"את האלוקים אני ירא"
מקרה מצער אירע בבית משפחת כהן. בערב שבת חנוכה הדליקו כל בני המשפחה את נרות החנוכה, ומיד לאחר מכן הדליקה עקרת הבית את נרות השבת, אבל אז פתח אחד הילדים הצעירים את הדלת הפונה מהסלון למרפסת, ובפתע פתאום חדר משב אדיר של רוח פרצים לבית וכיבה את כל הנרות.
אחד הבנים רץ להביא גפרורים כדי שיוכלו להדליק מחדש את כל הנרות, אבל אז קם אחיו הגדול וזעק בקול גדול "כבתה אין זקוק לה", והלכה היא בידוע שאין צריכים להדליק את הנרות שכבו.
שאלות:
- האם נכון יהיה להדליק מחדש את נרות החנוכה, כדי להרבות בפרסום הנס, ובמיוחד שעדיין לא הגיע זמן ההדלקה בשקיעת החמה, ואם כן אולי עדיין לא הגיענו לכלל הדלקה, כדי שנוכל לומר 'כבתה אין זקוק לה'?
- אם נאמר שאין צורך להדליק מחדש את נרות החנוכה, האם דין 'כבתה אין זקוק לה' נאמר גם על נרות השבת או שאותם בכל מקרה יש להדליק מחדש לאחר שכבו?
תשובה: מעיקר הדין 'כבתה אין זקוק לה' ואכן אין צורך להדליק מחדש את הנרות, עם זאת, כתבו הפוסקים שבמידה ואפשר כדאי להדליק מחדש את הנרות, אם כבו בתוך חצי השעה של זמן ההדלקה, כדי שלא להפסיד את פרסום הנס, וכן פסק המשנה ברורה.
במקרה דנן, שהדליקו את הנרות לפני הזמן כדי לקבל תוספת שבת, וכבו קודם שהגיע זמן החיוב, נמצא הדבר במחלוקת גדולה בין הפוסקים שהתחבטו בשאלה זו אם בכזה מקרה גם נאמר 'כבתה אין זקוק לה', ועל כן בכל מקרה כדאי שידליקו את הנרות כדי לצאת ידי כל השיטות.
באשר לנרות השבת, נראה לומר שמעיקר הדין יש צורך להדליק אותם בשנית, אם יש בבית מי שעדיין לא קיבל עליו שבת, או שהאשה המדלקת בעצמה עשתה תנאי שאינה רוצה לקבל שבת בהדלקת הנרות.
וכל כך למה? משום שכתבו הפוסקים שהטעם הדין של 'כבתה אין זקוק לה' בנר חנוכה הוא מפני שעיקר פרסום הנס הוא בהדלקת הנר, ומה שהנר דלוק לאחר מכן הוא רק 'תוספת פרסום'.
אבל נר שבת מדליקים כדי לקיים מצוות עונג שבת, ואם כבה הנר, ודאי לא הושגה מטרת ההדלקה, ועל כן פשוט הדבר שיש להדליק מחדש את נרות השבת.
זאת, בתנאי שיש בבית מי שעדיין לא קיבל על עצמו שבת, וכמובן כשאין שום חשש של חילול שבת ויש עוד זמן די הצורך לפני שקיעת החמה.
וכמובן צריכים לעורר ולהזהיר בכל ערבי השבתות במשך השנה וביתר שאת בערב שבת חנוכה, להכין את הנרות מוקדם מספיק כדי שלא היה חלילה וחס חשש קל שבקלים שעלול להיגרם חילול שבת רח"ל, אם יעברו את השקיעה ויהיו עסוקים בהדלקת נרות.
ואספר בענין זה כמה מעשים נפלאים
ואספר בענין זה כמה מעשים נפלאים מגודל החומרה של זהירות מסרך איסור של חילול שבת רח"ל, וכבוד השבת, שהובאו על ידי הגאון רבי שמעון פלמן שליט"א, מחבר ספר 'משיבת נפש' על פרשיות התורה ועל המועדים.
מעשה בגאון רבי מאיר שמחה מדווינסק זיע"א, בעל ה'אור שמח', שפעם צעד בשבת קודש בגן ציבורי בעירו, ולחרדתו הרבה, ראה שם יהודי שחילל שבת ל"ע.
