הגאון רבי שמואל אליעזר שטרן שליט"א והגאון רבי משה שאול קליין שליט"א בשביבי הדרכה משולי אדרתו הטהורה של מרן עמוד ההוראה הגאון רבי שמואל הלוי ואזנר בעל 'שבט הלוי' זיע"א, כיצד העמיד תלמידים הרבה באהבה, במסירות ובעבודת הקודש באופן נפלא ביותר.
לפני למעלה משלוש שנים התקיימה שיחה היסטורית שנערכה ביוזמת 'דרשו', ובה נטלו חלק סופרי ועורכי 'המבשר'. השיחה התקיימה בראשותו של מרן הגרח"מ ואזנר זצוק"ל, בנו של מרן בעל 'שבט הלוי' זיע"א, ובכירי התלמידים. גדולי הפוסקים התכנסו סביב שולחן אחד, בבית ההוראה של מרן ה'שבט הלוי' זצ"ל, לעסוק במורשתו התורנית והחינוכית של מרן זצוק"ל, כמחווה של כבוד מצד גדולי ההוראה, לארגון 'דרשו' שמרן זצ"ל היה מייקר אותו בכל הזדמנות ומרבה להלל ולשבח את מפעלותיו הכבירים.
בתוך אותה שיחה שאלו רבני 'דרשו' את תלמידי מרן זצ"ל: זכינו להיות פה סמוכים על שולחנו של רבינו זיע"א דבר יום ביומו. תמיד יצאנו מהתפעלות מהקשר המיוחד בין הרב לתלמידים, שהיה ממש יוצא מגדר הרגיל. עד היום רואים שהתלמידים יש להם קשר מיוחד לרבם. מה באמת היה הסוד של הדבר הזה, איך באמת נוצר כזה קשר שהיה אפילו יותר מקשר של אב לבנו.
הגאון רבי שמואל אליעזר שטרן שליט"א, בעל ה'שביבי אש', השיב על הדברים, ותשובתו יש בה כדי להדריך כל מורה ומחנך באשר הוא, כל אחד לפי דרגתו ולפי רום מעלתו:
"הגמרא אומרת: "אם ראית תלמיד שאין משנתו סדורה לו, מפני שאין רבו מאיר לו פנים". הקניית התורה וההוראה של רבינו הייתה מעורבת עם הארת פנים, עם סבר פנים יפות. הוא נשא את כל התלמידים שלו כאשר יישא האומן את היונק.
"כתוב "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו". השמש היא גם מאירה וגם מלטפת עם הקרניים החמות שלה את האדם.
"אצל הרבי (מרן הגר"ש ואזנר זצ"ל) הרגשנו את שני הדברים, זה לא היה רק לימוד יבש של ההלכה, זה היה עם כל הרגש ועם הארת פנים מיוחדת. הוא נתן כל כך הרבה אהבה לתלמידיו, שהאהבה הזאת קשרה את התלמידים אל הרבי ואל דרך הלימוד שלו. עד היום כשאנחנו התלמידים מזכירים את הרבי, אנחנו ממש נמסים, בבחינת 'חולת אהבה' לרבי, אנחנו לא יכולים לשכוח את הרגעים המיוחדים במחיצתו. כשעוסקים בספרים ונזכרים בדמות דיוקנו של הרבי, קשה לנו לחזור לעצמנו ולהמשיך בשגרת הלימוד.
הגאון רבי משה שאול קליין שליט"א הוסיף עוד בעניין זה: "מרן היה אומר ווארט על מה שכתוב "ושיננתם לבניך אלו התלמידים", וברש"י כתב מכאן שהתלמיד קרוי בן, וכשם שהתלמיד קרוי בן כך הרב קרוי אב". רבנו זיע"א היה שואל, הרי פשוט שאם התלמיד הוא בן, אז הרב הוא אב. מה בא רש"י הקדוש לומר בכפל הדברים.
"אלא היה רבינו אומר, שהתפקיד של הרבי זה לא רק ללמד תורה לתלמידים שרוצים לשמוע. הוא צריך להרגיש את עצמו כמו אבא של התלמידים, לא רק לתת שירות למי שרוצה לשמוע שיעור. כל זמן שהוא לא מרגיש כמו אבא, כל זמן שהוא לא משתוקק ועושה כל מאמץ כדי לראות את התלמידים מצליחים, הוא לא זכה להיות הרבי האמתי.
