נעמד בחדר אברך בן תורה וביקש ברכה לפרנסה, עמד שם יהודי נוסף ששמע את הבקשה, התערב ושאל בקול: "אינני מבין, אנו מבקשים בברכת המזון 'ונא אל תצריכנו ה' אלוקינו לא לידי מתנת בשר ודם ולא לידי הלוואתם כי אם לידך המלאה הפתוחה' – לא מתנה ואפילו לא הלוואה מגמ"ח כלשהו. אז איך אני אמור לחתן את הילדים שלי?!"
רב אהרן לייב הגיב בכאב: "אתם יודעים מדוע אנשים אינם זוכים לסייעתא דשמיא בממונות? מדוע התפילה לפרנסה אינה מתקבלת? כי לא מאמינים מספיק שהקב"ה יכול לתת! האדם מתפלל, ובד בבד הוא מהרהר: 'נו, ואיך הקב"ה יתן לי באמת? אולי כך ושמא כך'…" הגביה קולו: "וכי אתה דואג להקדוש ברוך הוא?! וכי הוא צריך את העצות שלך?! הוא יודע לבד איך לתת לך! כן, כן, כן – בלי מתנת בשר ודם, ולא בהלוואתם, אלא מידך המלאה, הפתוחה, הקדושה והרחבה!
רשימת תלמיד מובהק, מורם מעם.
היו לי בביתי ארבעה ילדים הממתינים לשידוך, התקופה הייתה לא קלה בכלל, המתח, הצער והתקווה. ולכן, בכל עת שנכנסתי לבית של רבינו, ביקשתיו שיברך אותנו ואכן הוא נענה, ותמיד יצאתי עם ברכות חמות.
ויהי היום, בשעה עשר וחצי לפנה"צ אני מקבל טלפון, "ראש הישיבה קורא לך" הגעתי בזריזות, קשה לתאר את מה שחוויתי.
רבנו שכב במיטה והתיישבתי לידו. הוא נקב בשמי כקורא לי לאמר: יענקב, כל היום אתה בוכה על המצב, תאמר לי: בעז"ה הילדים שלך יתחתנו אבל מה יהיה עם הבטחון שלך? מה יהיה? מתי תגדל? עד מתי אתה תישאר אותו דאגן. מה עם האמונה שלך? מה עם יראת השמים שלך? האם אתה משתדל לרכוש ולהשיג אותם (בתקופה זו)?
כרב הדואג לתלמידיו, הוא סער ורגש: בסוף הם יתחתנו, יהיו להם ילדים, נחת וכל טוב, ואתה לא תתקדם, תישאר אותו נער (בדרגתך הפחותה)?!
כך במשך כעשרה רגעים לא הניח לי וחזר באזניי על דברי חז"ל בענין יוסף הצדיק ועוד בענייני אמונה בטחון וקרבת אלוקים: וכי אתה רוצה להשאר א גארנישט?! הרי לגבי הילדים, בסוף הכל יבוא על מקומו בשלום, אבל מה איתך?
וכי מי שמונע מבנו שידוך חייב מיתה?
"הבחור הזה באמצע שידוך, אחרי 3 פגישות נודע ששלושה אחים של המשודכת ירדו מן הדרך" – סיפר יהודי שנכנס עם בחור ישיבה.
רבי אהרן לייב עצר את שטף דיבורו של השואל, בקול של תמיהה: "שלוש אחים ירדו מהדרך, כיצד נודע לכם הדבר?
" על ידי השכנים"
(בביטול) "שכנים רואים אחד שיוצא לרחוב בלא מגבעת וחליפה ומיד מחליטים, זה לא נקרא בירור…".
"ועל הצד שזה אמת?"
"גם לבן הארמי היה אח של רבקה אימנו".
המשיכו ושאלו: והרי חז"ל אמרו לבדוק באחיה.
"היום זה לא מחמת הבית, וממילא אין ראיה מהאחים ומהבית. (כמדומה שאמר כן בשם הסטייפלער).
הם ניסו להקשות ולהתעקש: שמא דווקא בימים ההם של רבקה אמנו ע"ה, שלא הייתה אפשרות יותר טובה ניתן היה לקחת כזה שידוך ולא כיום, וגם יש לומר שהזיווגים של ה'אבות' הקדושים שאני…
למרות דבריהם רב אהרן לייב נותר בדעתו: שידוך שהיה וכתוב בתורה הקדושה, בא להורות לנו.
השואלים יצאו. אך אבוי, הם שכחו להציג את עיקר השאלה, שאכן הבחור מצד עצמו היה מעוניין להמשיך, כיוון שלדעתו הבת היא עם יראת שמים באמת, אבל הבעיה העיקרית, שאביו הוא זה שמתנגד שלא להתקדם עם השידוך בשום אופן, ולכן נכנסו לשאול.
הם לא הרחיקו, ורב אהרן לייב פנה לנכד ששימש אותו, ושאל: האם אחד שמונע שידוך של בנו או בתו הוא חייב מיתה?
הנכד: "מדוע שיהא חייב מיתה, הרי אינו לא 'רוצח' ולא 'רודף' ומדוע שיתחייב מיתה?!".
הסבא הסביר לו את צדדי שאלתו: הרי במדרש כתוב שאליעזר עבד אברהם בבואו לקחת את השידוך לרבקה, בא מלאך החליף ונתן את האוכל עם הסם לבתואל ומת, וא"כ קשה מדוע הרגו אותו, שאמנם לא רצה לתת את רבקה, וכי חייב מיתה בגלל כך, בסך הכל היה מעוניין למנוע את השידוך…?