מיני אז נמנע רבי מאיר שמחה מלהיכנס אל הגן הזה, והיה מקיף אותו מסביב, כדי שלא לעבור במקום בו ראה את המקרה החמור הנ"ל.
אמרו לו, רבי מאיר שמחה, הרי זה היה מקרה מאוד חריג. אנשים לא מחללים פה שבת, ומה לך כי תימנע מלהיכנס לגן הציבורי הזה?
השיב רבי מאיר שמחה, זה לא עניין של חשש שאראה שוב משהו דומה. אלא אני פשוט לא יכול לעבור במקום שבו ראיתי דבר נורא כל כך. בזמנינו יש כינוי לתופעה הזאת – פוסט טראומה. עד כדי כך היתה קדושת השבת חשובה בעיניו, שהצער הנורא שנגרם לו מלראות מעשה של חילול שבת המשיך ללוות אותו כל ימי חייו.
נס החזון איש על נפשו ורבי שאול יחד אתו
מעשה דומה מופיע ב'מעשה איש' ח"א, שפעם הלך מרן החזון איש עם רבי שאול ברזם ברחובה של עיר בשבת קודש, והנה שמעו קול נהמת מנוע של מכונית מתקרבת, נס החזון איש על נפשו ורבי שאול יחד אתו, והם נכנסו לצדי הדרך, שם היה שיח קוצני שדקר את רבי שאול והכאיב לו. לאחר שעברה המכונית שבו לדרך המלך ורבי שאול אמר לחזון איש שהוא נדקר מהשיח הקוצני. השיב לו מרן החזון איש זצ"ל, זה מחיר ששווה לשלם כדי שלא לראות רחמנא ליצלן חילול שבת קודש.
מסופר על הגאון רבי מרדכי אשמינר, שפעם התבסם בסעודת פורים שחל ביום שישי, עד שהיה שקוע בשינה עמוקה. כשנכנסה השבת, זעק מישהו לתוך אוזנו: "רבי, שבת!". באותו רגע ניעור רבי מרדכי ויינו חלף מעליו כאילו לא שתה אותו מעולם, כמו שאמרו חז"ל, על 'יין קשה' שפחד מפיגו, הפחד מקדושת השבת הפיג את יינו מעליו.
כשקרא החפץ חיים את האיגרת, פרץ בבכי מר
פעם קיבל מרנא החפץ חיים מכתב ובו בישרו לו תושבי עיר פלונית על כך שהם התעוררו להרבות בקדושת השבת, והקימו 'חברת שבת' כדי לחזק את חומות השבת בעיר.
כשקרא החפץ חיים את האיגרת, פרץ בבכי מר.
שאלו אותו, ילמדנו רבינו, מה לך בוכה? הרי הקמת 'חברת שבת' זה דבר חיובי, הלוואי שכך יעשו בכל מקום ומקום כדי לחזק ולבצר את חומות השבת…
השיב מרנא החפץ חיים ואמר לסובביו, משל למה הדבר דומה, ליהודי שצועד ברחובה של עיר, והנה הוא נעצר ליד אחד הבתים, מסתכל עליו, נאנח ואומר "מודה אני לפניך בורא כל עולמים שכל אברי גופי בריאים ושלמים".
מה אנחנו יכולים להסיק אם נראה אדם מתנהג כך? כנראה שבבית הזה גרים בעלי מומים הסובלים ממכאובים קשים. לכן כשאדם בריא עובר שם הוא נזכר להודות על מצבו הבריאותי.
