיוסף הצדיק הוא לא אדם כערכנו, ואנחנו לא מבינים כלום בדרגותיו ובהתגברות שלו על הניסיונות, אבל כמו שאמרנו, ננסה ללמוד מזה קצת לעצמנו, איך אנחנו יכולים להשיג איזושהי נגיעה קלה, בדרכים הללו של התגברות על הקשיים והניסיונות בעבודת ה'.
"שמעתי פעם ווארט שנאמר בדרך צחות: למה יעקב אבינו עשה ליוסף הצדיק 'כתונת פסים', למה לא דוגמה אחרת??? התשובה, שהוא לימד את יוסף להתעלם ממה שאומרים עליו, להתמקד רק במה שצריך לעשות, ולא במה שאחרים חושבים על זה או אומרים על זה. בשפה העכשווית קוראים לזה 'לשים פס', הוא לימד את יוסף 'לשים פס' על כל העולם, ולכן עשה לו כתונת פסים…
"בהקשר זה אספר סיפור נפלא שראיתי פעם, ושיש בו חיזוק עצום בעניין הזה של התרחקות מהשפעה חברתית מזיקה, המעכבת את הצמיחה הרוחנית. הרי כל אחד ואחד מאתנו מתמודד עם תגובות של החברה. זה נכון ביתר שאת לגבי בחורים בישיבה וכדו', אבל לא רק, גם אנשים מבוגרים מרגישים לפעמים שהם מוגבלים במעשיהם, שהם לא יכולים להתפלל בכזאת דבקות כמו שהיו רוצים, כי זה לא נעים להם מהסביבה ועוד דוגמאות למכביר.
"מעשה שהיה באחד מתלמידיו של הגאון הקדוש רבי שרגא צבי טננבוים, בעל ה'נטע שורק', שנאלץ ליטול אל מקל הנדודים ולברוח מעירו, וכך התגלגל עד שאחרי עשרות שנים, כשהיה יהודי מבוגר יחסית, הוא הופיע פתאום בעיר פאקש שבהונגריה, כשבאותה עת כיהן שם חתנו של בעל ה'נטע שורק' כרב.
"אותו יהודי לא הגיע בלבוש של יהודי הונגריה, כמו כל שאר תושבי פאקש, אלא בלבוש של יהודי ארץ ישראל, עם הקאפטן הירושלמי השחור והמפוספס, כשכובע רחב תיתורא לראשו, כדרכם של בני ירושלים.
"חרדו תושבי העיר לקראתו, יהודי מארץ ישראל מגיע, אין זה עניין של מה בכך, כיבדו אותו וסייעו לו וגם תרמו לעניי ארץ ישראל בעין יפה.
"הוא בירר מי הוא רב המקום, וכששמע שמדובר בחתנו של בעל ה'נטע שורק', הוא סיפר לתושבי המקום את סיפורו המופלא:
"'גם אני כמותכם הייתי יהודי הונגרי לכל דבר ועניין, נער צעיר בעירו של ה'נטע שורק'. למדתי תורה מפיו וב"ה התעליתי במעלות התורה והיראה.
"'והנה הגיע זמן שבו הבנתי שכל עתידי מוטל בספק. הגעתי לגיל הגיוס, וכל הניסיונות של לחמוק מחובת הגיוס לצבא ההונגרי עלו בתוהו. הבנתי שכלתה אלי הרעה מעם שלטונות הצבא, ואם לא אמלט מארץ הולדתי, אהיה חייב להתגייס לצבא על כלהמשתמע מכך, כשלצד הסכנה הגשמית יש סכנה גדולה הרבה יותר, הסכנה הרוחנית. מה יהיה על בחור הישיבה שיאלץ לחיות ולגור עם גויים, ולאכול איתם את מאכלי הפיגולים רחמנא ליצלן.
"'באתי לפני מורי ורבי בעל ה'נטע שורק' ודמעתי על לחיי: 'רבי קדוש!', אמרתי לו, 'עוצה לי עצה, אני חייב להימלט מפני הרשעים הללו!'…
"'הרבי חיזק את ידי, ואחר דין ודברים הגיע למסקנה, שהמקום הטוב ביותר עבורי כדי להינצל מאימת הגיוס בימים אלו, הוא בעיר ברלין בירת גרמניה, לשם אוכל לברוח בלי לחשוש מהסגרה למערכת המשפט ההונגרית, שעלולה לחרוץ את דיני חלילה וחלילה, אם אתפס בעוון עריקות מהצבא…
"'אבל בברלין ממתינה לי סכנה גדולה לא פחות, הסכנה הרוחנית. מתב הקהילה היהודית בבירת גרמניה הוא בכי רע, יהודים רבים נתפסו להשכלה ולכפירה רח"ל, והניסיונות גדולים ועצומים.