שקט של יראת כבוד שרר בחדר, הנכד ראה בכך כעין רוח הקודש, שלמרות ששכחו לומר לו, הוא מתחיל לדבר על הענין…
חלפו שניות נוספות ומרן המשיך: באמת אינו מחויב מיתה, אלא, דע לך מ'קען נישט שטערן דער אויבערשטער, = אי אפשר לעמוד בדרכו של הקב"ה, ומי שעומד בדרכו כביכול, הרי שאינו כאן… ושמא תאמרו שדווקא במקרה ההוא כך – כיון שבא למנוע את השידוך של האבות הקדושים, לא, כי אם כן מדוע סיפרו לנו חז"ל מעשה זה, אם אינו נוגע למעשה כלום…
הנכד שאל מיד: "האם לומר לאבי הבחור, את מה שקרה עם בתואל וכו'?"
"אל תפחידו אותו, הוא יחשוב שאני מקלל אותו חס וחלילה" – אמר רב אהרן לייב כמבהיר שאכן לומר להם שיהיו נחרצים למען השידוך, אבל ללא הפחדות מיותרות…
נ.ב. השידוך נגמר למז"ט, והתברר, שרק אח אחד ירד מן הדרך, וגם הוא תודות לה' יתברך חזר בתשובה.
רק אין יראת ה' במקום והרגוני
אשה דתייה שלמדה במקומות חיצוניים וקיבלה תואר ד"ר, הסתפקה האם להתחתן עם פרופסור פלוני למדעי המדינה (דתי למחצה ולשליש), נודע לה על חכמתו של הרב שטיינמן מבני ברק ושלחה לשואלו, האם כדאי לה להתחתן איתו.
לאחר שהרב שטיינמן שמע בקצרה את הפרטים, השיב:
"אם הוא ירא שמים, יכולה להנשא לו, ואין כוונתי ליראי שמים של תפילין דרבינו תם המובא בשו"ע או"ח סימן ל"ד שירא שמים יצא ידי שניהם – ויניח גם תפילין דרבינו תם אלא שיהיה לו לפחות יראת שמים כזאת שבלעדיה זה פיקוח נפש לחיות איתו (ושתדע שחסרון ביראת שמים זה פיקוח נפש)".
היא לא ידעה בדיוק כיצד לבדוק יראת שמים, וגם לה לא היה רצון לכך – ולבחון לעומק את יראת השמים שלו, ובבחינה מהירה החליטה להתארס איתו – כיון שמצאה בו גינונים נאים למכביר – ביחסי 'בין אדם לזולתו' בסבר פנים יפות ונעימות סביבתית בעת הפגישות ואחריהן, והבינה כי זה מוכיח גם על יראת שמים. הם התארסו.
לפני החתונה, שלחה שוב שיזכירו אותה בפני הרב שטינמן.
אמר רב אהרן-ליב לשליח (שהיה גם בפעם הראשונה): "כעת כבר אין לי מה לומר לה…"
כמה חדשים אחרי החתונה, בבוקרו של יום בהיר, התפתח ביניהם ויכוח, ותוך כדי הוויכוח, הוא חש בעלבון צורב על כך שאיננה מקבלת את דעתו – למרות שהוא פרופסור חשוב ונכבד ממנה ובכל זאת איננה מקבלת את דעתו, ובעיצומו של הכעס רצה לפגוע בה, וברגע האחרון ניצלה ממנו בסיוע השכנים שחילצו אותה מידיו.
כשרוחה שבה אליה לאחר הסכנה. פתחה ואמרה: כמה גדולים עיני חכמים שהתריע בי לאמור שאם אין לו יראת שמים זה גובל בפיקוח נפש. כי גינוני בין אדם לחבירו הם עד גבול מסויים עד שהוא חש פגוע, ואז העולם נחרב. "חשבתי כי גם אני חכמה, אבל כעת הבנתי שהחכמה אצל חכמי התורה".
כי רק אין יראת ה' במקום הזה והרגוני.
רשימת תלמיד. ח' אייר תשמ"ט: המתנתי בתור ובאה נערה ושאלה דרך הרבנית, שהציעו לה שידוך עם בחור שלא לומד אבל יש לו מידות טובות, האם להסכים? אמר לה רבנו: "מי אמר לך שיש לו מידות טובות? מי שלא לומד גם אין לו מידות טובות.
רשימה. שאלתי את רבניו (שבת פרשת שמיני, תשנ"ח). כיצד יתכן שיש הרבה אנשים חכמים בעולם ובכל זאת אוכלים טריפות ונבלות, שקצים ורמשים.
הוא לא ענה לי ישירות, אבל פתח את פיו לאמר: הפגם, הוא ברוחניות שלהם, שהם הופכים יותר ויותר – לגשמיים. ויכול להיות אדם פרופסור למתמטיקה -אבל נורא במידות.
"אבל רואים בין האנשים הללו כאלו שהם כן טובים עם החברים שלהם, ואת השנאה הם מפנים רק אלינו" – שאלתי.
והשיב: כל זה נכון, עד שמכעיסים אותו, אבל כשיכעס על מישהו יכול להרוג אותו… את החבר הטוב שלו.
באותם ימים, תלמיד נוסף שאלו: האם אין כזו מציאות למצוא אנשים יהודים שהם טובים מאוד בבין אדם לחברו, למרות שהם רשעים בבין אדם למקום?
תשובה: אדרבה, כך הם המינים והאפיקורסים, שרובם טובים בבין אדם לחברו, וזה כדי להטעות אחריהם, זה מעשה יצר כך כתב הגר"א בספר 'אבן שלמה'.
(מתוך הספר 'חכימא דיהודאי')