"ואת כל העץ אשר בו פרי עץ"
ההקבלה הראשונה בין האדם והעץ, עליה כבר עומדים רבותינו, הינה לענין השורשים. בדברי המשנה שהבאנו, אנו מוצאים שלאדם ישנם שורשים – בדיוק כפי שלאילן ישנם שורשים. וכאן, עלינו להבין: מה פשר ההקבלה הזו?
בראש ובראשונה, הבה נתבונן במהות שורשיו של העץ. השורשים, מאפשרים לאילן לינוק את הדרוש לו מהאדמה, המוגדרת גם בתורה כ'אימו' של האילן. העץ, הינו למעשה תולדה של הקרקע, ממנה הוא שואב את חיותו. כאשר יש לעץ שורשים רבים ורחבים – הוא יכול להתבסס, הוא מקבל את כל הדרוש לו בשפע, הוא גדל היטב, והכי חשוב: הוא מחובר למקומו בחזקה, עד שכל הרוחות שבעולם לא תוכלנה לעקור אותו.
ומה עם האדם?
ובכן, גם לאדם – ישנם שורשים, שמחברים אותו לאבות ולאימהות שלו. השורשים הללו הינם: המסורת! ככל שאדם מחובר יותר למסורת שלו, ככל שהוא יונק יותר מהדורות הקודמים, כך הוא יגדל יותר, יתפתח יותר, ויהיה יציב ואיתן יותר!
השורשים שלנו רבים ועבותים, והם מגיעים למרחק עצום: עד למשה שקיבל תורה מסיני, ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וכן הלאה – עד לדורנו אנו! ככל שנהיה מחוברים יותר אל השורשים הללו, כך נהיה יציבים יותר, נטועים היטב בקרקע, ונוכל לצמוח ולגדול!
כיצד אנו יכולים להתחבר אל השורשים שלנו?
התשובה פשוטה: אל השורשים אנו מתחברים, כאשר בכל מעשה ומעשה שאנו עושים אנו מקיימים בעצמנו: "אשא עיני אל ההרים" – 'אל ההורים', ובוחנים: האם זו הדרך שהנחילו לנו אבותינו? האם הדרך בה אנו צועדים – מתאימה לדרך שלהם? או שמא סטינו מהדרך, ובחרנו במסלול חדש אשר לא שיערוהו אבותינו?
ניקח לדוגמא נושא, שלצערנו נעשה יותר ויותר שכיח בשנים האחרונות: בעיות נפשיות… ה'סטייפלער' נוהג היה לומר, שבימים עברו, היה משוגע אחד בכל עיירה… לאחר מכן, התדרדרו הדורות, ובכל שכונה כבר נמצא משוגע אחד… בהמשך, כבר ניתן היה למצוא משוגע בכל רחוב, בשלב הבא – משוגע בכל בנין, עד שכיום – ניתן למצוא שני משוגעים בכל בית: אחד קבוע – ואחד תורן…
כך או כך, מה עושים כיום כשמזהים בעיה נפשית או קושי רגשי אצל אדם? שולחים אותו לפסיכולוג או לפסיכיאטר… כמובן, אין לשלול זאת באופן גורף, וכל מקרה לגופו… אבל האם מישהו שאל את עצמו: מהיכן כל הפסיכולוגים הללו שאבו את הידע שלהם ואת השיטות בהן הם עושים שימוש? ודאי שלא מהתורה הקדושה… במרבית המקרים – השיטות הטיפוליות השונות נשאבו מהגויים, מדרכם של הגויים ומתפיסתם של הגויים… ובכן, האם השיטות הללו מתאימות בעבורנו, יהודים, בני תורה? לא בהכרח!
אנו מוצאים, שלגדולי ישראל – היו שיטות משלהם להתמודד עם קשיים רגשיים ונפשיים… כל גדולי עולם עסקו בכך, ובראשם ה'סטייפלער' זצ"ל, כאשר לאחר פטירתו אף יצא ספר 'קריינא דאיגרתא' ובו קונטרס שלם העוסק בכוחות הנפש של האיש היהודי, של בן התורה, בן הישיבה!
משום שהדרך לטפל בנפש רגישה ועדינה כל כך, כמו נפשו של בן תורה – אינה הדרך בה יש לטפל בנפשם של אנשי הרחוב, ובוודאי מה שמתאים לגויי הארצות ולמשפחות האדמה – לא מתאים לישראל עם קדושים! את הנפש היהודית ובפרט את נפשו של בן תורה – ניתן לרפא רק באמצעות סוג אחד של 'תרופה': התורה הקדושה, והיסודות הנשאבים ממנה!
ואם בעצים עסקינן, הרי כל אחד מאתנו יודע, שעץ האתרוג למשל – הינו עץ עדין במיוחד, רגיש למחלות שונות ולפגעי מזג האוויר… אם כן, האם ניתן ללמוד את דרך הטיפול המתאימה לעץ האתרוג – מדרך הטיפול המתאימה לעץ תפוחים? ודאי שלא!
ובכן, הוא הדין באשר לנושא עליו עמדנו: לא נוכל ללמוד את דרך הטיפול בנפשו של בן ישראל, בן תורה, בן ישיבה; הנפש העדינה והרגישה כל כך – מדרך הטיפול בגויי הארץ או במשפחות האדמה!