"'אמר לי מורי ורבי: 'אני אצייד אותך בצידה לדרך, עליך לשנן שוב ושוב 'ווארט' אחד שאני אגיד לך עכשיו, ובטוחני שאם תשנן אותו ותחזור עליו בכל הזדמנות, לא תינזק מההשפעה הקלוקלת של המשכילים בברלין:
"'כשיעקב אבינו חזר מחרן לארץ כנען הוא מספר לאחיו עשיו: 'עם לבן גרתי ואחר עד עתה', אומר רש"י: 'ותרי"ג מצוות שמרתי… לא למדתי ממעשיו הרעים'.
"'איך באמת הצליח יעקב אבינו לשמור את עצמו כך, בכזאת צדקות מופלאה, כשהוא היה לבדו בין כל הגויים עובדי האלילים שם בחרן? אומר יעקב אבינו: 'עם לבן גרתי ויהי לי שור וחמור' – לבן הרשע היה אצלי כמו שור וכמו חמור, לא ייחסתי לו מעמד של בן אדם, הוא בכלל לא איש, הוא לא בן אדם, הוא שור וחמור…
"'ראית פעם אדם שלומד ממעשיו הרעים של החמור שלו? ראית אדם שרואה בשור מודל לחיקוי? לא ולא! אם לבן היה אצל יעקב אבינו כמו שור וכמו חמור, אין זה פלא שיעקב אבינו הצליח להימנע מללמוד ממעשיו הרעים'….
"'את הווארט הזה נצרתי על לוח לבי', סיפר היהודי הירושלמי, 'כשהייתי בברלין ולאחר מכן במקומות אחרים, תמיד אמרתי לעצמי: מי שלא מתנהג כמו יהודי כשר, הוא שור! הוא חמור! הוא חיה ובהמה, אין לי שום סיבה ללמוד ממעשיו ולחקות אותו חלילה וחלילה'…".
אברך חריג ומשונה
"בעניין זה אספר מעשה נפלא", מוסיף הרב רוזנבוים, "ששמעתי מחבר קרוב, מתלמידיו של מורי ורבי מרן גאב"ד 'חוג חתם סופר' שליט"א:
"'היה זה לפני כ-18 שנה', מספר אותו חבר, 'יצא לי להתפלל תפילת מנחה בבית הכנסת הגדול בבני ברק. בדיוק לפני כן למדתי איזה ווארט שהלהיב את הלב שלי, באחד מספרי החסידות. הגעתי לתפילה כשאני ב'אורות גבוהים', התחלתי להתפלל והרגשתי שהלב שלי מתלהט מאוד.
"'כשהגיעו לתפילת שמונה עשרה, כבר שכחתי שיש עוד אנשים מסביבי', הוא מספר, 'התחלתי להתנדנד, להתלהב, הורדתי דמעות, קפצתי תוך כדי התפילה, כאילו אני מתפלל עכשיו באיזה יער נידח, שאין סיכוי שמישהו בעולם רואה אותי בכלל…
"'כשסיימתי את תפילת שמונה עשרה, היה זה אחרי ששליח הציבור כבר סיים לומר את הקדיש של אחרי 'תחנון'…
"'פסעתי שלוש פסיעות לאחורי, ומיד התחלתי לומר 'עלינו לשבח' עם הציבור, בהתלהבות גדולה וברשפי אש קודש…
"'אני מסיים 'עלינו', סוגר את הסידור, ואני רואה שעומד שם יהודי מבוגר שנועץ בי עיניים נזעמות. הוא ממש כעס עלי שאני מתפלל ככה. הוא לא אמר לי מילה, אבל המבט שלו היה מצמית… 'מי אתה בכלל, אברכצ'יק צעיר, שתתפלל לך ככה, אתה לא יכול להתנהג כמו בנאדם? מה אתה מתנהג כאילו ברחת מבית משוגעים!…', זה בערך מה שהוא היה אומר לי, אם הוא לא היה עוצר את עצמו בכח…
"'לא זו בלבד, אלא שבעודי פוסע החוצה מבית הכנסת, ניגש אלי אברך ומבקש סליחה: 'אני צחקתי עליך מקודם', כך הוא מספר לי, 'קפצת קצת והתנדנדת ככה חזק, לא הצלחתי להתאפק וצחקתי בקול, גרמתי לעוד אנשים לצחוק ולכן אני מבקש סליחה, לא התכוונתי לעשות לך את זה!'…
"'אמרתי לאותו אברך', כך מספר החבר שלי, 'שאני דווקא שמח לשמוע. גם התפללתי בכוונה גדולה וגם שימחתי יהודי. אני רואה שיש לפחות יהודי אחד שהצטער מאוד מהתפילה שלי, ולא שמח בה בכלל, אז אני שמח שאחרים כן שמחו…'.
