"יושב אהלים"
דבקות לוהטת בתורה למעלה מהשגת אנוש, ראו אצל הגה"ק ה'פני יהושע'. בהתמדה נוראה היה יושב באהלה של תורה. בטרם התחיל בכתיבת חיבורו הגדול על הש"ס, למד את כל הש"ס מ"ב פעמים במשך עשרים וחמש שנים, וסדר לימודו זה היה בעמידה. ולפי החשבון למד בכל שנה יותר מש"ס ומחצה.
גירסה שונה יש שציינו בשם הרה"ק מקוצק זי"ע, שהגה"ק גמר את הש"ס ל"ו פעמים טרם התחיל לכתוב את ספרו. כך או כך, לא ייפלא אפוא איך זכה שנפתחו לו אוצרות התורה והיה מחדש כמעיין המתגבר, כי ודאי שאחר יגיעה בתורה באופן מופלא כל-כך, מרעיפים משמי-שמים שפע סייעתא דשמיא לזכות לכתרה של תורה.
מסופר: יום אחד שרר קור עז, וכיון שבית המדרש לא היה מחומם כראוי נשארו תלמידי ה'פני יהושע' בבתיהם. בצהרי היום כאשר זרחה השמש ומזג האוויר השתפר, באו התלמידים לבית תלמודם ומצאו את רבם יושב מעוטף בטלית ותפילין ושקוע בלימודיו עוד משעות הבוקר אחר תפילת שחרית. כאשר זקנו היורד על פי מידותיו נתדבק לשולחן מחמת הכפור העז.
כאשר התלמידים הצטדקו לפני רבם שנתאחרו לבוא בגלל הקור, שאלם הגה"ק הפנ"י בתמהון: "האמנם קר בחוץ, ואנכי לא ידעתי?"…
וכבר נתקבלה בתפוצות ישראל עדותם הנאמנה של צדיקי קמאי שהגידו לאמר: "בעל הפני יהושע עסק בתורה באותה התלהבות שהתפלל הרה"ק ה'קדושת לוי' זי"ע מבארדיטשוב"…
*
פעם אחת היה הגה"ק בעל 'דברי חיים' מצאנז זי"ע בוויען, ולקראת חצות הלילה הורה למשמשו לנעול את הדלתות, ולא להניח לאיש להיכנס אליו, פרט למבקשים לשוחח עמו בדברי תורה.
ויהי בחצות הלילה, הגיעה הרכבת ממטערסדארף לוויען, ובה הגה"ק רבי דוד הערש עהרנפלד זצ"ל, חתנא דבי נשיאה מרנא ורבנא החת"ס הק' זי"ע. ביקש רבי דוד הערש לבוא לפני הגה"ק מצאנז זי"ע, אך המשב"ק מנע בעדו, באמרו כי אין הרבי מקבל קהל לברכה בשעה כזו. אולם כשאמר רבי דוד הערש שאין בדעתו לדבר במילי דעלמא, אלא כל חפצו בתורה, הכניסו המשב"ק אל הקודש פנימה.
נטל רבי דוד הערש שלום מה"דברי חיים" והחל לפתוח פיו בתורה, והיו נושאים ונותנים בדברים עמוקים, הלה שואל כעניין, ושכנגדו משיב כהלכה.
לפתע פנה הגה"ק מצאנז לרבי דוד הערש ואמר: "הגידה נא לי, וכי אינכם חתנו של ה'חתם סופר'?"
תמה רבי דוד הערש כיצד עמד הגה"ק מצאנז על זהותו, ושאל: "זאת מנין לכם?"
השיבו הגה"ק מצאנז: "לפני כארבעים שנה, בהיותי אברך צעיר הסמוך על שולחן חותני הגאון ה'ברוך טעם' מלייפניק, שלח ה'חתם סופר' מכתב שאלה אל מורי וחמי הגאון, ומכיוון שחותני היה טרוד מאד בענייניו, לא אסתייעא מילתא בידו להשיב על מכתבו של החת"ס, על כן התנצל שאין ביכולתו להשיב בעצמו, וציווה עלי להשיב תחתיו. כאשר קיבל החת"ס את מכתב התשובה, לא נשא הדבר חן בעיניו, על כן ציווה אף הוא על חתנו להשיב תשובה למורי חמי ה'ברוך טעם', וכמובן שאנכי קבלתי את ה'תשובה' שכתב חתנו.
"וכעת", סיים הגה"ק מצאנז, "בשמעי את דבריכם ואת מהלך מחשבתכם ודרככם בתורה, הנני מרגיש שהיא אותה 'דרך הלימוד' אשר הכרתי בה זה מכבר, בעת קריאת אותו 'מכתב התשובה', ועל ידי זה נוכחתי לדעת כי הנכם חתנו של ה'חתם סופר'!"
אמר רבי דוד הערש בהתפעלות: "אילו הייתם אומרים, שהנכם מכירים אותי ב'רוח הקודש', לא היה זה דבר חידוש אצלי, כי הרבה 'רוח הקודש' זכיתי לראות בבית מורי ורבי חמי ה'חתם סופר'. אולם, זאת שהכרתם אותי על פי 'דרך הלימוד', אחרי שנים כה רבות, זהו חידוש גדול עבורי!"