א. איסור סחורה
כתוב בתורה "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה", ודרשו חז"ל 'לאכלה – ולא לסחורה'. והיינו שאסור לעשות סחורה בפירות שביעית. האיסור הוא על המוכר, ונחלקו האחרונים האם יש איסור גם על הלוקח. אך לכו"ע אסור לקנות מהסוחר בפירות שביעית מפני שמכשיל את המוכר.
עיקר איסור סחורה הוא בצורת סחורה [ויש כמה דעות בראשונים מה מוגדר כסחורה]. הקונה כמות מרובה ומוכר לאחרים, זהו בכלל איסור סחורה, ואפי' אם מוכר לכל אחד מעט. אך אם קונה כמות מועטה, שדרך בני אדם לקנותה לצורך אנשי ביתו לכמה ימים, ומוכר לאחרים, העיקר להלכה שאינו בכלל איסור סחורה.
לפיכך, אסור לקנות פירות שביעית אצל סתם מוכרי פירות [ואף להסוברים שאין איסור סחורה על הלוקח, הרי עובר ב'לפני עיוור', וכנ"ל]. וכן אסור לקנות סלטים, ממרחים וכדו' מאלו המשתמשים בהיתר מכירה וסוחרים בפירות שביעית כרגיל.
ב. הולך לקטוף אתרוג לעצמו, האם רשאי לקטוף כמות כדי למכור לחבריו?
לדעת חלק מהפוסקים אסור גם ללקוט כמות מרובה ולמכור לאחרים [ולא רק לקנות ולמכור], ולכן אסור ללקוט פירות שביעית בשדה הפקר ולמוכרם לאחרים. אך ללקוט כמות מועטה ולמוכרה, מותר.
ג. אדם שקנה כמות לצורכו ונשאר לו עודף – מה יעשה?
אמנם, אם קנה [באופן המותר] או שליקט כמות גדולה לצורך עצמו, והתברר לו שאינו צריך את כל הכמות, כגון שסבר לעשות שמחה והתבטלה וכדו', מותר לו למכור את שאר הפירות.
אמנם, גם באופנים שאין במכירה עצמה איסור סחורה, אסור למכרם כדרך שמוכרים כל השנים במשקל, או במידה [כמות ממוספרת], אלא ימכרם באומד. וכן אם מוכרם בארגז, או שקית וכדו' יקפיד שלא יהיה מספר וכמות אחידה בכל השקיות, וכן לא ימכרם באותן אריזות שמוכרים כל השנים [איסור זה הוא רק במכירה אמנם לאדם עצמו בביתו מותר לשקול פירות שביעית].
ד. האם מותר לקנות מלכתחילה שק או ארגז פירות ולמכור מה שאינו צריך?
דברים הנמכרים במארזים גדולים, בשקים, ארגזים וכדו', מותר לקנות את כל המארז למרות שזקוק רק לכמות קטנה, ולמכור לאחרים את המותר, שמאחר וזו הדרך לקנותם איננו בכלל סחורה בפירות שביעית.
ה. האם מותר לקנות מיץ פירות, ממרחים, סלטים, רסק פירות, מפירות שביעית?
למרות שמותר לקנות כמות מועטה של פירות שביעית ולמוכרם, אבל לסחור בהכנת מאכלים מפירות שביעית, כגון ריבה, ממרחים, סלטים, מיצי פירות וכדו', גם מכירה של כמות מועטה מהם אסורה. איסור זה הוא רק לקנות מאכל כזה מוכן, אבל מותר לשלם למבשלת וכדו' על הכנת מאכלים השייכים לאדם עצמו. ולכן הרוצה לקנות מאכלים כאלו יסכם עם המוכר שתחילה קונה ממנו את הפירות [באופנים וכמויות שמותר לסחור] ואח"כ יעשה לו מהם מיץ, או יכין לו את הממרח, הסלט וכו'. וכן רשאי לקבוע שעושה אותו רק שליח לקנות עבורו את הפירות, ומאחר ונחשב שקנאם עבורו מותר לו להכין מהם מאכלים.
ו. האם יש איסור סחורה בפירות מיבול נכרי?
נחלקו גדולי עולם לעניין פירות נכרי האם נוהג בהם קדושת שביעית, אמנם לכו"ע אין איסור סחורה מהגוי ומותר לקנות פירות שביעית מהגוי בעל הקרקע. וכן יכול לקנות ממנו במשקל או באריזות רגילות ולא צריך לקנות באומד. לכן הצורה לקנות פירות שביעית היא ע"י שממנים את ועד הכשרות או את הסיטונאים לשליחים לקניית הפירות, והם קונים ישירות מהגוי, ומקבלים שכר רק על מה ששילמו תמורת הפירות ועל ההוצאות שהיו להם.
חנויות שהמכירה בהם מתבצעת על בסיס שליחות, רשאי גם אדם שלא חתם ומינה אותם שליח להיכנס לפחות באופן ארעי לקנות שם פירות. כי אומדים את דעת אלו שחתמו ומינו שליחות שכללו בכוונתם למנות אותם לשליח לכל הנצרך לכך.
ז. באיזה אופן ניתן לקנות פירות שביעית ב'הבלעה'?
נחלקו הפוסקים האם מועיל 'הבלעה' לאיסור סחורה. לדעת המתירים, כאשר נקלע לחנות שהפירות קדושים בקדוש"ש ואין בהם השגחה ראויה ע"י שליחות וכדו', יכול לקנות יחד עם הפירות דבר אחר שאין בו קדוש"ש, ויסכם עם המוכר שכל התשלום הוא רק על הדבר השני, ואת הפירות הקדושים בקדוש"ש מקבל בחינם. אמנם, צריך שיהיה יחס כלשהו במחיר, ולכן לא יכול לקנות ארגז מלא פירות שביעית ולקבוע שהתשלום כולו הוא רק על הארגז.
היתר זה של הבלעה שייך רק במכירות ביתיות שכונתיות וכדו' שלא מוציאים חשבונית, אבל ברשתות שמוציאים חשבונית ומפורט בהם כל פריט וסכום התשלום עבורו לא שייך כלל ההיתר של הבלעה.
גם להסוברים שהבלעה מותרת, הבלעה נחשבת רק על מוצר נוסף שקונה באותו מעמד, אך אין אפשרות לשלם רק בעבור טרחה ופעולת המכירה ולהבליע בתוכו את מחיר הפירות, כי מעשה זה אינו הבלעה אלא כך היא צורת סחורה.