"'אותו אברך מספר, שאחרי כמה שעות החל לבו נוקפו… מי אמר שאני נוהג כשורה? אולי באמת צריך לשמור על הכבוד, להתנהג כמו בנאדם. האם אין בזה יוהרא להתפלל ככה, עם כאלו תנועות חיצוניות??? האם אין בזה משום הכשלת אנשים אחרים, בזה שהם צוחקים עלי??? אולי צדק האיש שכעס עלי? אולי באמת אני צריך 'להתאפס', ולהתנהג כמו אדם מהשורה???
"'אחרי לילה של לבטים, החלטתי להציע את השאלה בפני מורינו ורבינו, אז קראנו לו 'המשגיח הרב אלטמן שליט"א', שמאז הוכתר כגאב"ד 'חוג חתם סופר', לאורך ימים ושנים.
"'רבינו הגאב"ד שמע את דברי, האזין להם ברוב קשב, ולאחר שסיימתי לספר את הסיפור המלא', כך הוא מספר, 'ענה לי הרבי את תשובתו בשתי מילים: 'תמשיך להשתולל!!!'…
"'אני לא ויתרתי… 'ילמדנו רבנו, למה באמת? אולי הם צודקים? אולי אני מגזים? אני אשמח אם המשגיח יגיד לי למה עלי להמשיך בכך…'
"'הרבי שליט"א ענה לי בהרחבה, והקדים ואמר שהוא למד זאת מתוך דברי מרן החזון איש זצ"ל, וכך היתה תשובתו: 'הטענות הללו היו נכונות בעבר', הוא אמר, 'פעם היה לאנשים כבוד עצמי. היתה דרך מקובלת איך יוצאים לרחוב, איך מתלבשים. לאו דווקא יהודים, אפילו הגויים ידעו שיש דברים שלא עושים, כי זה לא מתאים ולא מכובד, היה קוד לבוש, היתה צורת התנהגות, היתה תרבות דיבור מקובלת…זאת היתה בושה להיות חריג בין האנשים הנורמליים…
"'באותם ימים היה עניין להימנע ממעשים שיש בהם משום יוהרא, או ממעשים שמעוררים לעג וצחוק… אבל בדור הנוכחי', כך אמר מרן הגאב"ד שליט"א, 'היום אנשים איבדו את הבושה. האנושות למדה 'להכיל' את כל החריגים ואת כל המשונים. היום כבר לא מקובל להעיר לאדם על לבוש משונה או ריהוט מוזר, כולם אהובים וכולם ברורים, אסור להעיר לאנשים על שום דבר…
"'אם היית מתנהג מוזר באוכל זה בסדר, אם היית מתלבש בצורה מוזרה זה כשר וישר, אם אתה שומע מוזיקה משונה שלא הכירוה אבותינו, ושאף אחד לא מצליח להבין איך היא משמחת אותך – לא היו מעירים ולא היו מסתכלים עליך בצורה מוזרה.
"'אבל אתה מתפלל בהתלהבות! אוי ואבוי, את זה הם כבר לא מסוגלים להכיל??? זה כבר הפך להיות בעייתי? עכשיו כבר אסור להתנהג בצורה מוזרה, כי זה עניין של אידישקייט? לזה אסור לנו להסכים! אם לכולם מותר להיות מוזרים ומשונים, גם לאברך שמתפלל מנחה בהתלהבות – מותר להיות מוזר ומשונה!'…".