ובכן, זוהי דוגמה ל'מסורת', ל'שורשים'… כשאדם מחובר לשורשיו – הוא אינו מסתכל סביב, על העצים האחרים… הוא יונק את כל חיותו אך ורק מהשורשים שלו! כך בנושא שהזכרנו זה עתה, וכך באינספור נושאים אחרים. עלינו לבחון עם עצמנו: האם הלבוש שלנו הינו כזה שאבותינו היו גאים בו – או שמא הוא מושפע חלילה מרוחות זרות? האם הבתים שלנו נראים כמו הבתים של אבותינו – או שהם ניזונים ממקורות אחרים חלילה? וכן הלאה…
"ויחר לקין מאוד" (ד', ה')
ואמנם, בפסוק במשלי כבר נאמר (י"ד, ל'): "חַיֵּי בְשָׂרִים לֵב מַרְפֵּא וּרְקַב עֲצָמוֹת קִנְאָה", ודרשו חז"ל הקדושים (שבת קנ"ב, ע"ב): "ורקב עצמות קנאה – כל מי שיש לו קנאה בלבו עצמותיו מרקיבים, כל שאין לו קנאה בלבו אין עצמותיו מרקיבים", כאשר מבואר שם בגמרא כי הדברים אמורים למעשה ממש.
ובכן, אנו כמובן מאמינים באמונה שלמה בכל מילה שאמרו חז"ל הקדושים, ואין ספק כי ישנו הבדל ממשי ומהותי בין מי שסבל ממידת הקנאה בחייו לבין מי שלא סבל ממידה מגונה זו. אולם אם סבורים אנו שעצמותיו של המקנא מרקיבות רק לאחר מותו – טועה טעות מרה… שכן מי שמקנא – כבר בחייו מרקיב בתוך תוכו! אולי לא ברמה הפיזית, אבל ברמה הנפשית, הרגשית – הוא רקוב לחלוטין! הוא לעולם לא יהיה מאושר, וכל חייו צער ומכאובים!
בימינו, הלא ישנן מחלות רבות כל כך, שבימים עברו לא שיערום אבותינו… לחץ דם גבוה, אולקוס, התקפי לב, ועוד… ובכן, ממה נובעות כל המחלות הללו? קל מאד לתלות אותן בהתפתחויות ותמורות שחלו בעולם שנעשה מתועש יותר… אולם האמת היא, שכל המחלות נובעות מתוך הקנאה – המרקיבה את עצמותיו של בעליה כבר בעולם הזה!
זכורני, שהגעתי פעם אל ה'סטייפלער', וביקשתי ברכה עבור חולה שסבל מלחץ דם גבוה. ה'סטייפלער' הביט בי ואמר: "לחץ דם גבוה? אני לא יודע מה זה… פעם ידעו, שמי שיש לו חום – הוא חולה, ומי שאין לו חום – הוא בריא… אבל היום? לוקחים סמרטוט, קושרים מסביב ליד, לוחצים פה ושם, והופכים אנשים בריאים לחולים…".
כלומר: פעם – לא היו כל אותן מחלות שהיום סובל מהן המין האנושי. הסיבה לכך, אינה משום שהבריות נהיו חלשות יותר, או שהמחלות נהיו חזקות יותר… הסיבה לכך הינה, משום שכיום הקנאה מגיעה לשיאים חדשים, שמרקיבים עצמות כאן בעולם הזה! כמובן… את הקנאה – לא המציאו בימינו אנו… היא היתה כאן מאז ומעולם! אולם בכל זאת… בימינו, ישנם מושגים חדשים בקנאה…
בימים עברו, במה כבר ניתן היה לקנא? בעגבניות ששתל השכן בגינה שלו, שצמחו להיות אדומות יותר? בבגד חדש שהשכנה קנתה לכבוד החג? הרי לאיש לא היה מאומה… גם אם היו כמה גבירים, שניהלו את ביתם בפאר והדר – הם היו בודדים, ובוודאי שלא שימשו כהשראה לאדם מן השורה…
השאיפות של אדם רגיל בימים עברו, היו הרבה יותר מצומצמות: להתפרנס בכבוד, להביא מספיק אוכל הביתה, לגדל את הילדים בנחת, ואולי לתפור חליפה חדשה אחת למספר שנים…
אבל היום? נורא ואיום… הבה נביט סביבנו: כל אחד מפאר את הבית שלו יותר מהשני, בלי כל קשר ליכולות הכלכליות שלו… וכל זאת למה? מדוע? רק מסיבה אחת ויחידה: קנאה! אם לשני יש – למה שלא יהיה גם לי? אם פלוני יכול להרשות לעצמו – למה שאני אהיה מקופח? אם השכנה החליפה את המטבח – למה אני לא? אם לחבר יש מכונית חדשה – מדוע שאני אסתפק במכונית ישנה ומקרטעת?
הרי זה מבהיל ממש: אנשים עסוקים מבוקר עד לילה בהתבוננות סביבם, בסקירה מדוקדקת של כל מה שיש לזולתם, ובניסיון להשיג את כל מה שעיניהם רואות! כלום יש מקום להתפלא על כך שאנשים סובלים מאולקוס ומלחץ דם גבוה? הרי המתח התמידי הזה – יכול לכלות את הגוף ואת הנפש! רקב עצמות קנאה – כפשוטם של דברים ממש!
(מתוך הספר 'נפשי חמדה' קטעים נבחרים מתוך ועדים שנמסרו)