"פעם לפני כחמישים שנה, אני לא אצטט את דבריו בדיוק, התבטא רבינו זיע"א שישנם שני סוגים של ראשי ישיבות. יש ראש ישיבה שלפני השיעור מכין היטב את השיעור כדי שהדברים יהיו ברורים ומחוורים, ויש ראשי ישיבה שאת השיעור הם כבר הכינו מאתמול, ועכשיו לפני שהם באים לומר שיעור לתלמידיהם הם לוקחים ביד ספר תהילים, ומתפללים מעומק לבם שהתורה תיכנס ללב התלמידים.
"זה היה הכוח של רבינו, שהוא התפלל שהתורה תיכנס ללב של התלמידים, זה היה חשוב לו כמו אבא שרוצה שהילדים שלו יצליחו בלימוד, לא רק ללמד אותם ולהמשיך הלאה. היה אכפת לו מכל תלמיד. הוא רצה שכל תלמיד יגדל בתורה. אצלו הרבצת התורה הייתה עבודת ה'.
"לא פעם היה רבינו ממהר לטבול במקווה דקות אחדות לפני שניגש לשיעור. הייתה לנו מקווה קרה בישיבה, בלי חימום, ומדי פעם היה הרבי ממהר למקווה, אפילו מגבת לא הייתה לו, שתי דקות זה לקח, אבל זה היה מאוד ברור לנו התלמידים שאצל הרבי זה עבודת ה', לפני שמוסרים שיעור הולכים למקווה כמו לפני שמקיימים מצווה מיוחדת. זה היה סודו של הקשר בין רבנו ובין תלמידיו".
הוסיפו רבני 'דרשו' לשאול עוד: "אצל רבינו זיע"א ראינו דבר פלא, וניגוד לכאורה של תכונות מן הקצה אל הקצה. מצד אחד הוא היה לומד במסירות נפש, עם שקיעות עצומה בלימוד וניצול מלא של כל רגע ורגע מסדר היום שלו, ומאידך ראינו שהוא היה מאוד מקפיד על הזמנים, היה עושה בעתו ובזמנו בלי שום איחור ואפילו איחור קל שבקלים. איך באמת אפשר לעשות דבר כזה, להיות שקוע בלימוד עד קצה גבול היכולת, אבל כשמגיע הזמן לקום מהגמרא או מהשו"ע ולעשות דבר אחר, הוא היה עושה זאת בלי שום שיהוי?
הגאון רבי שמואל אליעזר שטרן השיב על דבריו ואמר "לא רק שזה לא היה ניגוד, אלא להיפך, אחד השלים את השני. דווקא בגלל שהרבי זיע"א עמד על המשמר בדייקנות מוחלטת בשמירת הזמנים, זה מה שהצמיח אותו והביא אותו לפסגה הזאת.
"ובאמת נושא שמירת הזמנים היה חשוב אצלו עד מאוד. בכל פעם כשהיו באים מהמשפחה לשאול את פיו בענייני שידוכים על בחור זה או אחר, השאלה הראשונה שהיה שואל אם הבחור מקפיד על שמירת הזמנים, באיזו שעה הוא קם, איך מתחיל היום שלו, מה סדר היום שלו וכן על זה הדרך".
"אפשר לסכם ולומר, בכל הענינים, שדיברנו היום, לא רק בענין זה של שמירת הזמן, אלא למעשה היה רבנו בדור של חורבן של כלל ישראל. הוא חי בתקופה שאם לא היה קם מרן בעל 'שבט הלוי', לא היה נשאר שריד ופליט לחלק של ההוראה בכלל ישראל. הוא בנה מחדש כל חלק בהוראה, אם זה בסת"ם, בדיני טהרה, ובכל תחום אחר הוא הטביע את היסודות שלו, שנשענו והתבססו על הדורות הקודמים, וכמו שאמר הרבי שליט"א (מרן הגרח"מ זצ"ל), שרבנו זיע"א למד את הסוגיות לא בפלפולים ובסברות שונות, אלא לימוד בעיון עם הראשונים והאחרונים, ולפי זה העמיד את יסודות ההלכה".