כך לגבי האיגרת שקיבלתי. כשאני רואה שהם מדווחים בשמחה רבה על כך שהחליטו להקים חברה לחיזוק וביצור חומות השבת, אני מסיק מכך שכנראה נפרצו החומות במקום זה, אחרת לא היו צריכים להקים חברה מיוחדת לשם כך. ועל דא ודאי קא בכינא…
הפחד והחלחלה שעוברים בגופי מהחילול שבת של חיילים יהודיים גרוע יותר מהפחד שיש לי מהפצצות של ערבים
וב'מעשה איש' ח"א, מביא מעשה היה עם מרנא החזון איש, שכשהיה גיוס בכפיה של צעירים מבני ברק, גרם הדבר להתרופפות באווירת השבת בעיר, ובאו ואמרו לחזון איש שצריכים לעשות משהו כדי לחזק את העניין. נענה החזון איש ואמר, שטבעו של האדם שהוא אוהב להפנות אצבע מאשימה כלפי זולתו, ולהאשים אותו. אבל האמת היא, שאם אנחנו נתחזק בעצמנו בשמירת השבת ובכבוד השבת, הדבר ישפיע גם על אחרים ויגרום להם לעשות את שבת לדורותם ברית עולם.
ומעשה היה בפלוגה של חיילים שהתאמנה ביריות בקרבת ביתו של מרן החזון איש בשבת, בימי מלחמה. בא מפקד הפלוגה למרן זצ"ל ואמר לו שאין סיבה להיבהל מקולות הירי והפיצוצים, מאחר ומדובר באימונים בלבד. השיב לו החזון איש, הפחד והחלחלה שעוברים בגופי מהחילול שבת של חיילים יהודיים גרוע יותר מהפחד שיש לי מהפצצות של ערבים, כשאמרת לי שזה ירי של יהודים, לא הרגעת אותי, אלא להיפך…
אי אפשר להבין את העומק והגישמאק שיש בה, אלא רק בליל שבת
עוד מספר הגר"מ פלמן, שכשאביו הגאון הצדיק רבי בן ציון פלמן נכנס פעם למרן החזון איש בליל שבת ודן עמו בסוגיא של 'חזרה שליחות אצל בעל', על כל היקפיה לפי השיטות השונות ואף השמיע סברא נפלאה בביאור הדברים, נענה מרן החזון איש ואמר שכזאת סברא עמוקה אי אפשר להבין את העומק והגישמאק שיש בה, אלא רק בליל שבת, שזה זמן כל כך מיוחד שבו יש תוספת נשמה ואפשר להגיע לדרגות גבוהות יותר בלימוד התורה.
הוא מבקש שיתנו לו רשות להשקות את כל העציצים ולנגב אותם מהאבק בערב שבת
ומסופר על הגאון רבי שמעון שקאפ זיע"א שהגיע לגרודנא והתאכסן משך תקופה בבית הגאון רבי משה שמעון סובול זצ"ל. לפני שבת ביקש רבי שמעון לעשות דבר מה לכבוד שבת, כדי לקחת חלק בהכנות לכבוד שבת המלכה.
שאלה אותו בעלת הבית מה ירצה הרב האורח לעשות לכבוד שבת, ורבי שמעון השיב שמאחר ושם לבו שיש בבית עציצים רבים עם ציצים ופרחים, הוא מבקש שיתנו לו רשות להשקות את כל העציצים ולנגב אותם מהאבק בערב שבת. כך אכן היה משך כל התקופה בה שהה רבי שמעון בגרודנא, הוא היה אחראי על השקיית העציצים וניקיונם בערב שבת, עם כל הגאונות העצומה שלו בתורה, הוא לא ראה בזה פחיתות כבוד אלא מעלה ותוספת כבוד לטרוח בגופו לכבוד שבת קודש.
ומעשה בגאון רבי ברוך בער ליבוביץ זצ"ל, שהגיע לביקור בארה"ב ומצב שמירת השבת היה שם רופף מאוד, כי היה מאוד קשה להחזיק עסקים שאינם עובדים בשבת, והיה קשה עוד יותר לעבוד אצל גויים מבלי שחייבו את הפועל לעבוד בשבת.
והנה, בלכתו ברחוב, הבחין רבי ברוך בער בחנות שבעליה היהודיים נמנעו מלפתוח אותה בשבת קודש, ואף שכל החנויות מסביב פעלו כרגיל, חנות זו היתה סגורה על מנעול ובריח.
ניגש רבי ברוך בער אל פתח החנות, רכן אל המנעול ונישק אותו בחום: "המנעול הזה מכריז שה' הוא האלוקים, ושאנחנו ישראל – עבדיו הנאמנים", אמר ברגש.